שו"ת תעלומות לב חלק ד רמה

שדה דאסור, וכמו שפסקוה כל הפוסקים. ועוד תמהני טובא בעיקר חילוק הרב אשר ירד לחלק, דיותר גרוע הוא לענין איסור ריבית כשהלוקח אוכל פירות הקרקע כשהבית בידו, לכשהוא איני דר בבית ואינו משכירה הוא לאחרים, כי אם כשחוזר ומוכרו למוכר, אז הוא שמוכרה לו ביוקר לפי שיעור ההכשר הנהוג דזה שפיר יש להתיר וכו', את"ד, ואחרי המחי' מלבד שדבריו אלו נראים להיפך מצד הסברא, דהסברא נותנת דיותר גרוע הוא כשנותן לו ריוח יתר על עיקר המעות אשר קבל ממנו, דאז ודאי נראה דבתורת ריבית קא יהיב ליה, ואלו באוכל פירות הבית כשהיא בידו אינו נראה כ"כ שהוא משום ריבית דהא בתורת מכר בא לידו, וכל שעדיין לא החזירו דידיה קא אכיל, ועוד קשה לדבריו דהא תינח במשכון מטלטל שהמנהג הוא כן כמ"ש הרב ז"ל דכשחוזר המעות חוזר ג"כ הריוח בהדי הקרן. אמנם במשכון קרקע שהמנהג הוא שחוזר ומשכירה למוכר כדי לאכול הפירות בתורת שכירות, אפי' דנימא דאינו נותן השכירות אלא לבסוף כשמחזיר הקרן, מ"מ הרי זה ג"כ מיקרי אוכל פירות הבית בהיותו בידו, ואפי' דנימא דלא מיקרי, מ"מ הרי הרב מח"א ז"ל לא קיים דינו מה"ט. ובאמת שאח"כ ראיתי דכל מ"ש הרב ז"ל בזה הוא היפך תשו' הריב"ש ז"ל בסי' ש"ז, שכתב שם בהדייא דיותר טוב הוא כשאוכל הפירות בהיות הבית בידו ממה שהוא לוקח ריוח או שכירות מהמוכר, ואע"ג שדברי הגאון מוהריט"א ז"ל מיירי במכר הא נמי ליתא שכבר כתב הריב"ש ז"ל שאין הלשון גורם אלא הענין גורם, ואע"ג דעשו מעשיהם בתורת מכר, מ"מ כיון שהתנה עמו להחזיר מעותיו הו"ל כמשכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי דהויא ר"ק לדעת כל הראשונים זולת הראב"ד ז"ל, כמו שהאריך שם יע"ש, וא"כ ה"נ דכוותא דאע"ג דהוי הענין במכר, מ"מ כל דהוי מכר ע"מ להחזיר הו"ל כמשכנתא באתרא דמסלקי אלא שאח"כ האריך וצידד הריב"ש ז"ל שם דלא הוי ר"ק כי אם לאחר שיחזיר וכמ"ש בסי' תס"ד יע"ש, באופן שכל דברי הגאון מוהריט"א ז"ל בזאת התשובה נעלמו ממני וצ"ע

ד) ומ"ש רבינו תדע לך ממכר שהוא חוזר לבעליו מתחלק על ב' עניינים, הענין הא' וכו' יש מקצתם שחוזרים בלא דמים וכו', כדגרסי' עבד עברי וכו'. הכי איתא בקדושין די"ד ע"ב

ה) ומ"ש רבינו הנרצע נקנה ברציעה וקונה את עצמו וכו'. שם במשנה, ובספרי רבינו כתוב הנרצה. וצ"ל הנרצע

ומ"ש רבינו ושדה אחוזה תורתו עד היובל וכו' עד כדגרסי' המוכר שדהו בשנת היובל וכו'. הכי איתא בערכין דכ"ט

