שו"ת תעלומות לב חלק ד רמא

שהוחלט לו הקרקע הו"ל מכר למפרע משעה ראשונה דהא ודאי קני ליה דמעכשיו א"ל, דאי לא לא היה חולט לו דהו"ל אסמכתא דכל דאי לא קנה עכ"ל אלא שמצד אחר הם חלוקים לפי דברינו זה דהיינו דבקבע לו זמן לדעת הרשב"א ז"ל אין צריך מעכשיו ולדעת הריב"ש ז"ל לא שנא בסתם ל"ש כשקבע לו זמן בכל גוונא צריך מעכשיו, כי היכי דלא ליהוי אסמכתא אלא שזה קשה למה שכתבתי בדעת הרשב"א ז"ל דכל שקבע זמן לתנאי החזרה אינו צריך מעכשיו דממ"ש בתשו' המיוחסות סי' י"א נראה להיפך שכתב שם דכל קנין הוי כמעכשיו דאל"כ היאך קונה לאחר זמן וכו' יע"ש, והרי נדונו שם היה בקבע לו זמן ד' שנים ואפי"ה הצריך שיהיה שם קניין דהוי כמעכשיו, ולזה יש לומר דאה"ן דגם להרשב"א ז"ל ודאי דצריך שיהיה שם קנין בעת המכר גם בקבע לו זמן, אלא דאם לא קבע לו זמן לא מהני קניין לבד אע"ג דהוי כמעכשיו אלא צריך שיאמר לו בפי' שיקנה מעכשיו כשלא יחזיר וכדכתיבנא לעיל. ועוד י"ל דהתם מבואר בשאלה שלא הקנה לו בשום קנין אחר כי אם בקנין לבד דאפי' שכתב לו שטר לא נתנו בידו כי אם ביד שליש, ונמצא שאם לא חשיב קנין כמעכשיו במאי קני זה לאחר זמן, ותדע שכן הוא שהרי כתב הרב ז"ל שם דאם הוא שטר אקנייתא דקני ליה כשיגיע השטר לידו אף שלא כתב לו מעכשיו וליכא קנין, והרשב"א ז"ל לשיטתיה אזיל דס"ל דכל דאיכא קנין לא בעינן דנימטי שטרא לידיה דלוקח וכמו שביארנו כן לעיל בשער א' ס"ו ועיין שם שהארכתי בענין זה. א"כ ש"מ מדברי הרשב"א ז"ל דבשטרי אקנייתא אפי' בלא קנין ובלא מעכשיו קונה כשיגיע השטר לידו למפרע משעת הכתיבה, וא"כ כי כתב שם דקנין הוי כמעכשיו היינו משום שלא קנה בשום קנין אחר, ואה"ן דאם הקנה לו בכסף ושטר או חזקה והתנה עמו להחזיר וקבע לו זמן בכה"ג לא בעינן מעכשיו ודו"ק

ועיין להרשב"א ז"ל בח"ב סי' צ"ט יע"ש ובח"ב סי' ל"ה, והביאה מרן ז"ל בב"י ח"מ סי' נ"ה יע"ש ודו"ק

