שו"ת תעלומות לב חלק ד רל

ההלכה כפי פי' רשב"ם ש"מ דהכי ס"ל להלכה ולמעשה, ומאחר שמפורש דעתו ברמזים היכי נימא דמה שהוא סתום בהלכות הטור ז"ל שהביא שתי הסברות ולא הכריע דנימא שדעתו לפסוק להיפך מה שפסק ברמזים מדהביאה באחרונה ומכאן נמי תימא למ"ש הרב יד מלאכי ז"ל בשם הרב ש"ך ז"ל והרב באר שבע והרב יד אהרן ז"ל שאין דרכו של הטור ברמזים להוסיף שום דבר שלא נזכר בדברי הרא"ש ז"ל וכו' יע"ש. ואחר המחי' הא ליתא, ומאי דקמן הוי תיובתייהו לכלל זה שהרי הרא"ש ז"ל הביא הגמ' כצורתה ולא פי' בה שום דבר, והטור ז"ל ברמזים ביארה ופירשה יפה כפי' הרשב"ם ז"ל, ובמקום אחר לעיל שער י"א דחיתי כלל זה ממקום אחר שבא ברמזים מאי דלא הוזכר בהרא"ש ז"ל כלל יע"ש. ואיך שיהיה הנה נתבאר עכ"פ שדעת הטור ז"ל לפסוק כרשב"ם ז"ל כמ"ש ברמזים, ואע"ג שראיתי להרב יד מלאכי ז"ל שם בכללי הטור אות כ"א שכתב דכשסותר הטור ממ"ש ברמזים עם מ"ש בטור דאית לן למיזל בתר דבריו שבטור שהם עיקר ובאו באחרונה, וכתב כן בשם הרב ד"א והדרישה והרב שיירי כנה"ג ז"ל בכללי הפוסקים יע"ש, הנה מלבד שכבר הביא שם ממה שכתב מרן החבי"ב ז"ל בתשו' הרב פ"מ ז"ל ח"ג סי' ס"א דקי"ג ע"א להיפך מזה, דקיצור פי' הרא"ש הם עיקר שחיברו אחר ס' הטורים וכו' יע"ש, וא"כ נמצא דאין כלל זה מוסכם, הן אמת שיש לתמוה בזה על הרב י"מ ז"ל במ"ש שזאת התשו' המוצגת בתשו' הרב פ"מ שהיא ממרן החבי"ב ז"ל, ואחר המח"י אגב ריהטיה לא אשגח היטב שתשו' הנז' היא מהרב עדות ביהוסף ז"ל כאשר יראה הרואה, והתימה הגדולה דסמוך לזה הביא הרב הנז' דברי הרב כנה"ג שם, ומ"מ הרי הרב עדות ביהוסף ז"ל ס"ל שדברי הטור ברמזים הם באחרונה, ובר מן דין אני אומר שלא ניתן ליאמר כלל זה כי אם כשמפורש בהדיא ברמזים היפך ממ"ש בטור, אמנם אם במקום אחד אינו מפורש דעתו בהדייא ובאנו לדייק מדבריו בהא ודאי דלא שבקינן מה שמפורש ואזלינן בתר הדיוקים, ואדרבא זה כלל גדול ילמוד סתום מן המפורש, ואם כנים אנחנו בזה שמפורש דעת הטור ז"ל לפסוק כפי' רשב"ם והר' יונה ז"ל אפשר שגם דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והסמ"ג ז"ל שהביאו המימרא דרבא כצורתה דאפשר שדעתם ג"כ מסכים לפי' רשב"ם והר' יונה ז"ל דאי לא לא לישתמיט חד מינייה ולפרש דברי רבא דהוא הדין בזביני ועיין בש"מ לב"ב שהביא שם דברי הר' יונה ז"ל באורך יע"ש, ודברי הרמ"ה ז"ל שהביאם הטור ז"ל הלא הם כתובים באורך בחידושיו לב"ב הנדפס מחדש יע"ש. עלה בידינו ג' סברות בדבר, הסברא הראשונה היא סברת רשב"ם ז"ל ודעימיה דדוקא במקבל עיסקא הוא דחוזר בהוזלה ולא בזביני. הסברא השנית היא סברת רבינו הגאון ור"ח ז"ל ודעימייהו דס"ל דאפי' בזביני ואפי' פרע את המעות חוזר, וכן הבין בפשוט הפרישה שם יע"ש. והסברא הג' היא סברת הרמ"ה ז"ל דדוקא כשלא פרע את המעות חוזר, אבל אם פרע את המעות אינו חוזר

