שו"ת תעלומות לב חלק ד רלו

דקנה יש בו משום ריבית כפי מה שנתבאר, אלא דעדיין נשאר לי לבאר דברי התו' ז"ל דלעיל דאוקמוה לברייתא דמשכן לו בית דהוי בל"א מעכשיו אי הוי צד אחד בריבית לר"י דס"ל דאסמכתא לא קנייא, והנה אמת דהיא גופא תיקשי בש"ס ממ"נ דאי מוקמינן להברייתא זאת דאיירי בדאמר ליה מעכשיו וכדאוקמוה הנמק"י ז"ל שם בהלכות, והראב"ד ז"ל פ"ח מה' מו"ל וה"ה ז"ל שם לדעת הרמב"ם ז"ל קשה באמת כקושיית התו' ז"ל מ"ש מהלוהו על שדהו דמותר והרי התם נמי גבי הלוהו על שדהו איירי שמכר לו בפחות משיוויה כמ"ש רש"י ז"ל שם דס"ו בד"ה דא"ל מעכשיו וכו' ואוזולי אוזיל גבי וכו' יע"ש, וכן מבואר מדברי התו' ז"ל דס"ה ע"ב בד"ה לא תמכרם שכתבו דהתם נמי מסתמא איירי במוכר פחות משיוויה וכ"כ הרא"ש ז"ל שם יע"ש, וכיון שכן אמאי מותר דהא הכא גבי משכן לו בית לדעת כל הנהו רבוותא דאיירי במעכשיו ואפי"ה אסור משום דמיחזי כריבית והתם נמי ליתסר משום דמיחזי כריבית, ואין לומר דהרמב"ם והראב"ד והנמק"י ז"ל מסבר סבירא להו דהתם גבי הלוהו על שדהו איירי במוכר בשיוויה, שהרי מבואר מדברי הנמק"י ז"ל שם בהלכות דהתם נמי איירי במוכר פחות משיווייה וכמ"ש שם וז"ל שע"מ מכר החזיק בה מעכשיו בדמים הללו ואוזולי הוא דאוזיל גבי ע"כ. ושוב אחר הישוב ראיתי דהא לק"מ שיש לומר כתי' ב' של התו' ז"ל כאן בד"ה לא תמכרם שכתבו דהתם לא נתחייב הלוה שלא למכור לאתר בתוך זה הזמן, וא"כ אם מיצא למכור ביותר ה"ז יכול למכור ואפי' שהקנה לזה בקנין גמור מעכשיו מ"מ מה בכך הרי פסק הרמב"ם ז"ל פ"ח מה' מכירה דכל שמצא למכור ביותר לא קנה הראשון דהו"ל אנוס וזוזי אנסי, וכן הוא דעת הרמב"ן והרשב"א כמ"ש שם ה"ה ז"ל יע"ש משא"כ הכא דהתנה עמו בפי' דאינו יכול למכור לאחר כי אם למלוה ובדמים הללו ובכה"ג הו"ל כמו שהתנה בהדייא דאפי' אם ימצא כפלים באחר לדידך מקנינא לה במאה דבכה"ג קנה הראשון וכמ"ש שם ה"ה ז"ל בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל, ומשמע מדבריו ז"ל שכן הוא ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל, וא"כ כל כה"ג ודאי דאם הלוה לו מעות אסור לעשות כן וכמ"ש התו' ז"ל דמיחזי כריבית. ומיהו למ"ש הנמק"י ז"ל כאן בהלכות בשם הרמב"ן ז"ל דאפי' אם מוכרה לאחר בדמים הללו אסור למוכרה לזה משום דמיחזי כריבית עכ"ל, הא ודאי באמת לדעת זה קשה מאי שנא מהלוהו על שדהו, וכן מ"ש מסיפא דברייתא דקתני ואם בשיוויה מותר ויש ליישב וצ"ע. ודרך אגב חזות קשה הוגד לי בדברי ה"ה ז"ל בפ"ז מה' מלוה ולוה שכתב שם על השגת הראב"ד ז"ל שגם דעת הרמב"ם ז"ל הוא כן וכאן לא כתב אלא באיסור הדבר אבל בענין קניה וכו' מבואר בפ"ח מה' מכירה דבעינן מעכשיו וקנו מידו, והוא שלא ימצא יותר על הדמים שקצב כמבואר שם בארוכה וכאן כיוצא בזה הוא וכו' עכ"ל, ומשמע מדבריו אלו דכאן נמי אם ימצא יותר על הדמים שיכול למכור לאחר והא ליתא לפי מ"ש הוא עצמו שם כדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל ומבואר שם מדבריו דס"ל דגם הרמב"ם ז"ל קאי בשיטה זאת, וא"כ איך כתב כאן וכאן כיוצא בזה. ואפשר לדחוק ולומר דמ"ש וכאן כיוצא בזה לא קאי אלא על מ"ש דבעינן מעכשיו וקנו מידו דעל זה הוא בא כדי ליישב השנת הראב"ד ז"ל דהוי אסמכתא, ואה"ן דבכה"ג דהכא שהתנה עמו בפי' כשתמכור לא תמכור אלא לי ובדמים הללו אינו יכול למכור לאחר ומשו"ה אסור משום דמיחזי כריבית ודו"ק

