שו"ת תעלומות לב חלק ד רלט

עם הריטב"א ז"ל, ואחרי ניו"ק לענ"ד נראה דלא פליגי וכולם לדבר אחד נתכונו, שהרי גם להריטב"א ז"ל ע"כ הטעם שמתבטל המכר היינו משום שזה לא מר בדעתו למכור, ואע"ג דחזינן שמכר מ"מ אמרי' סמך דעתו על תנאי החזרה ומשו"ה כשהחזיר נעקר קניין למפרע והיינו מ"ש שכיון שאין דרך ליקח התורה ירדה וכו' וע"כ צ"ל דמכירתו לאו מכר כיון שסמך על תנאי החזרה. והנה אמת דחילוק זה יספיק לסברת רב עמרם גאון ז"ל ורבינו הגאון ז"ל דס"ל דבחזרה הוא דמתבטל המקח דאז ודאי נתברר הדבר דלשם הלואה נתכונו, אמנם להטור ז"ל והריטב"א ז"ל ושאר הפוסקים שהביא הרב מח"א ז"ל ומז"ק הגאון שם דס"ל דמיד בעת המכר והתנאי הוי ר"ק אף קודם החזרה הדבר קשה לומר בכה"ג דהתורה ירדה לסוף דעתם דלשם הלואה נתכונו, והרי עדיין אפשר שלא יחזיר המוכר לעולם המעות ויהיה מוחלטת המכירה ביד הלוקח מכירה חלוטה, וא"כ איך נאמר דלשם הלואה נתכונו והוי ר"ק והרי נחלט המקח ביד הלוקח לעולם ולא קרב זה אל זה מעולם

