שו"ת תעלומות לב חלק ד רכז

כ"ז שלא הלך אמצרי השדה לראות ענייני השדה ובלא נתן את המעות איירי וכו' עכ"ל, הרי שכתבו סתם התו' דאיירי שקנאו בקנין גמור כמ"ש בכתובות בשם ריב"ם ז"ל, ופי' נמי דהאי קנין גמור היינו בכל הקנינים ולא בקנין סודר לבד ודאיירי בשלא נתן מעות. ואל זה אביט למוהרימ"ט ז"ל בחידושיו לכתובות שהק' לפי' ריב"ם ז"ל, דאטו כל הקניינים כסף ושטר לא מקנו ודייש אמצרי מהני, ושמא ריב"ם מיירי בשלא נתן מעות כפי' רש"י ז"ל שהמוכר יכול לחזור כל היכא דעייל ונפיק אזוזי, אף לוקח יכול לחזור, מחמת עסיקין עכ"ל, וק"ל דמאי קושיא דהא לפי' ריב"ם וריב"א והתו' ז"ל היינו דאפי' שקנה בקנין גמור בשאר קניינים מ"מ כל דלא דייש אמצרי יכול לחזור בו, דהא דעסיקין מתורת מום אתו עלה, והרי אם נמצא מום במקח חוזר אף שקנה בקנין גמור, ואפי' שנתן את המעות והך דדיש אמצרי לא מתורת קנין אתינן עלה כי אם מתורת שכבר גילה דעתו דניחא ליה בהכי, והיינו ממש כדקי"ל לענין אם נמצא מום במקח דחוזר דאם נשתמש במקח אינו חוזר, והכי דייק הרמב"ם ז"ל שכתב בפי"ט בה' מכירה, ואם נשתמש במקח כל שהוא כגון דייש אמצרי וכו' הרי דהך דייש אמצרי לא מתורת קנין אתינן עלה כי אם שגילה דעתו דניחא ליה כיון שנשתמש בקרקע, וכ"נ מבואר מדברי התו' ז"ל דבפ"ק דב"מ שכתבו שם בד"ה עד שלא החזיק וכו', וז"ל ואתי שפיר דדייש אמצרי אינה חזקה גמורה אלא לראותה אם היא מיושבת על לבו וכו', הרי דהך דדייש אמצרי אינו קונה מטעם דהוי קנין, ועוד קשה למה שתי' הרב ז"ל דשמא ריב"ם ז"ל מיירי בשלא נתן מעות והוי כההיא דמוכר דעייל ונפיק אזוזי וכו' יע"ש, וע"כ לומר בפי' דבריו ז"ל, דכיון דאוקמינן דאיירי בשלא נתן מעות, א"כ נמצא דהלוקח קפיד אזוזי שלא נתן את המעות כדי לראות אם מקחו מקח טוב או לא, ולענ"ד דבר זה חדש הוא, דלא מצינו בלוקח דין זה דעייל ונפיק אזוזי כי אם במוכר, ובר מן דין הדבר קשה דכיון דעיקר קושייתו היא דאטו שאר קנינים לא מקנו ודייש אמצרי מהני, א"כ ע"כ תירוצא הוא דהא דדייש אמצרי לאו מדין קנין אתינן עלה כי אם מתורת גילוי דעת שמגלה דעתו דניחא ליה במקחו, והרי תירוץ זה כבר בא בתוס' מבואר בין לפי' ר"ת דאיירי בשנתן את המעות, ובין לפי' ריב"א וריב"ם דאיירי בלא נתן את המעות, דהא דדייש אמצרי אינו אלא גילוי דעת הלוקח, וא"כ דקארי לה מאי קארי לה. סוף דבר שדברי הרב ז"ל צריכים אצלי תלמוד. ושוב אחרי כותבי כל זה ראיתי להסמ"ג ז"ל עשין פ"ב שהביא דברי ריב"ם בפי' דס"ל דאיירי אפי' בנתן את המעות, והביא דבריו הרב ב"ח ז"ל ח"מ סי' רכ"ו יע"ש, וא"כ נמצאו דברי ריב"ם סותרים זל"ז למה שהביא הרב בשמו, והדבר קשה למוהרימ"ט ז"ל דאישתמיט מיניה דברי ריב"ם אלו שהביא הסמ"ג ז"ל שכתב דאיירי אפי' בנתן מעות, וקנה בשטר וכו', היפך מה שכתב לישב דעת ריב"ם ז"ל:

