שו"ת תעלומות לב חלק ד כד

ודמרן ז"ל זה דרכו לומר בלשון אפשר ממדת ענוה. ועיין להגאון הרב שדי חמד בכללי ח"ב סי' ט"ז אות א' יעו"ש ומשם תרוה צמאונך אבל דעתו היא ודאי דצריך להיות הס"ס מתהפך וא"כ נ"ד דלא הוי מתהפך לא אמרינן ס"ס. ומה שיש להשיב ע"ז ממ"ש שם בש"ך אות ט"ז עי' שם אות ט"ו מה שחילק ובין הבין את אשר לפניך דבנ"ד בעינן מתהפך לדעה מרן ז"ל ועוד היכא דהס"ס הוא משם אחד לא הוי ס"ס ואין בו מועיל וכמ"ש הרב שפתי דעת הנז' שם שכן הוא דעת מרן ז"ל וע"ע להרב שער אשר ז"ל בחאה"ע דפ"ב ע"א שזכר אותו ה"ה לקמן ודבריו אלו הבאים לא העתיק אותם וז"ל וכיון דהכל הולך אל ספק אם בעלה של זה חי או מת הו"ל ס"ס משם אחד שאין בו מועיל וכו' ע"ש ובנ"ד נמי הס"ס הוא משם אחד דהספק הוא אם הוא כשר או ממזר וליכא שום תוספת בספיקות גם את הראשון גם את השני, והגם שהרב שם שדי ביה נרגא לסברא זו יעו"ש מ"מ בנ"ד לא שייכי הנהו דחיות שדחה שם כיעו"ש ומן התימא הוא שה"ה הביא להלן סמוך ונראה את דברי השע"א ז"ל שם ודבריו אלה לא שלטה בהם עינ"ק

וגדולה ראיה לנ"ד ממה שמצאתי לעט"ר מז"ה בספר חנן אלהים דקכ"ב סע"ב שכתב וז"ל על אלו הקראים שהם ספק ממזרים וקידושיהן קידושין וגיטן אינו גט ואין להם תקנה שמעתי משם מהרב"ב דיש תקנה שיתן גט לשפחתו וכו' ויכול למצוא תקנה אחרת שיתן אדם גט לשפחתו ע"מ שתנשא לכשר לה ותלך שפחה זו ותנשא לקראי זה ולא ימנע אם הוא ממזר אינה משוחררת ואם אינו ממזר משוחררת ולא תלה הגט בברית הקראים אלא וכו' עכ"ל הצל"ע. הרי דבריו ברור מללו דכל הקראים אלו לא מצא להם תקנה להתירם כלל אלא במציאות רחוקה דשפחה ואף בזה לא החליט הרב ז"ל כנ"ל שם. והנה מדב"ק אלו למדנו דאין חילוק כלל בין אם נתקדשו בעידי ישראל או בעידיהן דהרי כתב בהדיא סתם שקידושיהן הם קידושין וגיטן אינו גט, ור"ל דלגבי דידן חשבינן לקידושיהן קידושין ופסלינן לגיטייהו משום דאינם ממטבע שטבעו חז"ל בגיטין. ועל פי האמור מה מאוד תמהני על ה"ה שסמך להתירם עפ"י דעת מ"ד דלא אסר להו אלא בקראים שנתקדשו בעידי ישראל וכדאוקים הרדב"ז לתשובת הר"ש ז"ל ומי יגלה עפר מעינ"ק של עט"ר מר זקינו ז"ל דפשי"ל לאוסרם בכלל. והגם שראיתי להרב ז"ל בס' מק"ק ד"ע ע"ב שכתב בזה"ל. ע"ע הקראים אין להם תקנה להתגייר שהם ספק ממזרים שמקדי' בדיני ישר' ומגרשין בדיניהן בלא גט. ושמעתי שמהרב"ב הורה שישחרר שפחתו וכו' ע"ש. אין כונתו לומר שמקדישין בדיני ישראל ממש שר"ל בעידי ישראל וכדאוקים הרדב"ז לתשובת הר"ש כנז"ל אלא ר"ל שמקדישין קידושין המועילים כדיני ישראל ומגרשין כדיניהם בלא גט וכמו שמבוארים דבריו כן בהדיא בספרו חנן אלהים וכמש"ל. וזה ברור הוא, ומעתה כל יראה ישר יראה עד כמה תגדל התימא על ה"ה שבמודעה שלו המועתקת בסוף דברינו כתב וז"ל. ובפרט עט"ר אבינו הזקן הרב מהרח"א ז"ל בס' מק"ק ד"ע ע"ב שביאר דבריו שם דאיירי שנתקדשו הנשים שלהם בעידי ישראל ובדיני ישראל וכו' עכ"ד. ובמחכ"ת טעות גדולה היא זו בהבינו דברי עט"ר מ"ז המק"ק הנ"ל כפשט הלשון לומר דמ"ש שמקדשין בדינ"י היינו בדיני ובעידי ישר' ממש שהוא פלא איך העלים עין מד' עט"ר זקינו הרב ז"ל המבוארים בספרו חנן אלהים כנ"ל דלא שנא ליה בנתקדשו בעידי ישראל או בעידיהן בדיניהם, דמינה הי"ל להכריח דגם מ"ש במק"ק בדיני ישראל היינו שהקידושין של הקראים מועילים הם בדיני ישראל גם כן, ולאפוקי גיטן, ועוד אפי' יהבינן ליה כל דיליה לה"ה דפירוש בדיני ישראל היינו בעידי ישראל עכצ"ל דס"ל להרב מק"ק דמשום הנך שנתקדשו בעידי ישראל אסרינן לכולהו משום שנטמעו בהם והוו להו ספק ממזר. וראיה לזה דגם במק"ק שם לא מצא הרב להם תקנה אחרת אלא ע"י שפחה, ומשמע להדיא דקאי אכולהו קראים דפשט דבריו שם וכמובן, ובאמת ד' ה"ה בזה מרפסן איגרי

