שו"ת תעלומות לב חלק ד רלא

ס"ל בפי' הלכה זאת ומדסתם לן וכתב דין הוא שיחזיר את הקרקע ואת הפירות משמע דדעתו כדעת הרמב"ם ז"ל דגם פירות תוך שלשה יחזיר

ה) ומ"ש רבינו ומה שאתה מוצא בגמ' והלכתא אסמכתא קנייא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב, הכי איתא שם בנדרים דכ"ז וסובר רבינו ז"ל דכי איתמר הכי בש"ס לדעת רבי יוסי איתמר ואנן לא קי"ל כותיה

והנה המרדכי ז"ל בפ' איזהו נשך הביא דברי רבינו הגאון ז"ל אלו שכתב כמ"ש בש"ס והלכתא אסמכתא קנייא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בבד"ח דהוי לדעת רבי יוסף וכו' ותמה עליו משם מוהר"ם ז"ל דאיך יתכן דפסק סתמא דתלמודא יהא דלא כהלכתא, וכן הביא שמצא לר"י בן החסיד כ"ש, וכן מהגאון ר"י בר אברהם ז"ל, וכן ממה שהביא הרי"ף ז"ל בב"ב פ' ג"פ בשם הגאון דהך פיסקא איירי במתפיס זכוותיה, והסכים עמו הרי"ף ז"ל שם, ש"מ דס"ל דהך פיסקא היא אפי' לרב יאודה וכו' עכ"ל יע"ש. והנה כדי לישב דברי רבינו הגאון ז"ל צריך להציע מה שפי' הראשונים ז"ל בפי' הסוגייאות תחילה ואח"ך אבא לישב דברי רבינו ז"ל והוא דבנדרים דכ"ז אמרי' ההוא גברא דאתפיס זכוותיה בבי דינא ואמר אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין ליבטלו זכוותאי, ואמר רב הונא בטלן זכוותיה, והק' שם בש"ס ולרב הונא מכדי אסמכתא היא ואסמכתא לא קנייא, שאני הכא דמיתפסן זכוותיה והקשו והיכא דמיתפסן לא הוי אסמכתא והתנן מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם אין אני נותן לו מכאן עד שלשים יום תן לו שטרו, והגיע זמן ולא נתן, ר' יוסי אומר יתן ור' יאודה אומר לא יתן, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כר' יוסי דאמר אסמכתא קניא, שאני הכא דאמר ליבטלין זכוותיה. והלכתא אסמכתא קנייא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב ע"כ, והר"ן ז"ל שם בפי' לנדרים כתב דאע"ג דרב הונא ס"ל בב"מ דס"ו דאסמכתא קנייא קים ליה להש"ס דהדר ביה נמי רב הונא כדהדר ביה רב נחמן החם דמניומי אהדרי, והתו' ז"ל שם בנדרים הק' קושיא זו דמאי מקשי הש"ס לרב הונא דהוי אסמכתא דהרי ס"ל לרב הונא בב"מ דאסמכתא קנייא, ותי' דאה"ן דהוה מצי לשנויי הש"ס הכי דרב הונא ס"ל דאסמכתא קנייא אלא דבעי הש"ס לשנויי אליבא דהלכתא וכו' ובב"מ דס"ו ד"ה ומניומי תי' התו' עוד בשם ר"ת ז"ל דשאני ההיא דב"מ דתפיס המלוה, ושם באותו דיבור תי' באופן אחר דשאני ההיא דב"מ דהוי בשעת מתן מעות ולכך לא הוי אסמכתא משא"כ ההיא דנדרים את"ד יע"ש, והרא"ש ז"ל בפסקיו בב"מ שם בפ' איזהו נשך הק' עוד דשם בב"מ משמע דמעכשיו קנייא ולא הוי אסמכתא כדאיתא שם בש"ס שהק' ולמניומי דאמר אסמכתא לא קנייא קשיא מתני' דהלוהו על שדהו ותי' אב"א ר' יוסי היא ואב"א כגון דאמר ליה מעכשיו וא"כ לאב"א בתרא היכא דאיכא מעכשיו אפי' לרבי יאודה קני, ואילו בנדרים איפסיקא הלכתא באסמכתא קנייא והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב, והרי סתם קנין הוי קנין סודר וקנין סודר אינו אלא מעכשיו דלהקנות בתר זמן לא קני בתר דהדר סודרא