שו"ת תעלומות לב חלק ד רלח

דמתחילה הסכימו בכך וע"ד כן הלוה לו וזה קיים תנאו למכור לו בדמים הללו, א"כ אע"ג דלא מיחייב מחמת התנאי אפי"ה ס"ל לר"י דאסור דהוכיח סופו על תחילתו דכונתם להלות ע"ד כן, ומשו"ה שפיר קאמר בש"ס דהוי דלא כר"י דאילו לר"י היכי נימא דכה"ג איסור אין זה אלא צד אחד בריבית דדילמא לא ימכור כלל, ולר"י צד אחד בריבית מותר. זה נ"ל ליישב דברי התו' ז"ל והוא דוחק

ומיהו נראה דבדבר אחד פליגי בה רבינו הגאון ז"ל עם רב עמרם גאון ז"ל, והוא דמדברי רב עמרם גאון ז"ל בתשו' הנז' מבואר דאם מכר והתנה עמו בסתם דכל זמן שיהיה לו מעות שחייב חבירו להחזיר לו הקרקע ולא קצב עמו זמן, אזי נתבטל המכר מעיקרא דסמך דעתו על התנאי והו"ל כההיא דאת ונוולא אחי דאמרינן סמכא דעתא ולא גמר ומקני והדרא ארעא והדרי פירי כרבינא דעביד עובדא וחשיב ואפיק פירי כמבואר שם באורך, ואילו מדברי רבינו הגאון ז"ל שלא חילק בין התנה עמו סתם לכשקצב עמו זמן נראה דבכל גוונא המקח קיים והתנאי קיים אלא דאסור הלוקח לאכול הפירות ואם אכל הלוקח הפירות אז ודאי דאם החזיר הוא דהוי ר"ק, וכמ"ש הריב"ש ז"ל בסי' קס"ד דעד שיחזיר קאי באיסורא דרבנן ואם החזיר אז נתבטל המקח מעיקרו והו"ל הפירות שאכל ה הלוקח בנתיים ר"ק ויוצאה בדיינים וזה נראה מבואר מדברי רבינו הגאון ז"ל שדימה דין חזרת קרקע בסתם דהיינו לכשיהיו לי מעות לדין חזרת בית בבתי ערי חומה דהוי זמן קצוב, ש"מ דלא שאני ליה לחלק בהכי כמו שחילק רב עמרם גאון ז"ל וכן נראה לי לענ"ד מבואר דעת הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' מכירה ה"י שכתב שם וז"ל, וכן המוכר או הלוקח שהתנה עמו שיחזיר לו המקח בזמן פ' או כשיחזיר לו המעות הרי המקח קיים, ואח"ך כתב דין מכר קרקע ואמר לכשיהיו לי מעות דהפירות הם של המוכר יע"ש, ש"מ דלא שאני ליה בין מכר והתנה עמו להחזיר לו המקח לזמן קצוב, ובין שהתנה עמו בסתם דכל זמן שיתן לו מעותיו חייב להחזיר אפי' שלא קצב עמו, זמן בכל גוונא המקח קיים וחייב להחזיר אלא שיאכל המוכר הפירות, כן נראה מדברי הריב"ש בסי' קס"ד שכתב וז"ל, הצד הראשון שהוא ר"ק הוא כגון שהמוכר החזיר מעותיו לאחר זמן כמו שנראה שהתנו ביניהם שיכול להחזיר לו מעותיו אם לעולם אם לזמן ידוע, ובענין זה אין ספק דכשהחזיר מעותיו נתברר הדבר שלא היה כאן מכר כי אם הלואה וכו' את"ד יע"ש, הרי בהדייא דבין בסתם בין לזמן קצוב הכל הוי דבר אחד ועד שיחזיר המקח מית לא תלי באיסורא דרבנן וכשהחזיר הוא דהוי ר"ק, ואילו לרב עמרם גאון ז"ל נראה דבסתם אין כאן מקח דהו"ל כההיא דאת ונוולא אחי דנתבטל המקח מעיקרא אף קודם שיחזיר כמבואר שם בדבריו יע"ש באורך, וההפרש שיש בזה בין דברי רבינו והרמב"ם והריב"ש ז"ל לרב ע"ג ז"ל הוא, דלדברי כולם הדבר ברור דבההיא דאת ונוולא מאי דלא קנה הוא משום דהוי כמו אסמכתא שלא השיבו השליח על התנאי תשובה ברורה, והמוכר סמכא דעתיה, על התנאי וכיון שתנאי אין כאן מכר ג"כ אין כאן, ופלוגתייהו הוי דאם מכר בתנאי זה בסתם והתנה כן בלשון מעכשיו בקנין גמור דלדעת הרמב"ם והריב"ש ז"ל הרי המקח והתנאי נעשה כדין ועד שיחזיר הוי המקח קיים, ולדעת ר' עמרם גאון ז"ל לא מהני הקנין ומה שהתנה עמו במעכשיו, כיון דהתנאי הוי לעולם עוקר הקנין שעשה במעכשיו כיון דחזינן דהתנה עמו לעולם הרי נתברר הדבר דעיקר מכירתו הוא ע"ז הדעת והו"ל סמכא דעתיה ועוקר הקנין ולא גמר ומקני. וכעין זה ראיתי להרשב"א ז"ל בתשו' ח"א סי' אלף קמ"ט והביאה מרן ז"ל בב"י סי' ר"ז ובכ"מ פי"א מה' מכירה שחילק כה"ג לענין על מנת דקי"ל דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, דזהו דוקא בתנאי הבא לקיום המעשה, אבל בתנאי הבא לבטל ה המעשה כגון אם אעשה כך אתן לך כך דאין זה רוצה ליתן אלא דמתנה עמו שלא יעשה כך ולהבטחת אותי דבר מתנה עמו שאם יעשה יתן לו כך וכך, בכה"ג אע"ג שהתנה עמו בלשון ע"מ לא מהני יע"ש, וכאן הוי דכוותא לדעת ר' עמרם גאון ז"ל דכיון דהתנאי בא על ביטול המעשה והוי בסתם דהיינו לעולם זה התנאי עוקר המעשה מעיקרו ואע"ג שהרשב"א ז"ל לא אמרו אלא בע"מ ולא במעכשיו כמ"ש הרב מ"ץ ז"ל, והביאו הרב כנה"ג ז"ל בסי' ר"ז יע"ש, מ"מ הרי מצד אחר נראה סותר לזה דהרשב"א איירי אפי' בקצב עמו זמן ומשו"ה לא אמרו אלא בתנאי דע"מ, ור' עמרם גאון ז"ל אמרו דוקא בסתם ומשו"ה אף שאמר שיקנה מעכשיו לא מהני, והאמת שאין הנדונים שוים אלא שאין זה דמות ראייה למ"ש בדעת ר' עמרם גאון ז"ל ודו"ק

