שו"ת תעלומות לב חלק ד רכד

הדרך תו לא אזלינן בתר אומדנא במאי דלא איתדר שם ודו"ק כי קצרתי, ועיין להריטב"א ז"ל בחי' לקידושין שפסק היפך הטור ז"ל דאי פי' ע"ד לדור הדרא זביני, ודע שדברי הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' מכירה ה"ח באו סתומים בדין זה דעלה ולא איתדר וכמ"ש מרן ז"ל בב"י וה"ה ז"ל כתב שם שמ"ש הרמב"ם ז"ל או שלא נסתייע לו לעלות נלמד דין זה מהך דאמרו עלה ולא איתדר יע"ש, וכבר תמהו על דבריו הרב לח"ם ז"ל ומוהרש"ך ז"ל בח"ב בנוספות סי' א' שדברי הר"ם אינו ענין להך דלא איתדר שהר"ם כתב שלא נסתייע לעלות דהיינו שלא עלה כלל, אבל אם עלה ולא איתדר בהא לא פי' הרמב"ם ז"ל מהו הדין והניחו דבריו בצ"ע יע"ש, יעיין להרב משנה למלך ז"ל שם מה שרצה לפרש בכונת ה"ה ז"ל דהיינו דמ"ש הרמב"ם ז"ל או שלא נסתייע לעלות היינו כשהמניעה היא מחמת עצמו בלי סיבת הליכת הדרך, וע"ז הוא שכתב ה"ה ז"ל שדין זה נלמד מהך דלא איתדר את"ד יע"ש, ואחרי ניו"ק אנכי עבדא ולא הבנתי פי' דבריו דכלפי לייא משמע מהא דלא איתדר דכיון שהמניעה היא שלא מחמת הדרך אלא מחמת חיסור מזונות וכיוצא דלא מיקרי אונס והמקח קיים, וא"כ איך יוצא מזה הדין דגם כשהמניעה היא מחמת עצמו דהמקח בטל, וגם לענ"ד דבריו צריכים פי' במ"ש שם וז"ל דאי הוה אמרי' כל דסליק אדעתא דמיתדר המכר בטל וכו' דלענ"ד דבריו אלו אינם צודקין עם מ"ש קודם לזה יע"ש ודו"ק

ובדברי רבינו הגאון ז"ל ליכא הוכחה גמורה לומר מאי ס"ל באם פי' דעת המכר על דעת לדור שהרי כתב וז"ל ומה שאנו אומרים ולא נתקן לו החפץ וכו' כגון שלא נתקן לו החפץ כלל אבל הגיע לחפץ ולא הגיע כמה שצריך להיות לו אינו חוזר, מדבריו אלו אפשר להבין דאפי' אם פי' לעלות ולדור כמ"ש הטור ברמזים אפי"ה כיון שעלה הרי נעשה חפצו במקצת, ומיהו עכ"פ משמע מדבריו דאם פי' ע"ד לדור בלבד מבלי שהזכיר עליה בדבריו, דאפשר דחוזר כל דלא איתדר והדבר צריך אצלי ביאור

ודע דהרשב"א והר"ן ז"ל ושאר הראשונים ז"ל כתבו דאם חזר המוכר שלא מחמת אונס שלא רצו לעלות, וכן בזבין ולא אצטריך לזוזי נמי שחזר בו שלא רצו לקנות אותו החפץ והמוכר החפץ כבר היה מזומן למכור לו אותו החפץ בכה"ג ודאי דלא הדרא זביני, וזה לא ביארו רבינו ז"ל מפני שהוא דבר פשוט ומבואר הוא דין זה מהך דעלה ולא איתדר דאע"ג דהיה אונס בדירה לא הדרא זביני כיון שלא היה אונס בעליה כ"ש היכא דליכא שם אונס כלל

