שו"ת תעלומות לב חלק ד רכח

זה לזה וצ"ע

גם להנמק"י ז"ל ק' דבחי' לכתובות בס' אשי ה' הנדפס חדש כתב פי' הלכה זו דאיירי בשלא נתן את המעות, ואילו בהלכות אוקמה דאיירי אפי' שנתן את המעות, ודבריו סותרים זה לזה, ולא זו אף זו דבחידושיו שם יחס סברא זו להרא"ש והריטב"א ז"ל, והדבר ק' דאמת דהרא"ש ז"ל פי' כן, אכן הריטב"א ז"ל לא במקום אחד ולא בשני מקומות פי' דאיירי אפי' שנתן את המעות, ונמצא ג"כ דברי הריטב"א ז"ל סותרים למה שהביא הרב הנמק"י ז"ל בשמו, וצ"ע

עלה בידינו ד' פי' בזאת השמועה, הפי' הא' הוא מה שפי' רש"י ז"ל דאיירי שלא קנה בשום קנין וגם לא נתן את המעות, ולפי דבריו יוצא דאם קנה באחד מדרכי ההקנאה או שנתן את המעות אינו יכול לחזור אע"ג דלא דייש אמצרי

הפי' הב' הוא מה שפי' ר"ת ז"ל דאיירי אפי' שנתן את המעות ולא קנה בשום קנין הכסף לבד אינו קונה, ולפי דבריו יוצא דאם קנה בקנין אחר שהוא קונה או אפי' בכסף אם פי' למיקני ביה דמהני כמ"ש בטור ח"מ סי' ק"ץ ודאי דאינו יכול לחזור בו, וכן נראה שהוא דעת רבינו הגאון ז"ל שפי' כדבריו, וקאמר דאיירי אפי' שנתן את המעות ולא פי' דאיירי בשכבר קנה באחד מן הדרכים ש"מ דס"ל דאיירי בדלא קנה וע"כ צ"ל דס"ל דכסף לבד אינו קונה, וכן ראיתי בש"מ לב"ק שהביא כן בהדייא בשם רבינו הגאון ז"ל יע"ש

הפי' הג' הוא דעת הרא"ש והטור ז"ל בח"מ סי' רכ"ו דאיירי בשכבר קנה באחד מן הדרכים שקונים בהם אך לא נתן את המעות והאי חזקה דדייש אמצרי היא חזקה של גילוי דעת דאע"ג שהיא גרוע לענין הקנאה הא מיהא לענין זה דבעינן שיגלה דעתו דניחא ליה במקח זה אפי' שיש עוררין הרי חזקה זו מעולה וטובה מכל החזקות, ונפקא מינה בסברא זאת דאם נתן את המעות אע"ג דלא דייש אמצרי שוב אינו יכול לחזור בו, וכן ראיתי לרש"ל ז"ל בפ"ק דב"ק סי' י"ט שפסק כן יע"ש, וכן הוא דעת ריב"א ז"ל שהביאו התו' ז"ל, וכן פ' רבינו ז"ל במישרים נתיב ט' ח"ב יע"ש

הפי' הד' הוא פי' ריב"ם ז"ל שהביא הסמ"ג ז"ל בשמו בעשין פ"ב, וכן הוא דעת הרב המאירי ז"ל והריטב"א ז"ל וחכמי פרובינצא ז"ל דאיירי בשקנה באחד מן הדרכים שקונין בהם ואפי' נתן את המעות אם יצאו עוררין יכול לחזור בו כל היכא דלא דייש אמצרי, דהוי כדין מום שנמצא במקח שחוזר אף לאחר גמר המקח ונתינת המעות, אבל אם נשתמש בקרקע דהיינו דייש אמצרי שוב אינו יכול לחזיר בו כדין מום שאם נשתמש במקח אינו יכול לחזור, וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש ה"ה ז"ל, ועיין לרש"ל ז"ל שהביא דברי ריב"ם ז"ל אלו שהביאם הסמ"ג ז"ל ודחה דבריו שם, וע"כ כתב דהתו' ז"ל כשהביאו דברי ריב"ם אלו לא הזכירו דאיירי אפי' שנתן את המעות משום דאינהו לא ס"ל לפרש כן יע"ש, ומיהו עכ"פ קשה דסתרי דברי ריב"ם ז"ל אהדדי למה שהביא הרב ז"ל בשמו כמ"ש לעיל

