שו"ת תעלומות לב חלק ד רכו

אם שייר כל שהוא אינו יכול לחזור ודבר זה הוא מוסכם מכל הפוסקים ופסקו מרן ז"ל בהדיא שם יע"ש, ואע"ג שהביא הסוגייא כצורתה דהבעייא היא במכר כל נכסיו מ"מ בלשון רבינו לא כתב כן כי אם ש"מ שמכר נכסיו דמשמע אפי' במקצת ושמא סמך על מה שהביא לשון הגמ' דמיירי במכר כל נכסיו ודו"ק

ו) ומ"ש רבינו ושני הדרכים שהלוקח יכול לחזור וכו' הדרך הא' מי שלקח וכו' כדגרסי' אמר אביי וכו'. מימרא דאביי בכתובות דצ"ב סוף ע"ב ובב"ק ד"ח ע"ב ובב"מ די"ד ע"א אמר אביי ראובן שלקח שדה שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין (פי' עוררין) עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו, משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו מ"ט דאמר ליה חייתא דקטרי סברת וקבלת מאימת הוי חזקה מכי דייש אמצרי ודוקא שלא באחריות, אבל באחריות לא, ואיכא דאמרי אפי' באחריות נמי דאמר ליה אחוי טירפך ואשלם לך ע"כ, ופי' רש"י ז"ל בב"ק חייתא דקטרי פי' שק מלא קשרים, ובב"מ פי' מכי דייש אמצרי מתקן גבולי השדה ומגביהה ע"כ. והרי"ף פי' מכי דייש אמצרי דהיינו שהיה לו שדה אחר סמוך לזה והיה כותל מפסיק ביניהם והשפיל את הכותל כדי לחבר שתי השדות כאחת וכו' יע"ש

