שו"ת תעלומות לב חלק ד רלה

וכו' שכתבו וז"ל וא"ת אמאי אסרינן הכא והא תנן לקמן הלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה מביא לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי, הרי היא שלו ומסתמא איירי בלוקח פחות משיוויה וכו' וי"ל דלמאי דמוקי לה מעכשיו אתי פיר דלא הויא הלואה, ואפי' למאן דמוקי לה בלא מעכשיו שאני התם דאינו מוכרח הלוה למכור השדה למלוה משא"כ הכא וכו' את"ד יע"ש, וכ"כ הרא"ש ז"ל שם בפסקיו סי' יע"ש. הנה מבואר מדבריהם דמוקמו לה להך ברייתא בלא מעכשיו ולתי' א' כונתם לומר דהתם גבי הלוהו על שדהו דאיירי במעכשיו הו"ל מכר ע"ת והתנאי קיים ואם קיים התנאי למפרע נתקיים המכר ומשו"ה מותר משא"כ הכא דאיירי בלא מעכשיו והוי תנאי דאם דהוי אסמכתא ולא קנה ומשו"ה אסור, ולתי' הב' נמי דמוקמו לה הכא והתם בלא מעכשיו היינו כרבי יוסי דאמר אסמכתא קנייא וכדאוקמוה לה הכי לאב"א קמא לקמן בש"ס ולהכי מותר ההיא דלקמן, והכא דאסור משום דהתנאי הוא שלא ימכור לאחר כלל כי אם לו ובדמים הללו ומיחזי כריבית ולכך אסור, וא"כ נמצא מבואר לדעת התו' ז"ל דכל דאיכא מעכשיו הוי קנין גמור ולית בו משום ריבית, והרי הלוהו על שדהו הוי מכר ע"מ להחזיר דאם אינו מביא עד שלש שנים הוי המכר קיים ואם מביא עד שלש חייב להחזיר ואפי"ה משמע מדברי התו' ז"ל דבכה"ג מותר ואין בו משום רבית

אלא דקשה לי על דברי התו' והרא"ש ז"ל דלפי דבריהם הך סוגיא דהכא ע"כ מיתוקמא כרבי יוסי לתי' הב' של התו', ולתי' הא' נמי אפשר שהיא כרבי יוסי דס"ל אסמכתא קנייא שהרי בין לתי' א' בין לתי' ב' כתבו דהכא איירי בלא מעכשיו דהיינו תנאי דאם, והרי קשה איך אמרו בש"ס דהוי דלא כרבי יאודה דס"ל צד אחד ברבית מותר והרי לרבי יאודה ס"ל דכל דאי לא קנה דאסמכתא לא קנייא וכיון דלא קנה הרי אין כאן מכר כלל והוי ריבית גמור וליכא צד היתר כלל בין יביא ובין לא יביא, אשר מכח זה הוכרחו בש"ס לאוקמה הך דהלוהו על שדהו לרבי יאודה ומניומי ורב נחמן דאיירי בדאמר מעכשיו והיא גופא קשייא בברייתא דלקמן דקתני מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לכשיהיו לי מעות אחזירם לך אסור, דע"כ לדעת התו' והרא"ש צריך לאוקמא בדלא אמר מעכשיו דאלת"ה קשה כי קושיתם מ"ש מהלוהו על שדהו ואפ"ה קאמרי בש"ס דהוי דלא כרבי יאודה דאמר צד אחד בריבית מותר והוי לרבי יאודה כיון דהוי תנאי דאם הוי אסמכתא ולא קנייא והו"ל ריבית גמור ואין כאן צד היתר דאף אם יבוא המעות אינו מתקיים המקח למפרע כיון דליכא מעכשיו. הן אמת דה חו' והרא"ש ורש"י ז"ל שם נקטי דהצד היתר לרבי יאודה הוי אם לא יביא המעות דאז המכר קיים ושפיר אוכל פירות הלוקח כיון דהוי צד אחד דהיינו אם יביא המעות אז הוא דאסור ולרבי יאודה צד אחד ברבית הוי ומותר, והנה לפי זה הא דקתני משכן לו בית משכן לו שדה ואמר לכשתרצה למוכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו דאסור אפשר לומר דאיירי שהפירות של תוך זה הזמן אוכל המוכר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' מו"ל, והא יסור דקתני היינו על שחוזרת לו בדמים הללו ולכך הוי צד אחד בריבית דאין האיסור כי אם