ואחרי כתבי כל זה ראה ראיתי לעט"ר מרן מלכא הגאון מופת הדור מרן בס' הנחמד חקרי לב חיו"ד ח"ב סי' י"ח שעמד בחקירה זאת והביא לנו שהרב מח"א ז"ל בה' מלוה סי' י"ג עמד בחקירה זאת ורואה אנכי לפי מה שראיתי כתוב בד"ק שנטו דרכי מדרכיהם בכל מ"ש, וע"כ ראיתי לעמוד בד"ק וטרם כל אמרתי אספרה מאי דהוה ק"ל עדיין בענין זה דהנה לכל הדיעות הנה נתבאר דאחר שהחזיר המקח המכר הוה בטל מעיקרו למפרע, ולכך הוו המעות ר"ק לדעת ר' עמרם גאון ורבינו הגאון והרמב"ם ז"ל כמו שנתבאר, והדבר קשה דאנן קי"ל המקח שנעשה באיסור המקח קיים וכמו שפסק הטור ח"מ סי' כ"ח יע"ש, והיותר קשה לי לה הטור ז"ל דביו"ד סי' קע"ד ובח"מ סי' כ"ז כשפסק להך ברייתא דמכר לו בית ואמר לכשיהיו לי מעות אחזירם לך אסור, כתב הטור ז"ל דה"ט משום שאין כאן מכר אלא הלואה יע"ש, והרי למאי דקי"ל דמקח שנעשה באיסור המקח קיים קשה דהכא אמאי יהיה המקח בטל ואדרבא יתקיים המקח ותנאי החזרה שהוא אי סור הריבית שיש בו יהיה בטל, כמו דקי"ל הכי לענין פסיקת השער יע"ש, ועתה אנהירינו לעיינין מור"י ועט"ר הגאון מרן אבא נר"ו, שראיתי לו שם שהביא שכבר עמדו בחקירה זאת הרב המבי"ט ז"ל בתשו' ח"א סי' רע"ג ומוהראד"ב ז"ל בתשו' סי' כ"ח יע"ש, ומור"י הגאון נר"ו השיב לזה עפ"י מ"ש בעניותין לעיל בשם ר' עמרם גאון ז"ל דכאן המקח בטל משום דהתורה ירדה לסוף דעת ב"א ומעיקרא לא נתכונו למכר, וכמו שהביא שם שכן כתב הריטב"א ז"ל הביא דבריו הר"ב ז"ל בש"מ לב"מ דס"ג יע"ש, ואחרי ניו"ק לא ידעתי אמאי לא הביא כן משם תשו' רב עמרם המוצגת לפנינו שכתב כן בהדייא, ועיין למרז"ק הגאון שם בסי' כ"ב דמ"ה שכתב דחלוקים הם בטעם זה רע"ג ורבינו הגאון המחבר