ט) ומ"ש רבינו וכמו כן אתה מוצא שהלוקח יכול לחזור וכו' כי הא דרב אידי בר אבין וכו', הכי איתא בקידושין דכ"ו ע"א קרקע נקנה בכסף מנלן אמר חזקיה דאמר קרא שדות בכסף יקנו וכו' אמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר, אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה ואי פריש פריש כי הא דרב אידי בר אבין כי זבין ארעא אמר אי בעינא בכספא איקני אי בעינא בשטרא איקני, אי בעינא בכספא איקני דאי בעיתו למיהדר לא מציתו, ואי בעינא בשטרא איקני דאי בעינא למיהדר הדרנא בי ע"כ, ופסקוה הרי"ף והרא"ש בהלכות והרמב"ם פ"א מה' מכירה והסמ"ג עשין פ"ב והטור ז"ל ח"מ סי' ק"ץ יע"ש, וכתבו הסמ"ג והטור ז"ל דה"ה אם התנה המוכר כן דהמוכר יכול לחזור ולא הלוקח, וכתב ה"ה ז"ל דזה פשוט דכל תנאי שבממון תנאו קיים יע"ש, ורבינו ז"ל לא ביאר דין זה בדרכים שהמוכר יכול לחזור בו ושמא כיון שאינו מפורש בש"ס אלא שהוא יוצא מדקי"ל כל תנאי שבממון תנאו קיים הרי כתב בסוף השער בקיצור שלו והכל לפי תנאי, יע"ש

שער י"ז

א) מ"ש רבינו מה שיקרא במקח וממכר אסמכתא ומה שלא יקרא אסמכתא וכו' עד כדגרסי' הלוהו על שדהו וכו' משנה וגמ' בב"מ דס"ו

ב) ומ"ש רבינו ומי שאמר אסמכתא קנייא אע"ג דלא אמר מעכשיו רבי יוסי היא וכו' כדגרסי' מי שפרע מקצת חובו וכו', משנה בב"ב דקס"ח ומייתי לה בנדרים דכ"ז וקאמרי בגמ' דאין הלכה כרבי יוסי

ג) ומ"ש רבינו ותדע דכל היכא דאיכא אסמכתא לא שנא וכו' בין בקרקע בין במטלטלין כדגרסי' רב בר שבא וכו' הכי איתא שם בב"מ דס"ו ע"ב ופסקוה הרי"ף והרא"ש ז"ל שם בהלכות, והרמב"ם והטור ז"ל שם, אלא שהרמב"ם ז"ל כלל כל הנך מימרות דאיתאמרו בש"ס באומרו, וכן כל תנאים שמתנים וכו' וכמ"ש הרב המגיד ז"ל שם יע"ש

ד) ומ"ש רבינו והיכא שהייתה במכירת הקרקע וכו' דין הוא שיחזיר את הקרקע ואת הפירות כדגרסי' אמר רב נחמן וכו', שם בב"מ אמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קנייא הדרא ארעא והדרא פירי, ופסקוה הרי"ף והרא"ש ז"ל בהלכות והרמב"ם פ"ו מה' מלוה והטור ח"מ סי' כ"ז ובפי' שמועה זאת נחלקו בה הראשונים דאיכא מאן דס"ל דהוי רבית קצוצה ומשו"ה חוזר ואיכא מאן דס"ל דלא הוי רבית קצוצה אלא דהויא מחילה בטעות ומשו"ה חוזר, ונפקא מינה בינייהו לפירות שאכל תוך ג"ש דלמ"ד דהוי משום ר"ק חוזר גם פירות תוך ג"ש, ולמ"ד דהוייא משום מחילה בטעות אינו חוזר כי אם מה שאכל אחר ג"ש, אבל תוך ג"ש אינו חוזר, ועיין למרן ז"ל בב"י שם בסי' כ"ז שהביא סברא שלישית מ"ש תלמידי הרשב"א ז"ל בשם הראב"ד ז"ל דבין פירות שאכל תוך שלשה שנים בין פירות שאכל אחר ג"ש הוי אבק רבית ואינו חוזר יע"ש. ורבינו הגאון ז"ל בכאן לא ביאר דעתון כמאן