ושוב ראיתי שכן הוא דעת המאירי ז"ל והביא דבריו הרב ז"ל בש"מ לב"ק שכתב דאיירי בשקנה בכסף ובשטר ובחזקה והא דקאמר אם החזיק בה כגון דדייש אמצרי מדין גילוי דעת נגעו בה יע"ש, וכ"כ הריטב"א ז"ל בחידושיו לכתובות יע"ש, וכן הוא דעת חכמי פרובינצא ז"ל הביא דבריהם הר"ב ז"ל בש"מ לכתובות יעו"ש, אלא שיש להבין מתוך דבריהם שפוסקים כלישנא קמא דמיירי שמכר שלא באחריות, כן יש להבין מתוך מה שכתבו שם, וז"ל דמיירי אפי' בנתן את המעות, וכתב את השטר, ואפי"ה כיון שהשטר בלא אחריות ויצאו מערערים וכו' יע"ש, והדבר קשה דזה אינו אלא ללישנא קמא, אמנם ללישנא בתרא איירי אפי' שמכר באחריות, ויש לישב ודו"ק

ובדברי הרי"ף ז"ל לא פירש מאי דעתיה שהביא המימרא כצורתה, אך הנמק"י ז"ל פי' דעת הרי"ף ז"ל דאיירי בשכבר קנה באחד מדרכי ההקנאה, ואפי' שנתן המעות כסברת הרב המאירי ז"ל והריטב"א ז"ל שזכרנו, ועיין להשה"ג ז"ל שם בב"ק שרצה לפרש דעת הרי"ף ז"ל דס"ל כסברת הרא"ש והטור ז"ל דמיירי בשקנה קנין גמור אלא שעדיין לא נתן המעות ועיקר הכרחו הוא מדפי' הרי"ף להך דדייש אמצרי דהיינו שהשהה את השדה יע"ש, ואחרי המחי' זו אינה ראי' כלל דלדידי שני הפי' דהיינו בין פי' רש"י ובין פי' הרי"ף ז"ל שייך לכל הסברות וראי' לדבר שחכמי פרובינצא ז"ל ס"ל דמיירי בשקנה קנין גמור, וגם נתן את המעות, ואפי"ה ס"ל דפי' דדייש אמצרי, היינו שדש את הכותל לעשות שתי השדות אחת יע"ש. ושוב ראיתי להרב פ"מ ז"ל בתשו' ח"א סי' ל"ח שכתב שהרב בעה"ת ז"ל בשער י"ו הביא תשו' להרי"ף ז"ל דמפרש בהדייא דאיירי בשכבר נתן את המעות יע"ש, ואני הדל הרבה חפשתיה בדברי הרב בעה"ת ז"ל, ולא מצאתי שהביא תשו' להרי"ף שכתב כן, זו התשו' שהביא היא בסוף ש' י"ו על ראובן שמכר שדה ויצאו עליו עוררין ושאל שהמוכר יקנה באיתן המעות קרקע אחר כדי להיות בטוח, והשיב שהדין עמו מהך דאמרי' בגמ', א"ד אפי' באחריות דאמר ליה אחוי טירפך וכו' יע"ש, ותשו' הרי"ף הלזו הלא היא בדפוס שנדפסו מחדש והיא בסי' קי"ג ושם בדברי הרי"ף ז"ל לא מצאתי שום בירור מאי דעתיה דמר בפי' הש"ס אי איירי בשנתן את המעות או לא כאשר יראה הרואה שם, גם המרדכי ז"ל בפ"ק דב"ק הביא משם ריב"א ז"ל דאיירי בשקנה בשטר ונתן את המעות ודעתו של אדם כל זמן שלא הלך לראות המקח ולתקן גבול השדה וכו' עכ"ל, הרי שאעפ"י דס"ל דאיירי בשקנה קנין גמור וגם נתן את המעות אפי"ה פי' הך דדייש אמצרי כפי' רש"י ז"ל דהיינו שמתקן גבול השדה יע"ש, אך קשה במ"ש שדעת ריב"א הוא דאיירי אפי' נתן את המעות והדבר קשה דבפ"ק דב"מ פי' התו' בשם ריב"א ז"ל להיפוך דאיירי בשלא נתן המעות ונמצאו דברי ריב"א סותרים