שו"ת תעלומות לב חלק ד רמ

שאם יהיו לו מעות יחזירם לו לא נתקיים המקח ונתבטל המכר מעיקרו ונשארו המעות מלוה ע"פ אעפ"י ששטר המכר ביד הלוקח, וסבור הייתי ליישב לזה דשמא דעת הרשב"א ז"ל כדעת רב עמרם גאון ז"ל שזכרנו שמחלק בין קצב עמו זמן לתנאי החזרה לכשהתנה עמו סתם ולא קצב זמן, וא"כ אפשר דמ"ש בתשו' ח"ב סי' קפ"ח איירי בסתם כמבואר שם ומשו"ה כתב דאין כאן מכר כלל, ומ"ש בתשו' המיוחסות איירי בשקצב זמן ככתוב שם בתשו' הנז' שגבלו זמן ד' שנים יע"ש, ולפי"ז צ"ל דס"ל להרשב"א ז"ל דברייתא דמכר לו בית ועובדא דההיא איתתא דאת ונוולא דקי"ל דהוי ר"ק ה"ט משום דהיה תנאם בסתם ואה"ן דאם היה לזמן קצוב היה המקח קיים, אלא שראיתי שגם זה לא ניתן ליאמר בדעת הרשב"א ז"ל, לפי שמצאתי לו עוד תשו' אחרת בענין זה בתשו' הנ"מ ח"ד סי' קמ"ז שנשאל שם על מעין לזה שהתנו שאם יהיה לו מעות עד ארבע שנים שיחזיר לו את ביתו, והשיב הרב ז"ל דכל מוכר ע"מ להחזיר בין קבע לו זמן ובין לא קבע לו זמן ובין שאמר ליה מעכשיו ובין שלא אמר ליה מעכשיו משום דבזה שהוא תנאי שהתנה על המכר לא שייך אסמכתא בכל גוונא המקח תלוי ועומד, שאם הגיע הזמן ולא החזיר את המעות קיים ואם החזיר המעות ואכל הלוקח הפירות בינתיים הוו ר"ק ויוצאת בדיינים עכת"ד יע"ש באורך. הרי בהדייא דלא שני ליה להרב בין קצב זמן ללא קצב זמן דבכל גוונא המקח בטל כשהחזיר המעות ואם לא החזיר אז המקח קיים והפירות הם ללוקח מתחילה, אלא שלפי דבריו אלו בתשו' זאת אפשר לומר שדעת הרשב"א ז"ל דבחזרה מתבטל המקח כמ"ש לעיל, וכמו שכן הכריח הריב"ש ז"ל וכיון שכן אפשר שמ"ש בח"ב סי' קפ"ח איירי דכיון ששניהם מודים שהתנאי היה כן והלוקח הנה הוא מוכן עתה לקבל המעות ולהחזיר לו את הבית אלא שהמוכר טוען שכבר החזיר לו המעות א"כ הו"ל ממש כמי שהחזיר אע"ג שהלוקח אומר שלא הד"מ ולא קיבל עדיין מעותיו, מ"מ אין טענתם אלא על ענין פריעת המעות אבל לענין המכר שניהם מודים שאין כאן מכר כיון שהלוקח ג"כ מודה שקבל המעות אלא שטוען שעדיין לא החזיר, נמצא שאין טענתו בקיום המקח כי אם בחזרת המעות דהיינו ביטול המקח, ולהכי פסק דאין כאן מכר כלל והו"ל מלוה ע"פ לפי שכיון ששניהם עסוקים בחזרת המקח דהיינו ביטול המקח א"כ הרי נתבטל המכר מעיקרו וא"כ נמצא דאין כאן שטר מכר כלל ולהכי חשיב לו כמלוה ע"פ, משא"כ מ"ש בתשו' המיוחסות דהתם הוי דבר והופכו שקבעו זמן וכבר הגיע הזמן ולא החזיר לו את המעות והמוכר ג"כ מודה לו בזה, א"כ הרי נתקיים המכר מעיקרו למפרע משעת המכר, ולהכי לא אהנו ליה מעשיו למוכר במה שנתן את הבית במתנה בינתיים, דכיון שלא נתן את המעות בהגיע תור זמן הפירעון הרי נקנה לו לזה למפרע והו"ל זה שנתן דבר שאינו שלו, ובזה מתיישבים כל דברי הרשב"א ז"ל בכל המקומות, ועיין למוהר"א ששון ז"ל בסי' קי"ח שכתב מעין לזה לעיקר הדין דבהודאת שניהם המוכר והלוקח שהמכירה היא ע"מ להחזיר הוו הפירות ר"ק, יע"ש דיש קצת סמך מדבריו למ"ש בדעת הרשב"א ז"ל ודו"ק

