שו"ת תעלומות לב חלק ד רלג

לדעת רבי יוסי חולק על סברת הגאון שהביאו הרי"ף ור"ת והגהמ"ר ז"ל, והיינו רב האי בר נחשון, והיא התשו' הבאה בתשו' הגאונים, וכן משמע מדברי ראב"ן ז"ל דצ"ו ע"ד שהביא בשם הגאון ז"ל בסתם דס"ל דההיא דנדרים איירי במתפיס זכותיה, ואח"כ הביא בשם רבינו הגאון ז"ל דס"ל דהך דנדרים הוי לדעת רבי יוסי יע"ש כנראה מדבריו דס"ל דהם סברות חלוקות זו מזו

ובהיותי בזה ראה ראיתי להרב הגדול מוהרח"ש ז"ל הובאו דבריו בתשו' הרב משפט צדק ח"א סי' ג', ולהרב פני משה ז"ל בח"א סי' צ', ולהרב כנה"ג ז"ל בסי' כ"ז הגה"ט, ובתשו' בעי חיי ח"מ ח"ב סי' י"א שהביאו דברי רבינו הגאון ז"ל ממה שהביא המרדכי ז"ל משמו בפ'... והבינו מתוך דבריו דלדעת רבינו הגאון ז"ל לא מהני שום דבר לבטל האסמכתא אלא מעכשיו ולא קניין בד"ח ולא התפסת זכיותיו ומפני כך כתבו שדברי רבינו ז"ל הם דחויים, וכבר מחו עליו מאה עוכלי בעוכלא, וגם הרב כנה"ג ז"ל הרבה טרח ליישב דברי רבינו הגאון ז"ל, וסוף דבר הניח דבריו בצ"ע יע"ש, ואחרי המחי' הא גרמא להו דאישתמיט מינייהו דברי רבינו ז"ל כאן בס' המקח שכתב בהדיא דמהני מעכשיו, ועל מנת לבטל האסמכתא. ובר מן דין לא זכיתי להבין כונתם והדבר קשה מהיכן הבינו בדברי המרדכי שהביא משם רבינו ז"ל דס"ל דלא מהני מעכשיו לביטול האסמכתא, שהרי מבואר מדבריו שהביא שם בתחילת דבריו מכמה גאונים דס"ל דע"י קנין מהני לבטל האסמכתא, וע"ז הביא דברי רבינו ז"ל שחולק ע"ז וס"ל דל"מ קנין, דפסק כהך דאמרו בנדרים והלכתא אסמכתא קניא, והוא דקנו מיניה בבד"ח אינו אלא לדעת רבי יוסי, ואינה הלכה, והיינו על הקנין, אבל לומר דגם מעכשיו לא מהני לבטל האסמכתא, כדעת המרדכי שהבין בדעת רבינו ז"ל זה לא שמעתי

ותו ק"ל להרב כנה"ג ז"ל שם במה שהבין שדברי הגאון שהביא בהגהמ"ר שהם דברי רבינו ז"ל כתב דיש ללמוד מדברי המרדכי שם בהגה"ה דס"ל דבאתפיס זכוותיה בבד"ח היינו לא קנין, מדכתבו ההגהות אחר דברי הגאון וז"ל, אבל מפר"י משמע דאע"ג דאתפיס בב"ד בעינן בד"ח ומעכשיו וקנין ע"כ, מכלל דהגאון לא בעי בד"ח וקנין באתפיס זכוותיה, את"ד יע"ש שהאריך, ואחרי ניו"ק דבריו תמוהים דבהדיא מבואר בדברי ההגהות שם היפך דבריו דלכ"ע קנין עכ"פ בעינן אלא דמחלוקותם היא אי בעינן מעכשיו גם בקנו מיניה בבד"ח או לא, וזה מבואר ממ"ש שם וז"ל, אסמכתא פי' ר"ת בשם רב האי גאון ז"ל אסמכתא במעכשיו קנייא אבל בלא מעכשיו לא קניא, אפי' קנו מיניה בבד"ח אלא כההיא דנדרים דוקא דאתפיס זכותיה וכו', אבל מפי' ר"י משמע דאע"ג דאתפסינהו בב"ד חשוב בעי בד"ח ומעכשיו בקנין עכ"ל, הנה מבואר שכתב לדעת הגאון ז"ל דכל דליכא מעכשיו, אפי' קנו מיניה בבד"ח לא מהני אלא באתפיס זכותיה, והיינו ודאי דאתפיס זכותיה מהני קנין בד"ח בלא מעכשיו, ועל זה הביא מפי' ר"י דגם באתפיס זכותיה בעינן מעכשיו בהדי קנין בד"ח, אבל דלא בעינן קנין ג"כ לדעת הגאון ז"ל, לענ"ד לא ידעתי מאין ולאין יש להבין כן מדברי הגהמ"ר וכן מבואר בתשו' הגאונים סי' כ"א שער ז' שזכרתי לעיל שהיא תשו' רב האי גאון ז"ל דהא דאמרי': והלכתא אסמכתא קניא והוא דקנו מיניה וכו', היינו דאתפיס וכו', וא"כ הרי דעכ"פ בעינן בד"ח גם באתפיס, אלא דמעכשיו לא בעי, ולדעת ר"י בעי ג"כ מעכשיו, ודברי הרב כנה"ג שם בכל דבריו שם צ"ע אצלי