ד) ומ"ש רבינו ובזה הדרך שפי' כגון שלא שהא עד שאירע האונס וכו' מדההוא גברא דזבין נכסיה וכו' ג"ז שם בקידושין אמר"י ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י לסוף לא סליק, אמר רב אשי אי בעי סליק איכא דאמרי אי בעי לא סליק, מאי בינייהו איכא בינייהו דאיתיליד אונסא באורחא ע"כ, ויש בשמועה זאת פי' רבים, והנה גירסת רבינו הגאון ז"ל היא רב אשי אמר אמרי' ליה קום סליק, א"ד אמר רב אשי אמרינן אי בעי סליק ע"כ, ולכך פי' דללישנא קמא דאמרי' ליה קום סליק היינו היכא דעכשיו נמי ליכא אונס, אבל אי איכא אונס לא אמרי' ליה והדרא זבינא, וללישנא בתרא דאמרינן ליה אי בעית סליק היינו פי' כיון דבעת המכר לא היה שם אונם איהו דאפסיד אנפשיה במה שנתרשל, ואפי' דעכשיו אתי ליה אונסא לא מהני ולא הדרא זביני, והלכה כלישנא בתרא דלא הדרא זביני, אמנם גירסת רש"י ז"ל היא כמו שהעתקנו סוגיית הש"ס ולכך פי' היפך מה שפי' רבינו ז"ל דללישנא קמא דאמר רב אשי אי בעי סליק היינו פי' בניחותא, דהיינו אי בעי למטרח בתר שיירתא יכול הוא לעלות ע"י שיירתא ולכך אין כאן אונס ולא הדרא זביני, וללישנא בתרא דאמר ר"א אי בעי לא סליק דהיינו בתמיה משמע דאפי' באונס כל דהוא דהיינו שלא היה לו שום עיכוב ולכך כיון דצריך למיטרח בתר שיירתא הא נמי מיקרי אונס והדרא זביני, והלכה כלישנא בתרא דהדרא זביני. ודע דלענ"ד לפי' רבינו הגאון ז"ל שפי' דהאונס נולד אחר המכר ואין ההפרש בין לישנא קמא ללישנא בתרא אי מיחייבינן ליה למיטרח בתר שיירתא או לא כי אם ההפרש הוא אי קנסינן ליה במה ששהא ונתרשל או לא, אתי שפיר לישנא דתלמודא דקאמר מאי בינייהו איכא בינייהו דאתיליד אונסא באורחא ש"מ דבעת המכר לא היה שם אונס אלא אח"ך נולד האונס, אמנם לפי' רש"י ז"ל דההפרש הוא אי מטריחינן ליה למיהדר בתר שיירתא הרי אפי' אם נמצא אחר המכר שכבר היה שם אונס הדרך בעת המכר שייך להפרש זה דאם יכול לעלות ע"י שיירתא ללישנא קמא לא חשיב אונס וללישנא בתרא חשיב אונס, וא"כ אמאי נקט תלמודא דאיתיליד אונסא דש"מ דההפרש הוא משום שאח"ך נולד האונס. והנה מדברי התו' ז"ל שם נראה מבואר דס"ל כפי' רש"י ז"ל אלא שיש להבין מדבריהם שהיה להם חילוף בניסת האיכא דאמרי דהיינו דלגירסת רש"י לישנא קמא הוא אי בעי סליק ולגירסת התו' ז"ל לישנא קמא הוא אי בעי לא סליק וזה מבואר ממ"ש התו' שם בד"ה דאיתייליד וז"ל ולעיל שהוצרך לומר דברים שבלב אינן דברים צ"ל דללישנא דאי בעי לא סליק איתייליד אונסא באורחא וללישנא דאי בעי סליק צ"ל דאיתייליד אונס שאפי' ע"י תיור (פי' ע"י שיירתא שכתב רש"י ז"ל) לא היה יכול לעלות עכ"ל, הרי שהביאו בתחילה לישנא דאי בעי לא סליק ש"מ דהיה להם הגירסא אי בעי לא סליק בלישנא קמא ואי בעי סליק בלישנא בתרא משא"כ לרש"י ז"ל דגרים להיפך אי בעי סליק לישנא קמא ואי בעי לא סליק בלישנא בתרא. ומיהו נראה דלא יש שום הפרש בין רש"י ז"ל להתו' ז"ל לעיקר פי' הש"ס כי אם הנפקותא יוצא לנו לענין ההלכה דכיון דכ"ע מודו דהלכה כלישנא בתרא נמצא דבחילוף הגירסאות מחולקים בפסק ההלכה, ושמא י"ל דגם התו' ז"ל היה להם כגירסתינו שהיא גירסת רש"י ז"ל וראיה לדבר שלא כתבו בלשונם לישנא קמא ובתרא כמ"ש רש"י