ולמדנו עוד מדברי הרשב"א הנז' שבח"ד שלפי דבריו שם אין אנו צריכים למה שנדחקנו לעיל לאוקומי הך ברייתא דמכר לו בית, דאיירי בדאמר מעכשיו משום דאי איירי בלא מעכשיו לא א"ש מ"ש בש"ס דהוי דלא כר"י דהא הוי אסמכתא ולר"י אסמכתא ל"ק והו"ל ריבית גמור ולא צד אחד, ולפי דברי הרשב"א ז"ל הנז' אעפ"י שבאו דבריו קצת סתומים בזה מ"מ נראה שכונתו לומר דאם איירי שקבע זמן לתנאי החזרה אז אין צריך מעכשיו לבטל האסמכתא, דבבא הזמן הנועד ולא החזיר את המעות אזי ממילא נתבטל התנאי ונשאר המכר קיים מעיקרו בלא שום תנאי, ואם לא קבע זמן לתנאי החזרה אז צריך מעכשיו דהא בכל עת וזמן שלא החזיר עדיין אין המקח קיים ביד הלוקח דהא אפשר שיחזיר למחר וכן לעולם ונמצא שאין זה קרוי מכר וכעין מ"ש רב עמרם גאון ז"ל שזכרנו לעיל דכשהוא בסתם לא הוי מכר, אלא שהרשב"א ז"ל ס"ל דגם בסתם אם א"ל בעת המכר ואם לא אחזיר לך המעות תהא קנוייה לך מעכשיו בכה"ג אדרבא כל זמן שלא החזיר קנויה לו למפרע כיון שא"ל מעכשיו, ונמצא דכל עוד שלא החזיר הרי קנויה לו למפרע במעכשיו ולכשיחזיר אז הוא דמתבטל המכר, זה נ"ל בכונת דבריו הגם שדברי התשו' נראים קצת מגומגמים לפי זה, וגם צ"ל דט"ס נפל במ"ש שם כיון דא"ל מעכשיו וצריך לדלג תיבות אלו והכי צ"ל שאין כאן לא מחמת ריבית ולא מחמת אסמכתא כיון שכתב לו מעכשיו אף שלא קבע זמן ותנן בפ' אז"ן וכו', וגם במ"ש שם אח"ך וז"ל זהו הדין וכו', ובמוכר בתנאי בקביעות הזמן ובמעכשיו צ"ל או במעכשיו, וכונתו לומר דאם מכר בתנאי בלא קביעות זמן אז צריך מעכשיו, ואם אמר מעכשיו אין צריך קביעות זמן, ואל תשיבני מהראיה שהביא דמהני מעכשיו מההיא דהלוהו על שדהו, וא"ל אם אי אתה מביא מכאן ועד ג"ש דאוקימנא לה בדאמר ליה מעכשיו ואע"ג דהתם איירי בדקבע לו זמן ולפי דברינו אם קבע זמן אז אין צריך שיאמר לו מעכשיו, דהא לק"מ דהתם בהך דהלוהו ע"כ צריכין אנו למעכשיו דאל"כ במאי תקנה ליה שהרי עכשיו לא הקנה לו במכר אלא שהלוה אותו הלואה גמורה ומשכן לו שדכו אלא שהתנה שאם לא יביא לו מעותיו לזמן מה שיהא שלו והרי אם לא הקנה לו במעכשיו היאך קנה והרי אינו אלא דאם, וכל דאי לא קנה ונמצא שמצד התנאי לא קנה וגם עתה לא הקנה לו בשום הקנאה וא"כ במה יקנה זה את הקרקע, משא"כ גבי מכר לו בית דודאי בעת המכר כבר הקנה לו בקנין גמור אלא שתנאי התנה עמו שאם יהיה לו מעות בזמן פ' יחזיר לו את השדה, וא"כ ממילא בבא הזמן הנועד ולא החזיר לו הרי נתבטל התנאי לגמרי וכאילו לא היה שם תנאי וממילא נשאר המכר קיים בידו. ומה שהביא הרשב"א ז"ל שם מהך דהלוהו על שדהו היינו לעיקר הדין דמהני מעכשיו לבטל האסמכתא. זה נ"ל ברור ונכון בכונת דבריו והמעיין יבחר, וא"כ לפי"ז עדיין אפשר לומר דהך ברייתא דמכר לו בית, וכן ההיא דאת ונוולא אחי מיירי בקבע לו זמן ובלא מעכשיו או במעכשיו ואפי' בסתם

ונראה לפי מה שכתבנו דבצד אחד שוים הריב"ש והרשב"א ז"ל בטעמם דבמוכר בתנאי שיחזיר בסתם בלא קביעות זמן דצריך מעכשיו, שכן כתב הריב"ש ז"ל בסי' תס"ד בצד הב' וז"ל, אלא אף מה שנתן לו מן המ' וכו', אין כאן ריבית שהרי כיון