למאריה כדאיתא בנדרים דמ"ח ואפי"ה קא מצריכינן בב"ד חשוב אלמא אפי' במעכשיו בעינן ב"ד חשוב, ואילו הכא בב"מ משמע דמעכשיו לחוד בלא ב"ד חשוב מהני וע"כ תי' דשאני הכא בב"מ דעדיפא אסמכתא זו משאר אסמכתות דתחי' המשכנתא הוי כעין מקח וממכר וכו' וגם עשה לו טובה בהלואה וכו' ועפי"ז מינח ניחא ליה להרא"ש ז"ל שם דל"ק נמי דרב הונא אדרב הונא דשאני הך אסמכתא כדפי' את"ד יע"ש, ובהגהת מרדכי ז"ל בפ' איזהו נשך כתב בשם ר"ת ז"ל שכתב בשם רבינו האי גאון ז"ל דס"ל דכל מעכשיו קנה ולא הוי אסמכתא, וההיא דנדרים דאמרי' דאסמכתא קנייא בדקנו מיניה בב"ד חשוב איירי דוקא במתפיס זכוותיה יע"ש. והנה אמת דלכאורה נראין דברי המרדכי ז"ל סתרן אהדדי ממ"ש שם במרדכי דהא דכתב הרי"ף ז"ל בשם הגאון ז"ל דהך דקנו מיניה בב"ד חשוב איירי במתפיס זכוותיה היינו גאון אחר ולאו רב האי גאון הוא, ואדרבא כתב דנראה דהך גאון שהביא הרי"ף ז"ל חולק עם רב האי גאון ז"ל ואילו בהגהת מרדכי קא מייתי סברא זאת עצמה בשם ר"ת ז"ל בשם הגאון ז"ל, וראיתי לחי' אנשי שם שנרגש מזה וע"כ הגיה בדברי הגהת מרדכי וט"ס נפל וצ"ל פר"ת בשם גאון והיינו גאון אחר וכמ"ש בפנים יע"ש. אמנם הרב בעל מאמר כל דאי בפ' ג' הביא שתי לשונות המרדכי ז"ל הנז' ותמה דסתרן אהדדי והניחו בתימה יע"ש. ועתה זכינו לאור שנדפס בקרוב ס' הישר לר"ת ז"ל וראיתי שכתב בפי' כן בשם ר' האי גאון ז"ל יע"ש, וא"כ נראה דאין להגיה בדברי הגהמ"ר וכמו שנראה מדברי הרב מכ"ד, הן אמת דלא ניחא לי ג"כ מה שנדחק הרב הנז' שם לפרש בדעת רבינו הגאון ז"ל דכי כתב כאן בס' המקח דכל מה שתמצא בגמ' והלכתא אסמכתא קנייא וכו' והוא בדקנו מיניה בבד"ת היינו לרבי יוסי וכל דבריו בזה הדין בטלים דהיינו כוונתו בדלא מתפיס זכוותיה דודאי במתפיס זכוותיה אין סברא לומר דקאמר גאון דלית הלכתא דהא גמ' ערוכה היא וכו' את"ד יע"ש, ואחרי המחי' דבריו תמוהים שהרי כל עיקר כחו של הרב הנז' להעמיס חי' זה בדעת רבינו ז"ל הוא משום דבגמ' קאמר בהדייא והלכתא וכו' והרי רבינו ז"ל בהדייא הביא לשון הש"ס דקאמר והלכתא אסמכתא קנייא ועל זה כתב דאלו הם דברי ר' יוסי ולית הלכתא כוותיה וא"כ מאי דוחקיה של הרב ז"ל דהוי גמ' ערוכה שהרי על זאת הגמ' הוא שכתב דהוי לדעת ר' יוסי ואין הלכה כמותו, ואילו היה בדעת רבינו לומר דבמתפיס זכותיה איירי סוגייא זאת, הרי העיקר חסר בדבריו והכי הו"ל בפי' דמ"ש והלכתא אסמכתא קנייא איירי במתפיס זכוותיה ולא למימר דהוי לדעת ר' יוסי ואין הלכה כמותו, ומדכתב שאינה הלכה משמע דס"ל דבכל מיני אסמכתא אם לא אמר ע"מ ומעכשיו לא קנה אפי' דקנו מיניה בב"ד הגדול שבירוש', וכן הביא מוהר"ם ז"ל שהביא המרדכי שתמה על רבינו דאיך אפשר דסתמא דתלמודא יאמר והלכתא. וע"כ נ"ל דגם בס' הישר נפל ט"ס וצ"ל כתב גאון כמ"ם הרי"ף ז"ל והיינו על גאון אחר וכמ"ש המרדכי ז"ל בפנים יע"ש. אי נמי י"ל דרב האי גאון שהביא ר"ת ז"ל הוא רב האי בר נחשון גאון ז"ל שהביאו התו' בע"ז דנ"ח ע"ב ד"ה כתב, ורב האי גאון שהביא המרדכי ז"ל הוא רבינו בעל ס' המקח, ובזה א"ש דלא סתרי דברי המרדכי בפנים