ולעיקר הקושיא שהקשו על רבינו ז"ל שם במרדכי משם מוהר"ם ז"ל למ"ש כאן בס' המקח, דהא דאמרו בגמ' והלכתא אסמכתא קניא, אינו אלא לדעת רבי יוסי ולית הלכתא כותיה, וע"ז הק' שם מוהר"ם דאיך אפשר דסתמא דתלמודא יאמר והלכתא היפך ההלכה וכו' יע"ש, עיין בש"מ לב"ב ד"מ ע"ב בד"ה גלוי מילתא וכו' והוא בדף כ"ו מ"ד מהספר. ונלע"ד לישב לזה דאפשר דרבינו הגאון ז"ל ס"ל דהך והלכתא דקאמרי בש"ס דנדרים לא הוי למיפסק הלכה. כי אם לתרץ עוד תי' אחר לדעת רב הונא והיינו לאוקומי לרב דאיירי בדקנו מיניה בבד"ח, ולכך אמר דקנה ובטלי זכותיה ולא הוי אסמכתא, ואע"ג דקאמר בש"ס והלכתא דמשמע דלפסוק באה סתמא, דתלמודא הא לק"מ שכן דרך הש"ס בהרבה מקומות לתרץ קושית המקשן בלשון והלכתא, ולפי האמת אינו פסק הלכה כי אם שבא לתרץ, כמ"ש הרב ז"ל בש"מ לב"ק דע"ג עלה דאמרו שם בש"ס דב"ק דע"ג והלכתא שהעידו בבת אחת, והביא שם דכן איתא ג"כ בפ"ק דב"ק די"ב והלכתא בכפות ובפ"ק דערכין ד"ז והלכתא דיתבי דייני אפומא דבירא יע"ש, והביאו הרב יד מלאכי ז"ל בכלליו אות הוי"ו סי' רנ"א יע"ש, וא"כ לא רחוקה היא לומר שדעת רבינו הגאון לפרש בהך והלכתא דנדרים כמו כן. ואע"ג דבכל הנך שהביא הרב בצלאל ז"ל לא בא בש"ס תי' אחר קודם והלכתא, משא"כ בהך דנדרים דכבר תי' בש"ס שאני הכא דאמר לבטלן וכו', ואח"כ אמר והלכתא וכו' הנה לענ"ד אין טעם לחלק בכך דכיון דיש פנים לומר דלשון והלכתא הוא לתרץ א"כ מה לי אם קדם לו תי' אחר או לא דהרבה תירוצים נאמרים בש"ס במקומות רבים על קושיא אחת. וכאן נמי י"ל הכי דבא לתרץ עוד באופן אחר, ויש קצת הכרח לזה שהרי אנן קי"ל בפשוט דאסמכתא לא קנייא וכדאיפסיק הלכתא שם בנדרים משמיה דרב נחמן, וכן בפ' גט פשוט, וכן בפ' אז"נ משמיה דמניומי, עיין בתשו' הרשב"א ז"ל ח"א סי' תתק"ז, וא"כ אם איתא דבא לפסוק הש"ס הלכה דבקנו מיניה בבד"ח לא הוי אסמכתא, לא הו"ל לש"ס לומר דהלכתא אסמכתא קניא, אלא הו"ל והלכתא אם קנו מיניה בבד"ח למ"ד דלא איירי בדאתפיס זכותיה ולמ"ד דאיירי בדאתפיס הו"ל לומר נמי ואתפיס זכותיה לא הוי אסמכתא, וקנה והשתא דנקט להיפך מה שהיא ההלכה דאסמכתא לא קניא, והכא קאמר דאסמכתא קניא, ואע"ג דמוקי לה בדקנו מיניה מ"מ קשיא מאי דאמר תחילה אסמכתא קניא דלפי האמת אין הדבר כן דלעולם אסמכתא לא קניא וכאן כיון דקנו מיניה קנה משום דלא הו"ל אסמכתא, וכיון דנקט תלמודא בפשוט לומר דאסמכתא קניא, אפשר דס"ל לרבינו הגאון ז"ל דלאו הלכה קאמר אלא דבא לתרץ דרב הונא דאמר אסמכתא קניא איירי בדקנו