כשחוזר למכור אך אם לא ימכרנה לעולם הרי אין כאן איסור ובכה"ג מותר לרבי יאודה, אך קשה גם לפי מונח זה דאם איתא דהכא איירי בתנאי דאם דהוי אסמכתא לדעת רבי יאודה, א"כ ליכא צד איסור כלל שהרי כיון דהתנאי בטל לדעת ר"י משום דהוי אסמכתא הרי אפי' חוזר ומוכרו לו אינו אלא מתנה בעלמא, שהרי יכול הוא למכור לאחרים אם רוצה בשיווי על דרך שכתבו התו' ז"ל שם בא"ד גבי חלוקה דהלוהו על שדהו דהרי הכא נמי כיון שהתנאי הוא בלא מעכשיו לא קנה הלוקח לדעת ר"י, וא"כ לכל הצדדים הוי מותר גמור וא"כ איך קאמר בש"ס מתני' דלא כר"י. ותו קשה לחלוקי דמכר לו בית מכר לו שדה ואמר לכשיהיו לי מעות אחזירם לך אסור, דע"כ איסורא דקתני בברייתא היינו דאסור הלוקח לאכול הפירות בתוך זה הזמן דאי איירי בשמוכר אוכל הפירות ואפי"ה אסור למכור על תנאי זה קשה מאי איסורא איכא, דהרי מכר לו בית סתמא קתני ומשמע כשיוויו, ובשיוויו כבר קתני סיפא דברייתא דלעיל דמותר, אלא ע"כ דהאסור הוא ללוקח לאכול פירות בתוך זה הזמן, והשתא קשה לשיטת התו' דאיירי הכא בלא מעכשיו קשה לדעת רבי יאודה ממ"נ דאי ס"ל דכל תולה המעשה בתנאי דאם הוי התנאי בטל והמעשה קיים, א"כ אין כאן איסור כלל דשפיר יאכל הלוקח הפירות דממונו הוא אוכל שבדין לקח ותנאי דחזרה לאו כלום הוא, ואי ס"ל דכל התולה מקחו בתנאי דאם דאז התנאי בטל וגם המעשה בטל משום דכיון דתלה המעשה בתנאי הרי סמך דעתו על התנאי ולא גמר ומתנה, א"כ הרי אין כאן מכר מעיקרא אלא הלואה ובין יביא ובין לא יביא הוי ר"ק והרי אין כאן צד היתר כלל ואפי' לדעת ר"י, ואיך קאמרי בש"ס מתני' דלא כר"י דהרי גם אם לא יפדה אין כאן מכר לדעת ר"י, ואי ס"ל דהוי מכר משום דהתנאי בטל והמעשה קים א"כ אין כאן צד איסור כלל דאפי' אם יפדה והלוקח מחזיר לו את הקרקע הוא מרצונו דהא מצד הדין אין ללוקח חיוב להחזיר דהוי תנאי דאם וכל דאי לא קנה לדעת ר"י, ומיהו לזה היה אפשר לומר דהך ב ברייתא דמכר לו בית מכר לו שדה ע"כ איירי במעכשיו, ולא כתבו התו' כן כי אם לגבי ברייתא דמשכן לו בית, וכן הוא מוכרח למאי דקי"ל כרבי יאודה דאסמכתא לא קנייא והרי תנן במתני' דמגילה דכ"ז גבי בה"כ דאין מוכרין אותו אלא ע"מ להחזיר לר"מ והק' בש"ס והא הוי ריבית ומשני הא מני ר"י דאמר צד אחד בריבית מותר והתם ע"כ במעכשיו איירי למאי דקי"ל הכי כר"י, וכן בש"ס דערכין דל"א יע"ש, וא"כ כיון דהך ברייתא איירי במעכשיו תו לא קשיא מכל מה שהקשינו דהשתא הוי צד אחד בריבית ואם יפדה הקרקע לרבי יאודה מותר ולרבנן אסור. ויש להקשות גבי הך ברייתא דקתני מכר לו בית וכו' כמו שהק' התו' ז"ל גבי משכן לו בית מ"ש דהלוהו על שדהו דקתני מותר והכא קתני אסור דהרי הכא והתם מוקמינן לה במעכשיו, וי"ל דהא לק"מ שהרי התם נמי לרבנן דרבי יאודה קי"ל דהמוכר אוכל פירות כדאיתא בהדיא לעיל דס"ג, וא"כ י"ל דגבי הלוהו על שדהו דקתני דמותר לעשות כן איירי בשמוכר אוכל פירות, אמנם הכא דקתני אסור היינו דאסור הלוקח לאכול הפירות, וע"ז קאמרי בש"ס דלא כר"י דאי ר"י האמר צד אחד בריבית, מותר והכא צד אחד הוי דילמא לא יפדה וא"כ נ"מ מכל מ"ש דגם לדעת התו' והרא"ש ז"ל אפ"ל דבמכר ע"ת חזרו גם במעכשיו