גם ממ"ש הבאה"ט א"ה סי' י"ז ס"ק א' וז"ל, אשת צדוקי לדברי הרא"ם ח"א סי' צ"ד היא א"א גמורה והבא עליה חייב משום אשת איש ה"ה דלא תפסי בה קידושין אם קידשה אחר אפילו ישראל וכפי דברי הרדב"ז הובאו דבריו במוהר"ר בצלאל אשכנזי סי' ג' ובמהרש"ך ח"ג סי' ט"ו אינה אשת איש ותפסי בה קידושין ועיין בכנה"ג עכ"ל. נראה מדבריו דקאי על כולם אפילו שנתקדשו בעידיהן מדלא פי' גם הס"פ הב' וכו'

גם הספק הב' שעשה ה"ה שמא הלכה כהרדב"ז ודעמיה דמתירים וכו' הוא בטל מאיו מכמה טעמי חדא דכבר הוכחנו לעיל דהרדב"ז גופיה אינו מחליט להתיר עד שיהיו עמו תרי מרבנן דפקיע שמייהו חבירים מסכימים לדבריו ואם לא גם הוא לא יתיר בחקירה המסוכנת הזאת וכמש"ל, ועוד בא דהכא בנ"ד דרבו האוסרים על המתירים כנז"ל דעת המתירי' המעטים בטילה היא לגבייהו ולא חשיבה לעשות אותה ספק וכמ"ש הרב לחם יהודה ושע"א שהעתקנו מעלה דהיכא דרבו הרבה האוס' ל"א סד"ר לקולא וע"ע למהרשד"ם ח"מ סי' ש"ה דרי"ח ע"ג שכתב וז"ל סו"ד שאפילו נניח שהת"י ס"ל כבה"ג מ"מ בטלה דעתם אצל כל העולם קמאי ובתראי ע"כ. וא"כ אף הכא הכי אמרינן ואין ס"ס של ה"ה מציל ולא מועיל מכל האמור עד הבה ואשר נכתוב הלאה

ומ"ש ואין לומר דכיון דחכמים ז"ל אסרו ס' ממזר א"כ עשאוהו כודאי ממזר ואין כאן עוד מקום לעשותו ספק ולצרפו עם ספק אחר דהא ודאי ליתא דכבר עמד ע"ז הרב שער אשר ז"ל ואנהרינהו לעיינין בחאה"ע ח"א סי' כ"ה דפ"א ע"ד וז"ל גם אין לפקפק הכא בהאי ס"ס דנ"ד מטעם דכיון שהאחד מהשני ספיקות הוא על אותו שטבע בים וכו' ומספק"ל אם חי אם מת כיון דזה הספק בעצמו כבר עשאוהו חז"ל והם אמרו וכוי הו"ל כאלו עשו אותו כודאי חי ותו לא פש לן שום ספק בזה וכו' דומיא לההיא דכתב הרב או"ה והב"ד הש"ך והפר"ח ז"ל ביו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס סי' ח"י בענין גבינות וכו' הא ודאי נטולה היא הכא בנ"ד מטעם וכו' דע"כ לא קא' רבנן דצריך שני ספיקות מלבד הספק שגזרו עליו אלא דוקא היכא דנפיק מפומייהו דרבנן דבר זה אסור בסתם הגם דידעינן שהי' מתורת ספק מ"מ כיון דגזרו ואמרו לאסור בסתם הו"ל כאלו השוו הדבר לודאי איסור וכמו ההיא דדמאי וכו' משא"כ כה"ג דהכא בנ"ד דאמרינן בפירוש דבר זה ספק ונותנים להם חומרי