והיותר קשה לפי סברא זאת דא"כ צ"ל דלרבנן דהוי צד אחד בריבית הוי ר"ק, והרי הריטב"א ז"ל הוא מכת הסוברים דבכל הנך הוי א"ר, וכן הוא דעת הרא"ש והטור ז"ל ורבינא דאפיק פירי הוא משום דהויא מחילה בטעות כמבואר למעיין בדבריהם, ולומר דלא הוו גרסי בהך ברייתא דמכר לו בית מאי דאמרו בש"ס דהוי דלא כרבי יאודה וכמ"ש הרב מח"א ז"ל, הא נמי ליתא שהרי מבואר מדברי הריטב"א ז"ל דס"ל דמכר ע"מ להחזיר דאסור אינו אלא לדעת רבנן, דלר' יאודה שרי כיון דהוי צד אחד בריבית, ולומר דס"ל לכל הנך רבוותא דהך ברייתא מתוקמא דאיירי דהוי בלא מעכשיו והוי אסמכתא ואין כאן מכר ולכך הוי הלואה תכף אף קודם החזרה, גם זה אינו מכמה טעמי, חדא דא"כ לא הוי טעמא משום דהתורה ירדה לסוף דעתם כי אם משום דלפי האמת אין כאן מכר, ותו דא"כ אין צד היתר כלל לרבי יאודה דס"ל אסמכתא לא קנייא ולדידה הוי ריבית גמור, וכן ראיתי להריטב"א ז"ל שכתב כן בהדייא בחי' לב"מ לדס"ג יע"ש דכתב, דע"כ צ"ל דאיירי במעכשיו ולכך הוי צד אחד בריבית דאם נחלט ביד הלוקח קנה למפרע מעת המכר, וכיון שכן הדרא קו' לדוכתא דבכה"ג אמאי בטל המכר דהא אפשר שיתקיים לבסוף כי ע"כ נלע"ד שגם דעת הריטב"א ז"ל הוא ע"ד שכתב הריב"ש ז"ל וכדכתיבנא לעיל שכן הוא דעת הגאונים ז"ל דאה"ן דעד שעת החזרה הדבר תלוי ועומד והוי מקח בספק, וכשהחזיר אז הוא דנתברר למפרע שלא היה כאן מכר, וכי כתב הריטב"א ז"ל דירדה תורה לסוף דעתם היינו לכשיחזיר דוקא ולזה יש סמך בדברי הריטב"א ז"ל שהביא הר"ב שם לדס"ז ד"ה ארעא הדרא וז"ל ארעא הדרא לכי מהדר ליה זוזי פירי דאכיל לוקח בינתיים מאי', פי' קמבע"ל משום דתחילתו מכר גמור במעכשיו ע"מ שיחזירהו ויקנהו לו וכמתנה ע"מ להחזיר ואיבא דרבנן וכו' עכ"ל, והשתא יש לדקדק בדבריו במ"ש בתחי' דבריו ארעא הדרא לכי מהדר ליה זוזי, דהא ודאי פשיטא ומאי אתא לאשמועינן דאם לא יחזיר לו מעותיו ודאי דלא יחזיר לו את השדה, ומאי רבותא, אלא עפ"י דרכינו א"ש דהא בא לאשמועינן דעיקר בעיית הש"ס על הפירות אינו אלא בתר דהדרא ארעא ואה"ן דקודם חזרה אין סברא לומר דהפירות הוו ר"ק, ולכך כתב ארעא הדרא לכי מהדר זוזי פירי מאי, ומיהו היה נראה שגם דעת הריטב"א ז"ל הוא דזה הוי דוקא במוכר לזמן קצוב ע"מ להחזיר דבכה"ג מוקי לה לעיל לדס"ג כמ"ש שם וז"ל אלא שיהא המכר קיים עד אותה שעה וכו' משמע דבקבע לה זמן מיירי ודומיא דבית בבתי ע"ח, אמנם במוכר ע"מ להחזיר סתם לכשיהיו לו מעות אה"ן דמאותה שעה הוי המכר בטל וכדעת רב עמרם גאון שזכרנו לעיל, אלא דאחר הישוב רואה אני בבירור שאין כן דעת הריטב"א ז"ל שהרי עובדא דההיא איתתא הוייא בסתם, ואפי"ה כתב הריטב"א ז"ל דהמכר והתנאי קיים ולכי מהדר זוזי ארעא הדרא ואילו לדעת רב עמרם גאון ז"ל כל מכר ע"מ להחזיר בסתם אין כאן מכר כלל מעיקרא, ומ"ש לעיל עד אותה שעה וכו' אין זה ראייה דהיינו אפי' בסתם עד שעה שיחזיר הוי המכר והיינו כדעת הריב"ש ז"ל, וכן הוכחנו לעיל שכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל דבין בסתם בין קצב זמן הוי מכר עד שיחזיר וכשהחזיר אז הוא דבטל המכר למפרע משום דהתורה ירדה לסוף דעתם וכאמור. ומיהו כל זה ניחא לפרש בדעת הריטב"א ז"ל, אמנם בדעת הטור ז"ל שכתב בהך דמכר לו בית דאסור משום דבטל המכר קשה עדיין דאמאי בטל המכר מיד כיין שאפשר שיחלוט ביד הלוקח וכשנחלט אז ודאי דמתברר הענין שהיה מכר וליכא למימר דהתורה ירדה לסוף דעתם. איברא שדברי הטור בח"מ סי' ר"ז אפשר לפרשם ג"כ בדרך זה והיינו דמ"ש דהו"ל הנך זוזי בהלואה גביה היינו בתר החזרה שהרי בתחי' כתב דאם מכר קרקע ע"מ להחזיר המכר והתנאי קיים, ואח"ך כתב לפיכך אסור ללוקח לאכול הפירות דהו"ל הלואה והיינו פירושו כשיחזיר ע"ד שפי' דברי הר"ם במז"ל דהל' מלוה, אמנם בדבריו שכתב ביו"ד סי' קמ"ד אי אפשר לפרשם בהכי שכתב שם וז"ל, מכר שדה לחבירו וכו' אסור ללוקח לאכול הפירות שאין כאן מכר אלא הלואה כיון שצריך להחזירו לכשירצה וכו' הרי בהדייא דאף קודם החזרה קאמר דאין כאן מכר, ודבר זה קשה לשמוע דאמאי אין כאן מכר מיד אי משים שנעשה באיסור הא קי"ל דמקח שנעשה באיסור המקח קיים, ואי משים דהתורה ירדה אין סברא לומר כן קודם שיחזיר כמ"ש לעיל

ובזה יש לתמוה בדברי הרשב"א ז"ל בח"ב סי' קפ"ח הביאם מרן ז"ל בב"י סי' ר"ז שכתב דמכר ע"מ להחזיר כגון הך ברייתא דמכר לו בית וכגון ההיא דאת ונוולא אחי הוי המכר בטל ואין כאן מכר כלל אלא הלואה ואפי' המעות הוו מלוה ע"פ כיון דשטר המכר בטל את"ד יע"ש, והדבר קשה מאחר שהוא ז"ל הוא סובר ג"כ דמקח שנעשה באיסור המקח קיים כמ"ש הנ"י ז"ל בשמו בפ' איזהו נשך יע"ש, וכן כתב הוא עצמו בתשו' ח"ב סי' של"ב יע"ש, והיותר קשה למרן הב"י ז"ל שהביא שם סמוך לזה מתשו' הרשב"א ז"ל המיוחסות להרמב"ן ז"ל סי' י"א שכתב שם בהדייא דהמכר קיים יע"ש, ולא נרגש דנראים דבריו סותרים זל"ז, דממ"ש בתשו' הנז' במיוחסות מבואר דאפי' דלא מסר בידו שטר המכירה והתנו עמו לפדותו עד זמן פ' אפי"ה כל שהגיע הזמן ולא פדה ולא החזיר לו את המעות נתקיים המקח, ואילו ממ"ש בתשובה ח"ב סי' קפ"ח מבואר דכל שהתנה עמו