שו"ת תעלומות לב חלק ד רלב

עם מ"ש בהגהות, דבהגהות הביא בשם ר"ת ז"ל שהביא משם רב האי והיינו רב האי אחר ולא על רבינו ז"ל, וכ"כ בס' קורא הדורות דתרי רב האי הוו. ונ"ל בדעת רבינו ז"ל דס"ל מעין מ"ש התי' ז"ל בב"מ לתרץ דלא תיקשי דרב הונא אדרב הונא דשאני הכא דהוי בשעת מתן מעות, וכל כי האי לא הוי אסמכתא לדעת רב הונא, ומשו"ה קאמר בשעת מתן מעות קנה משא"כ כל הנך דנדרים דהוי אחר מתן מעות גם רב הונא מודה דהוי אסמכתא ולא קנייא, וא"כ כיון דהש"ס דב"מ איירי בהכי הרי אשכחן דאפי' לגבי הך דהוי בשעת מתן מעות קאמר רב נחמן דהדר ביה בתר דשמעיה למניומי דאמר אסמכתא לא קנה, היינו אפי' בכגון אסמכתא זאת דהוי בשעת מ"מ, וא"כ כי קאמרינן בש"ס דמעכשיו מהני באסמכתא היינו דוקא בכהאי גוונא דנדון זה דעדיף משאר האסמכתות, דהא אשכחן לרב הונא דבעלמא מודה דאסמכתא ל"ק וכאן ס"ל דקנה, וא"כ למניומי דאמר דאפי' בכה"ג ל"ק כי אם באומר מעכשיו, א"כ מינה נשמע דבשאר אסמכתות דלא הוו בשעת מתן מעות אפי' באומר מעכשיו הוי אסמכתא ולא קנה דתפסת מועט תפסת. ויש להכריח כן בדעת רבינו הגאון ז"ל ממ"ש וז"ל, אבל כל היכא שאומר להיות קנין השדה בשעתו, ולאחר הקנין מתנה על התנאי להיות לאיזה זמן כיון שעיקר הקנין הוא משעת התנאי הוא המעשה המקוים המתקיים אם יתקיים התנאי ע"כ, ומדבריו אלו היה נראה לדקדק בתחילת ההשקפה דמצריך רבינו ז"ל שיהיה הקנין והמעשה קודם לתנאו, אבל אם קדם התנאי למעשה והקנין לא מהני, אפי' באומר מעכשיו ממ"ש שיהא הקניין מעכשיו, ואח"כ הזכיר את התנאי אבל לפי האמת אין סברא לומר שדעת רבינו ז"ל היא כן, שהרי איפכא ק"ל במשפטי התנאים דבעינן תנאי קודם למעשה כמו שפסק הטור ז"ל אה"ע סי' ל"ח יע"ש, וא"כ ע"כ שדעת רבינו ז"ל הוא כמו שכתבנו דעיקר הדבר תלוי שיהא הקנין מעכשיו בשעת המעשה, וזה מבואר בדבריו שכתב וז"ל כיון שעיקר הקנין הוא משעת התנאי וכו', אבל אם המעשה כבר הוא עשה כההיא דהשליש את שטרו ודאי לא מהני מעכשיו שהרי החוב כבר היה עליו מקודם והוא כבר פרע לזה החצי ומתנה עמו שאם לא יפרענו השאר ע"ז פ' שיפרע הכל בהא, ודאי לא מהני מעכשיו דמאי מעכשיו איכא והרי עיקר הענין כבר הוא עשוי מקודם, וכן כל כיוצא בזה, והיינו ודאי כמו שכתבו לחלק התו' ז"ל לדעת רב הונא דשאני הך אסמכתא דהויא בשעת מתן מעות. והיינו בשעת עיקר המעשה כמו שכתבנו

