שו"ת תעלומות לב חלק ד כג

לא לשם ענוה בעלמא אך לדינא וז"ל שם בתוך התשו' עוד יש טעם כללי לכלל הקראים שהם ישראל וקידושיהן קידושין ואין גיטן כתקנת חז"ל וכולם פסולי עדות הם מדאורייתא ומפני שיש בחקירה זו סכנה גדולה שהרי כמה משפחות מהם באו לכלל הקהל ולא רציתי להאריך בזה ומוטב שיהיו שוגגין וכו' ומ"מ מודה אני שאם הם מסכימים כולם לבוא לדת חברות ולקבל עליהם קבלת חז"ל להיות כמונו היתי מתירים לבוא בקהל עם הסכמת החכמים הי"ו והטעם כי כל קידושיהן הם בעדים מהם שהם פסולי עדות וכמו שכונסה כך פוטרה ואין לחוש אלא לדור ראשון שהיו קידושיהן בעדים כשירים ושמא נתגרשה אחת מאותו הדור אחר שפקרו בעדים שלהם פסולים והלכה ונשאת באותו הגט שנמצאו הבנים ממזרים ולא הייתי חושש לחששא זאת כדי להסיר שם האומה הזאת מפני שהיא חששא רחוקה כי שמא אותם שנמשכו אחר צדוק ובייתוס לא היו נשואים נשים ואם ת"ל וכו' ואמת"ל וכו' כללא דמילתא דכיון דאין האיסור מבורר אם היו כולם מסכימים לשוב אלינו ולקבל דברי חברות הוה ממטינן שיבא מכשורא בכלל חבירי להתירם לבוא בקהל וכו' ע"ש. הנה הראת לדעת שבפרושא איתמר בדבריו שצריך לו הסכמת החכמים הי"ו וכן בסו"ד והוה ממטינא ש"מ בכלל חבירי להתירם וכו' מפני שיש חששות וחקירה זו מסוכנה וכו' וכן בהסכמת חביריו לא הרהיב עז ז"ל להתיר עד שיבואו כולם מסכימים לקבל דב"ח כמ"ש. ומכ"ש בהיכא שבא איזה יחיד או משפחה מהם לבד שאין הדבר כדאי להטפל בהם ולהכנס בחקירה שיש בה סכנה שצריך ולא אפשר להתיר בלתי הסכמת מורי ההוראה שבדור וא"כ ההיא תשו' דסי' ע"ג דאיירי בנד"ז של יחיד או משפחה לבד, הא ודאי שמה שכתב אם יסכימו עמי חבירי הוא לדינא ולא לענוה בלבד כמ"ש ה"ה. ולעולם היכא שלא מצא מי שיסכים עמו אינו מתיר לעשות מעשה בשו"א וכמ"ש. ואך זאת ראיתי שבתשובתו ז"ל ל"ו נדפסה בחדשות ח"ב סי' תשצ"ו נראין דבריו להדיא שדעתו להכשירם בהחלט אף נגד החולקים עליו כיעו"ש ואין ספק שהתשו' זאת היא מאוחרת להתשו' דח"א סי' ע"ג הנז' ולפי"ז מוכחא דעתיה דמסכים הולך בסוף להתיר בהחלט גם בלי הסכמת חביריו. אכן גם על זה יד הדוחה נטוייה לומר דהמסדר את תשובות הרידב"ז הוא שסידר התשובה דסי' תשצ"ו הנז' בחלק השני ותשו' סי' ע"ג בח"א כפי מה שבאו לידו קמא קמא ועי' לעיל מ"ש בזה. אבל הרדב"ז בעצמו נשאל והשיב לראשונה הא דסי' תשצ"ו לפי סברת דעתו ז"ל המסכמת להיתר ואחר זה נשאל והשיב ההיא דסי' ע"ג שבה ידע כי רבו האוסרים על המתירים מכמה טעמי וחששות רבות ולכן בה כתב אם יסכימו וכו' ובלא"ה אף אי נימא דסי' תשצ"ו היא אחרונה כיון דמצינו בשתי תשובותיו הנז' סי' ע"ג וסימן רי"ט הנז' שבקש הסכמת החכמים הא ודאי אמרינן על זה סמי חדא מקמי תרי ולא חשבינן להרדב"ז בראש המתירים בהחלט כמ"ש ה"ה. ומה שהביא ראיה ה"ה מדברי הפוסקים שכתבו שהרדב"ז הוא ראש המתירים וכו' אי מהא לא אירייא דאפשר כוונתם היא שהוא הראשון שחתר להתיר ובקש אופנים למצוא להם היתר ולא שהתיר לגמרי