ולמאי דאתאן עלה לישב לעיקר חקירתנו בדברי רבינו הגאון ז"ל שדימה דין מכר על תנאי חזרה למתנה ע"מ להחזיר, דאמאי במתנה ע"מ להחזיר כשהקנה לו מעכשיו קי"ל גבי אתרוג דאם החזירו יוצא בו י"ח דלמפרע קונה לו הלוקח וליכא משום ולקחתם לכם משלכם, ואילו גבי מכר ע"מ להחזיר איכא משום ריבית אע"ג דקני ליה למפרע כשהחזיר את המקח, ואגב ניישב מה שהקשינו להתו' ז"ל כאן בד"ה לא תמכרם דאוקמוה לברייתא דמשכן לו בית בדלא אמר ליה מעכשיו דקשייא לן איך קאמר בש"ס דהוי דלא כר"י דאילו רבי יאודה ס"ל דבכה"ג הוי אסמכתא ולא קנה מעיקרא המלוה וליכא צד איסור כלל, דהא כשהחזירו אינו אלא מחנה שרוצה ליתן לו על דרך שכתבו התו' עצמם בא"ד לישב מתני' דהלוהו על שדהו יע"ש. ולישב כל זה הוא עפ"י מה שראיתי תשו' אחת בתשו' הגאונים ז"ל הנ"מ ח"ד ש"ב סי' י"ב והיא לו' נדפסה בתשו' המבי"ט ז"ל ח"א סי' ך' בשם רב עמרם גאון ז"ל, ומהתימה על הרב המסדר הוא הרב הקדוש מרח"ם ז"ל שלא ציין שם בתשו' הגאונים ז"ל שתשובה זאת כבר באה בס' המבי"ט ז"ל בשם רב עמרם גאון ז"ל והוא שנשאל שם הגאון רב עמרם ז"ל בעניינים אלו והשיב בדרך ארוכה, ודבר הלמד לעניינינו הוא שכתב שם שיש הפרש רב בין אופני המכירה כשהיא ע"מ להחזיר אעפ"י שהיא במעכשיו, והוא כשמוכר ע"מ להחזיר סתם בלא זמן קצוב דהיינו שבכל עת וזמן שיחזיר לו מעותיו המוכר חייב הלוקח להחזיר את המקח, בכה"ג אע"ג שהקנה לו בקנין גמור ובמעכשיו וליכא אסמכתא אפי"ה המקח הזה בטל, דהא חזינן שאין כוונתו של המוכר למכור אלא ללות, ומפני חומר שבו איסורא דריבית רביע עילויה קא עביד בדרך זה, וראייה שהתנה עמו בסתם דהוי לעולם שיכול להחזיר לו מעותיו ולהחזיר מקחו אליו, ובודאי דכל כה"ג אמדינן דעתיה דמוכר, דסמך דעתיה דמוכר על זה התנאי ולא גמר ומקני והו"ל ממש כההיא דאת ונוולא אחי דאמרינן סמכא דעתה ולא גמר ומקני, אמנם אם תנאי החזרה נעשה לזמן קצוב כההיא דהלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה מביא מכאן ועד שלש שנים תהא קנויה לי מעכשיו אז ודאי המקח הזה תלוי ועומד עד אותו זמן, דאם לא החזיר לו באותו זמן אזי קנה הלוקח למפרע במה שהתנה לו מעכשיו, ואזי נותנים ללוקח ארעא ופירי ועד אותו זמן לא קנה כלל הלוקח, וכן הוא הדין במכר ע"מ להחזיר לזמן קצוב דאם מכר לו והקנה לו בקנין גמור במעכשיו והתנה עמו שע"מ כן הוא מוכר לו אם יבא לפדות את הקרקע מכאן ועד שלש שנים שיחזירנה לו דאז ג"כ המקח הזה תלוי ועומד עד אותו הזמן שקצב עמו ובכל זה הזמן סמכא דעתיה של המוכר ולא גמר ומקני כדאמרי' גבי מוכר ע"ת חזרה בסתם דהוי המקח בטל כההיא דאח ונוולא משום דסמך דעתו על התנאי ולא גמר ומקני, ואע"ג דהקנה לו מעכשיו אין זה מועיל, ומיהו כבוא הזמן הנועד ולא החזיר אז קנה למפרע והוי הכל של הלוקח את"ד של הגאון ז"ל, ולמדתי מדבריו דס"ל דכל מכר ע"מ להחזיר הוי החזרה ביטול המקח אע"ג שהקנה לו