והנה רבינו ז"ל פסק דאפי' נתן את הדמים כל שלא החזיק עדיין יכול לחזור בו וזו היא סברת התו' ז"ל בשם ר"ת שם בכתובות שכתבו כן, דאפי' נתן את הדמים יכול לחזור בו יע"ש, ויש פי' רבים בסוגיא זאת דהנה רש"י ז"ל פי' דאיירי בשלא נתן את המעות, ולכך יכול לחזור בו, בשלא החזיק בה, ומשהחזיק אינו יכול לחזור דקרקע נקנה בחזקה והמעות על זה מלוה, עכ"ל שם בב"מ די"ד ובכתובות דצ"ג יע"ש, ומבואר הוא דההפרש שיש בין פי' רש"י ז"ל לפי' ר"ת ז"ל הוא דרש"י ז"ל פי' דאיירי בשלא נתן עדיין מעות, ולפי' ר"ת ז"ל איירי אפי' שנתן את המעות, אמנם בין לרש"י ובין לר"ת ז"ל מבואר דאיירי בשלא קנה עדיין באחד מדרכי ההקנאה, שכן כתב רש"י ז"ל דקרקע נקנה בחזקה בחלוקה דאם החזיק בה וכו' ש"מ דחלוקה דקתני אי לא החזיק בה יכול לחזור איירי בשלא נקנה עדיין הקרקע ללוקח בשום אופן, וגם ר"ת ז"ל כתב דאיירי בשנתן המעות ובמקום שאין קונים בכסף עד שיכתוב את השטר, ש"מ דאיירי בשאין כאן קנין כמ"ש. ויש שני פירושים אחרים להיפך מזה, דמיירי אפי' אם כבר קנה בקנין גמור וההפרש בין שני הפי' הוא ג"כ דלמר איירי בשנתן מעות ולמר איירי בשלא נתן מעות דהנה התוס' בכתובות כתבו בשם ריב"ם ז"ל דכאן איירי בשכבר קנה באחד מהדרכים שהקרקע נקנה בהם קנין השטר ואפי"ה כל שלא החזיק בה בחזקה שמגלה דעתו בה שכבר רצה לזכות בקרקע יכול לחזור בו והיינו חזקה בגוף הקרקע שמשתמש בה, וזהו פי' דייש אמצרי, ומשמע דמיירי אפי' שכבר נתן את המעות, וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל פי"ט מה' מכירה, וכמו שכן פי' ה"ה ז"ל שם דבריו, ואולם לדעת הרא"ש בב"ק, ובתשו', כלל צ"ז סי' ד', והטור ז"ל ח"מ סי' רכ"ו הוא, דלעולם איירי שלא נתן את המעות, ואע"ג דכבר קנה בשאר קנינים מ"מ הרבה לוקחים נוהגים שגומרים המקח בקנין גמור ומעכבים את המעות כדי שיוכל לראות ולעמוד על השדה היטב יע"ש. וסבור הייתי לומר דאפשר שגם דעת ריב"ם הוא כמו שפי' הרא"ש והטור ז"ל, ויש סמך לזה שכתב כגון שקנה בחליפין ובשטר וכו', ואלו קנין כסף לא הזכיר בדבריו, ש"מ דס"ל דאה"נ דקנין יש כאן אבל נתינת מעות ליכא כסברת הרא"ש ז"ל, אבל מה אעשה שהרב המגיד פי' דברי הרמב"ם שכתב או שקנה באחד מן הדרכים שקונין בהם דאיירי אפי' אם כבר נתן את הדמים יע"ש, וא"כ עכ"ל שכן הבין בפי' ריב"ם ז"ל יע"ש, ולענ"ד יש סמך לפרש כן בדברי ריב"ם: ז"ל שהרי התו' בכתובות דצ"ג ע"א בד"ה ומאימת וכו' הקשו דמאי קא בעי הש"ס דהלא תנן דיני חזקה נעל גדר ופרץ וכו' ותי' דהא קמ"ל דאע"ג דהך חזקה דדייש אמצרי גריעא מאינך, מ"מ הויא חזקה כיון דאיכא כסף דאיירי בשכבר נתן את הדמים, ואח"כ הביאו פי' ריב"ם וז"ל וריב"ם מפרש וכו', ומדלא כתבו, אבל ריב"ם פי' ש"מ דס"ל דלא פליג ריב"ם אהך פי' דאיירי בשכבר נתן את המעות, כי אם דבא לפרש דאיירי בשכבר קנה בקנין גמור. ומיהו מצאתי בש"מ לכתובות שהביא משם ריב"ם ז"ל שפי' דאיירי שלא קנה כי אם אם בקנין סודר דגריע דאלו קנה בכסף ושטר וחזקה אין יכול לחזור וכו', את"ד יע"ש, ואע"ג דמסתמיות דברי ריב"ם שהביאו התו' בכתובות מבואר דס"ל דאפי' קנה בכל מיני קנין איירי, שכן כתב וקנה ממנו קנין גמור וכו', מ"מ אחר שמצאנו להרב ז"ל שהביא בשם ריב"ם ז"ל להיפך מזה, א"כ אף אנן נדחוק אנפשין לפרש דברי ריב"ם שהביאו התו' ז"ל בכתובות דאיירי בשקנה בקנין סודר לבד, והא נמי קנין גמור הוא עכ"פ ובדרך זה לא ליהוו דברי ריב"ם ז"ל סתרן אהדדי, וכמבואר, וכיון שכן עדיין נוכל לומר שמ"ש התו' ז"ל שם בריש הדיבור הוא סיום לפי' ר"ת ז"ל שכתבו שם בדיבור הקודם, ואח"כ הביאו פי' ריב"ם שחולק על ר"ת ז"ל, ואפשר שחולק ג"כ בהך אוקימתא דאוקמה ר"ת ז"ל דאיירי כשנתן המעות, דלפי' ריב"ם ז"ל איירי בשלא נתן המעות, ומה שכתבתי להכריח דלא פליג ריב"ם אר"ת ז"ל, מדלא כתבו אבל ריב"ם פי' וכו' זה אינו הכרח שכן דרכם לכתוב בכמה מקומות, אע"ג דפליגי, ומיהו יש להכריח דפי' ריב"ם ז"ל איירי נמי כשלא נתן את המעות, ואפי' קנה בשאר קניינים שהרי בפ"ק דב"ק הביאו התו' פי' רש"י ז"ל דאוקמה בשלא קנה בשום קנין, ולא נתן את המעות, והרבו להקשות על פי' רש"י ז"ל, ואוקמוה כפי' ריב"ם מבלי שהזכירו שם ריב"ם ז"ל דהיינו דאיירי בשקנאה בקנין גמור בחליפין, או בשטר או בחזקה או הפך בה פורתא ודעתו של אדם אע"פ שקנאו בקנין גמור אם יצאו עוררין יכול לחזור בו,