ומ"ש עוד ה"ה להתיר מכח ס"ס ולצאת בזה אף ידי חובת מרן ז"ל וז"ל אמנם אשכחנא לן פתריה לצאת ידי חובת דעת מרן ז"ל משום דאיכא בנ"ד תרי ספיקי חדא דעיקר איסור ס' ממזר אינו אלא מדרבנן ואינו אלא משום ספיקא דמה"ת שרי וכמ"ש רז"ל ממזר ודאי הוא דלא יבוא הא ס' ממזר יבוא ורבנן אסרוהו ובפי' אמרו דמספק אסרוהו וא"כ הו"ל חדא ספיקא ותו איכא ספיקא אחרינא שמא הלכה כהרדב"ז ודעמיה דמתירים לבני מקרא לבוא בקהל ה' כנז"ל והו"ל תרי ספיקי חדא שמא ס' ממזר מותר גם מדרבנן ואת"ל דאסור מספק שמא בנ"ד הלכה אזלא כהרדב"ז ודעמיה ז"ל דמתירים בפשיטות דאין כאן חשש ממזרות כלל עכ"ל. הנה מלבד מ"ש בזה הפ"מ ז"ל שהבאנו לעיל דמחמירין בהו משום מעלת יוחסין אפילו בס"ס וכו' עש"ב. עוד תיוהא קא חזינא בס"ס זה של ה"ה דאינו אלא ספק אחד דהרי באומרך ספק כשר ספק ממזר תו ליכא למימר את"ל ממזר שמא הל' כהרדב"ז שכתב דאין בו חשש ממזרות ולא הוי כס"ס בעלמא. ועיין עוד בטור אה"ע סוף ס"ז שכתב משפחה שנתערב בה חלל ואפילו ישראל שנתערב וכו' ואם נשא הולד ספק ממזר ע"כ וכתב מכן הב"י ומ"ש עוד הרמב"ם וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי אמילתא דלעיל קאי שאם נתערב בה ס' ממזר לכתחילה אסור לישא ישראל מאותה משפחה ואם נשאת לא תצא שהם ב' ספיקות כמו באלמנת חלל עכ"ל. שמעת מיניה דדוקא היכא דאיכא בה ס"ס הוא דאמרי' לה אבל הולד הוא ספק ממזר וכמ"ש הטור והב"י שם וז"ל אבל בבת דלית בה חזקת כשרות בגופה תצא יעו"ש באו"ב. הרי דהבת אפילו אית בה ס"ס תצא. ועיין בש"ע אה"ע ס"ד סל"ו הספקות וכו' אלא יוציא בגט והולד כאבותיו ואין לספקות אלו תקנה אלא שישאו מהגרים ע"כ ואם איתא הרי יש להם תקנה בס"ס. ועיין בבאה"ט שם ס"ק א' כתב משם המבי"ט ח"א סימן ל"ד דאפילו ספק ממזר אסור לעולם

ועוד יש להשיב ע"ד ה"ה הנז' מכמה טעמי דלא שייך לומר הכא בנ"ד דין ס"ס ראשונה דלא הוי ס"ס המתהפך דהא כשתאמר הקראים דין ספק ממזר יש להם הרי אסור הוא בהחלט כספק ממזר דעלמא דאי אפשר לומר אז על ספק ממזר שמא כשר הוא אחרי שאיסורו מבורר ועומד הוא כבר. הגם שלא יהיה איסורו אלא מכח ספק סו"ס הרי איסור ברור הוא ואין בו שום ספק חדש ואפילו להסוברים דלא בעינן מתהפך היינו דוקא בשני גופים אבל בגוף אחד בעינן מתהפך וכמ"ש הרב שפתי דעת ביו"ד סימן ק"י בדיני הס"ס אות י"ד ע"ב וע"ע בסימן י"ח סק"א מ"ש בזה ושם העלה דלדעת מרן ז"ל צריך להיות הס"ס מתהפך ואם אינו מתהפך אינו ס"ס, וע"ע בש"ך יו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ד מ"ש בשם הפ"מ ז"ל תשובה כבר ידעת שאין מתירים שום איסור משום ס"ס אלא בזמן שהשני ספיקות מתהפכין וכו' והביא עוד דברי מרן בס' כללי הכ"מ שעל הליכות עולם וז"ל קבלתי ממורי החכם שלא נקרא ס"ס אלא המתהפך משני צדדים כלומר איזה צד שתקח בראשונה משכחת לה ס"ס אבל אם אינו מתהפך לא מיקרי ס"ס ואפשר דלחומרא דיינינן לה בדין ספק א' וכו' עש"ב ועם שמרן ז"ל שם בלשון אפשר אמרה מ"מ כבר הוכחנו במקום אחר