ז) ומ"ש רבינו ואין לו שיחפש בפדיונה כגון שימכור מדברים שהיה יכול למכיר וכו' ולא יפדה חלק היום וכו' עד וגרסי' נמי לא ימכור ברחוק וכו'. שם בערכין ד"ל, ומשמע מדברי רבינו ז"ל שאפי' אם היו לו מטלטלים מקודם שמכר שדה אחוזה אינו יכול למכור כדי לגאול שדה אחוזה, וזה משמע מדבריו שכתב כגון שימכור מדברים שהיה יכול למכור קודם מכירתו וכו', ומדכתב סתם מדברים שהיה יכול למכור משמע דכל דבר שהיה יכול למכור, ואפי' מטלטלים במשמע, אבל מה נעשה שהרמב"ם ז"ל בפי"א מה' שמיטה ויובל פסק דין זה, ומבואר מדבריו שדוקא בקרקע איתיה לדין זה וכן משמע מדברי החינוך ז"ל בפ' בהר מצוה שמ"ב יע"ש, וכן נראה מדויק לשון המשנה שם בערכין דקתני ולא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב, משמע דאין עיכוב זה אלא בקרקע ועי"ש בתו' ד"ה לא ימכור ומדברי כולם משמע דדוקא בקרקע עסקינן, ואה"נ דבמטלטלים יכול למכור כדי לפדות שדה אחוזה, והן אמת כי כפי טעם הש"ס שם בערכין דנפקא לן הא מדכתיב ומצא כדי גאולתו, דהיינו שמצא עתה ולא שהיה לו מקודם, הנה לפי זה כל מה שהיה לו מקודם שייך למעט, מדכתיב ומצא ואפי' מטלטלים וכדמשמע מסתמיות דברי רבינו ז"ל, ומה גם דזיל לאידך גיסא אם איתא דבמטלטלים שהיו לו מקודם מותר למכור כדי לגאול שדה אחוזה, א"כ לא לישתמיט שום פוסק מלבאר דין זה בהדיא, וגם בדברי הרמב"ם ז"ל והחינוך ז"ל לא בא היתר מכירת המטלטלים בהדייא כי אם שנקטו דינם בשדה כלשון המשנה, אלא דעכ"פ גם שאינו יכול לפדות במטלטלים שהיו לו מקודם גם זה לא ביארוהו בפי' ועדיין אין הכרח מצד זה, וכדברי רבינו שבליקיטיו נקט הדין ג"כ במכירת שדה אחד, כדי לפדות אחר והדבר צריך ביאור עוד ואין הפנאי מסכים ודו"ק

וממ"ש בפסיקתא ומייתי לה בב"ק ובערכין בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית וכו' לסוף מוכר את מטלטליו, לא הרגיש לסוף מוכר קרקעותיו וכו', וגם בת"כ פ' בהר פ"י דרשו שאין אדם רשאי למכור שדהו וכו' אלא א"כ העני וכו' ע"ש, מכל אילין, יש לומר כסתמיות דברי רבינו ז"ל דאפי' מטלטלים אם היו לו מקודם אינו מוכר כדלעיל ודו"ק

ח) ומ"ש רבינו וגרסי' עלה נמי מכר לראשון כמכר וכו'. שם בערכין, ומ"ש בחלוקה שניה מכר לראשון במאתים ולשני במנה, אין מחשב אלא עם הראשון וכו' ט"ס נפל וצ"ל אין מחשב אלא עם האחרון, וכן הוא במשנה ובש"ס שם, וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם, וכן מתבאר מדברי רבינו ז"ל בליקוטים והוא פשוט

ט) ומ"ש רבינו ובתי החצרים וכו'. שם בערכין דל"ג ע"א יע"ש

י) ומ"ש רבינו ותדע שזה הממכר על זה הענין יתכן להיות וכו' עד כדגרסי' הרי שהיה נושה בחבירו וכו'. הכי איתא בב"מ דס"ג ע"א יע"ש וכונת רבינו ז"ל בזה היא מבוארת שדין מוכר שדה אחוזה יתכן להיות עתה בזה האופן, דהיינו מכר ע"מ להחזיר וכשהמוכר אוכל הפירות והיינו ממש כדין גאולת שדה אחוזה שלא היה נותן המוכר ללוקח כל מה שלקח ממנו בעת שמכר לו, כי אם שהיה מחשב לו כפי שניו משנת המכרו לו, וה"נ דכוותא ודו"ק

יא) ומ"ש רבינו ז"ל ואתה מוצא מקום שהקרקע חוזר לזמן ידוע וכו' עד וגרסי' המוכר בית בבתי ע"ח וכו'. הכי איתא בערכין דל"א ע"א

יב) ומ"ש רבינו ז"ל ולא באתי לפרש תורת זה הממכר לצורך זה השעה וכו' כדגרסי' אין עבד עברי נוהג וכו' שם בערכין דכ"ט ע"א

יג) ומ"ש רבינו אבל כל מי שרוצה להקנות וכו' לנהוג דין בע"ח שיהיו הפירות ללוקח לא כל הימינו וכו' כדגרסי' שנה האמורה וכו'. שם