ז) ומ"ש רבינו ומשו"ה יפה עשה מי שרצה להכריז על המקח וכו' ולא יקרא ואשר לא טוב עשה כדגרסי' וכו', הכי איתא בשבועות דל"א ע"א ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו רב אמר זה הבא בהרשאה ושמואל אמר זה הלוקח שדה שיש עלי' עסיקין, ויש לדקדק מדבר רבינו ז"ל דנראה דפוסק כשמואל לגבי רב והרי דבר זה מילתא דאיסורא הוי ולא ממונא וקי"ל כרב באיסורי, וכן פסק הר"ם במז"ל פ"ג מה' שלוחין והטור ת"מ סי' קכ"ג כרב דאמר על הבא בהרשאה יע"ש, ושמא י"ל דרבינו ז"ל ס"ל דשני דינים אלו טעם אחד להם דעיקר הציווי בא שלא יהיה אדם לוקח מחלוקות על ראשו וכל מאי דאפשר ליה להסתלק מן המחלוקת עושה טוב, ומי שעושה להיפך הוא נקרא ואשר לא טוב עשה, וא"כ גם מי שלוקח שדה שיש בו עסיקין הוא בכלל זה ודו"ק, וכן נראה שהבין ה"ה ז"ל בפי"ט מה' מכירה ה"א שהביא מימרא זאת דשמואל יע"ש, והביא דבריו מרן ז"ל שם בב"י סי' רכ"ו יע"ש, וכן מבואר מקיצור פיסקי הרא"ש ז"ל שפסק לשניהם יע"ש

ודע שיש בדין זה עוד חי' דינים כגון שכל האמור היינו בשיש עוררין בגוף הקרקע אבל אם היו עליו חובות אינו יכול לחזור בו כמ"ש מרן ז"ל שם בשם רי"ו ז"ל שכתב בשם הרשב"א ז"ל ועיין בתשו' הרא"ש כלל צ"ח ופסקה שם הטור בנו ז"ל ועיין להרב כנה"ג שם

וגם עוד כתב הרא"ש ז"ל ופסקו שם הטור ז"ל דהא דאמרי' שאם החזיק אינו יכול לחזור ה"ה אם המוכר יש לו עוד מקרקעי, או שהוא אמיד אבל בלא"ה יכול לחזור משום דאי טרפי לה מיניה נמצא זה מפסיד ממונו שאין לו על מי לחזור וכו' יע"ש. ודרכים אלו לא ביארם רבינו הגאון ז"ל ולא ידעתי למה. ונראה לומר דשמא דרכו של רבינו הגאון ז"ל לפרש אופני המקח והממכר באיזה אופן יתקיים המקח ובאיזה אופן אינו מתקיים, וכן באיזה אופן יכול כל אחד מהם לחזור, אך אין דרכו להביא בחיבור זה כל הפרטים השייכים בדין ההוא או באופן ההוא וכן תמצא בשני דרכים שהביא עוד בסמוך דהלוקח יכול לחזור בו, דיש ויש כמה פרטי דינים באותם האופנים, והוא ז"ל לא הביא כי אם עיקר ההלכה ומפרש בה מאי דס"ל לפי דעתו לפרש בפי' ההלכה, ושאר פרטי הדינים לא הזכירם דלא בא בחיבור הזה לפסוק כל דיני מקח וממכר בכל מוצאיו ובכל מובאיו ופרטיה ודיקדוקיה, כי אם ללמד עיקר אופני קיום המקח ופעמים נמצא שהוא מאריך גם בפרטים ופעמים שהוא מקצר דו"ק ותשכח

ומ"מ הרב בעה"ת ז"ל סוף שער ט"ז הביא מחלוקת בזה, וכן הביא הטור ז"ל ח"מ סי' ע"ג, ומדברי רבינו ז"ל בסוף שער ג"ן נראה קצת דקאי בשיטת רב יאודאי גאון והרמב"ן ז"ל יע"ש, לא ע"ט האסף פה

ח) ומ"ש רבינו הדרך הב' שהלוקח יכול לחזור וכו' כדגרסי' אמר רבא וכו', הכי איתא בב"ב דצ"ח ע"א אמר רבא האי מאן