ומתוך מה שנתבאר תשובה מוצאת למה שרצה להכריח הרב מחנה אפרים ז"ל שם בה' מו"ל סי' י"ג דבמכר ע"מ להחזיר המכר קיים ואין בו משום ריבית כשאמר ע"מ, דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי עכת"ד יע"ש, ואחרי המחי' ליתא, ומה שהכריח כן מתשו' הרשב"א ז"ל בסי' קצ"ח לא ידעתי מה זו ראייה ולאיזה תכלית הביא דין זה מהרשב"א ז"ל דהלא גמ' ערוכה היא בקידושין ד"ו דאמר רבא בכולהו קנה לבר מאשה ודוקא באומר ע"מ, וכן פסקו כל הפוסקים והרמב"ם ז"ל פי"ב מה' תרומות ופי"א מה' בכורים והטור יו"ד סי' ש"ה ושם הביאו מרן ז"ל בב"י בב"ה ומור"ם ז"ל בד"מ דברי הרשב"א ז"ל בתשו' דסי' קצ"ח הנז' וסי' תשנ"ט יע"ש וה"ה באומר ע"מ, וא"כ מה חידוש יש יותר בדברי הרשב"א ז"ל מדברי שאר הפוסקים, ולפי האמת עיקר ראייתו איני מכירה, שהרי גם במכר ע"מ להחזיר אה"ן דהמכר קיים אלא שיש בו משום איסור ריבית, ואע"ג שיש שם איסור ריבית מ"מ המכר והתנאי קיים, דמקח שנעשה באיסור המקח קיים כמו שפסקו כל הפוסקים וגם הרשב"א ז"ל עצמו פסק כן בח"ב סי' של"ב יע"ש, משא"כ בתרומה ופדיון הבן ואתרוג דליכא בהם שום איסורא, וכמו שהארכתי לעיל בזה, ואדרבא מתרומה יש ראייה שמפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות אמרו חז"ל דאסור לעשות כן, וכן ראיתי שכתב כן להדייא הריטב"א ז"ל בחי' לקידושין שם דקי"ל דמתנה ע"מ להחזיר הוייא מתנה ודוקא באומר ע"מ, וכן הוא הדין במכר אלא שיש בו משום ריבית עכ"ל, והרי הריטב"א ז"ל ס"ל שם במכר ע"מ להחזיר דבחזרתו נתבטל המכר והיינו טעמא משום דהתורה ירדה לסוף דעתם דלשם הלואה נתכונו, ומשו"ה כשהחזיר הוי המכר בטל למפרע דנתברר הדבר וכמו שהארכנו לעיל כן בביאור דברי הריטב"א ז"ל. משא"כ בכל הנך דליתא לאומדנא זאת הוי המעשה קיים לעולם, ומדברי הריטב"א ז"ל אלו בחי' לקידושין נראה שיש ראייה ג"כ למ"ש בדעתו לעיל דקודם חזרה לא הוי המכר בטל אלא שיש בו משום איסור ריבית וכמ"ש הריב"ש ז"ל דשמא יבא לאיסור תורה, אסיר לעשות כן שהרי כתב כאן דהמכר קיים אלא שאסור משום ריבית, ואילו בחי' לב"מ כתב דהמכר בטל משום דהתורה ירדה וכו' אלא ודאי שיש לחלק בין קודם חזרה לאחר חזרה, וכדעת הריב"ש ז"ל וכמ"ש לעיל וגם דעת הרשב"א ז"ל כבר נתבאר לעיל דמ"ש בכל הנך תשו' דהמכר בטל היינו אחר שיחזיר המעות אבל קודם חזרה גם הרשב"א מודה דהמכר קיים וכמו שנראה מדבריו בכל הנך מקומות שזכרנו. וכבר ראיתי לעט"ר הגאון מרן שם בסוף הסי' שהביא דברי הריטב"א ז"ל אלו דפ"ק דקידושין. ולפי דרכו דרך הק' הקשה דברי הריטב"א ז"ל אהדדי והניחם בתימא יע"ש, ואחרי ניו"ק לפי מה שנתבאר נראה דברי הריטב"א ז"ל נכונים הם בטעמם הכא והתם, וכאן קודם חזרה וכאן לאחר חזרה וכאמור, ועל פי זה נוטים דברי התו' והרא"ש בהך סוגייא דב"מ שכתבו גבי מכר לו בית דהוי צד אחד בריבית, דהיינו אם לא יביא המעות המכר קיים ואם יחזיר אז המכר בטל דאין כאן מכר אלא הלואה והיינו שמתברר הדבר למפרע כשהחזיר דלא נתכוונו למכור ולקנות אלא ללות, ולפי"ז ע"כ צריכים אנו לדחוקי אנפשין גם בדברי הטור ז"ל ביו"ד דמ"ש שאין כאן מכר אלא הלואה מילתא בטעמא קאמר לה דהיינו דמה דאסור ללוקח לאכול פירות הוא משום דכיון דצריך להחזירו כשירצה, א"כ לבסוף נמצא שאין כאן מכר אלא הלואה או שמא י"ל שדעת הטור ז"ל כדעת רב עמרם גאון ז"ל דבסתם בלא קבע זמן מתבטל המכר מיד ולא דמי למקח שנעשה באיסור, דהתם לפי האמת נתכוונו למכור אלא דעשו הענין בדרך איסור ולכך המקח קיים ויסתלק האיסור, משא"כ הכא דאיכא אומדנא שלא ירדו לתורת מכר כלל אלא ללות משו"ה קאמרי רבנן דאין כאן מכר

ובאמת זו היא שקשה להרב מח"א ז"ל שם שהק' דברי הרמב"ם דבה' מו"ל עם מ"ש בה' מכירה אהדדי, וכתב שראה להאחרונים ז"ל שנדחקו בישוב דבריו וחילקו בין קבע זמן, לכשהתנה בסתם ולא קבע זמן לתנאי החזרה, וע"ז כתב הרב ז"ל דאיברא דלענין דינא החילוק הוא אמת, אבל לפרושי הכי בדברי הרמב"ם הוא דוחק, ומבין ריסי עיניו נראה דהוא ז"ל מינח ניחא ליה לפרש דברי הרמב"ם ז"ל עפ"י המונח שהניח אח"כ לחלק בין אומר ע"מ לאומר ותחזיר לי, והא ודאי היינו כונתו דמ"ש בה'