ואם כנים אנחנו בזה א"ש שדחה רבינו סוגית נדרים שאמרו והלכתא אסמכתא קנייא וכו' דזה הוי לדעת רבי יוסי ואינה הלכה, שהרי אפשר לומר. דאפי' ס"ל לרבינו ז"ל דמאי דאמרו בש"ס והוא דקנו מיניה בק"ס דהוי מעכשיו כמ"ש התו' שם והרבה מן הראשונים ז"ל, וע"ז נדחקו בישוב הסוגייאות דמסוגיית מציעא נראה, דמהני מעכשיו שלא בב"ד, ומסוגיית נדרים נראה דלא מהני, אפי' אם אמר מעכשיו כי אם בב"ד, לדעת רבינו ז"ל דמפרש דהתם בנדרים הוי הקנין אחר המעשה דבכה"ג לא מהני מעכשיו והוי אסמכתא, וע"כ הוכרח לומר דמ"ש בש"ס והלכתא ע"כ דהוי לדעת רבי יוסי ואנן לא קי"ל כותיה. ונראה לי עוד לומר בדעת רבינו ז"ל, דאפי' נימא דרבינו הגאון ז"ל ס"ל דבמתפיס זכותי, קי"ל דמהני קנין בבד"ח כסוגיית נדרים, וכמו שהביא ר"ת ז"ל בשמו, והגאון שהביא הרי"ף ג"כ היינו על רבינו ז"ל, אפי"ה ל"ק עמ"ש כאן בס' המקח דהך והלכתא הויא לדעת רבי יוסי ואינה הלכה דאפשר לומר שבא לפרש ולומר, דכיון דבש"ס סתמא אמרו והלכתא אסמכתא קנייא וכו' משמע דבכל מקום מהני קנין בד"ח לבטל האסמכתא, ולאו דוקא במתפיס זכותיה דהרי לא פירש בש"ס דהוי דוקא אמתפיס זכותיה והלכתא קאמר, וע"ז בא רבינו הגאון ז"ל לומר דלא תטעה בהכי. ואפשר שזהו שכתב ותדע דמה שאתה מוצא בגמ' והלכתא אסמכתא קנייא וכו' לדעת רבי יוסי היא ואין לחוש עליה, היינו לומר לענין מקח וממכר דעל זה הוא בא בחיבור הזה, ועל הרוב אין דרכו בכאן לפסוק בחיבורו דברים שאינם צודקים למקח וממכר, והא דמתפיס זכותיה אינו במקח, וע"כ מה שבא לומר כן הוא דמה שאתה מוצא בגמ' והלכתא אסמכתא קנייא וכו' בסתמא ע"כ הוא לדעת רבי יוסי, דלדעת ר' יהודא אי אפשר לומר כן כי אם במתפיס זכותיה דוקא, עיין בתשו' הרי"ף ז"ל סי' רמ"ה, אלא דעדיין ק' לדרך זה דא"כ אדנימא דסתמא דתלמודא קאמר והלכתא היפך ההלכה וכקושיית מוהר"ם ז"ל על רבינו ז"ל, נימא דהך סוגיא מיירי במתפיס זכותיה, אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא, דתרי רב האי הם, ורב האי שהביא ר"ת ז"ל בס' הישר, היינו רב האי בר נחשון, והיינו הגאון שהביא הרי"ף ז"ל, ולדעת רבינו ז"ל צ"ל דלא ס"ל הכי מדקאמר דזאת הסוגיא היא אליבא דר"י ואינה הלכה, וכמו שדיקדקנו לעיל

ומצאתי בתשו' הגאונים הנדפסות מחדש בשער ז' סי' כ"א תשו' אחת ונראה שהיא לרבינו האי גאון ז"ל שכתב בהדיא, כמו שהביא ר"ת ז"ל בס' הישר והגהמ"ר בשמו דמעכשיו קניא לבד בלא ב"ד חשוב, וההיא דנדרים איירי דוקא במתפיס זכוותיה, אבל בשאר אסמכתות לא מהני בד"ח אלא אי איכא מעכשיו מהני ואי לא לא מהני והוי אסמכתא עכת"ד יע"ש, ולכן נראה בהדייא דליתא למה שהגיה הרב בעל אנשי שם ז"ל בהגהמ"ר, אלא צ"ל דשמא האי רב האי גאון הנז' שם שהוא מי שהביא ר"ת ז"ל והגהמ"ר ז"ל יהיה אחר, ואינו רבינו הגאון בעל המקח. או י"ל כמ"ש לעיל באופן הב' לישב דברי רבינו ז"ל, דשמא מה שכתב כאן בס' המקח דההיא דנדרים איירי לדעת רבי יוסי היינו לגבי שאר אסמכתות, ועיין שם בתשו' הגאונים ז"ל ק סי' מ"ו בשם מר רב הילאי ז"ל שכתב בסתם דאסמכתא לא קנייא אפי' בבד"ח כי אם במעכשיו דוקא נחית לומר ההיא דנדרים איירי במתפיס זכותיה יע"ש, והיינו כמ"ש רבינו ז"ל כאן בס' המקח, ואפשר לומר דכוונתו לומר על כל האסמכתות לבד מההיא דנדרים, דאה"נ דהתם מועיל בד"ח במתפיס זכותיה וה"ה לדעת רבינו הגאון ז"ל. או לומר כמ"ש בראשונה דתרי רב האי הם ורבינו ז"ל שכתב כאן דזה הוי