שו"ת תעלומות לב חלק ד רכב

מבלי שיזכיר את שמם וגם מבלי שיביא ראיה לדבריו. ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר שגם דעת רש"י ז"ל במ"ש בכתובות וז"ל ואנו יודעים שמכר בשביל כך היינו שבא לומר שאנו יודעים כונתו ע"י שפי' דבריו בשעת המכירה וכמו שכן כתב מפורש בהדיה בקדושין דמ"ט ע"ב בד"ה, ובעידנא וכו' דמיירי בדלא פירש דאי בדפריש בשעת מכירה הרי שגם רש"י ביאר דעתו שם בקדושין דבעינן גילוי דעת בשעת מעשה, ואף שהב"ח נרגש מזה ודחה אותו כלאחר יד שכתב לחלק בין הך דכתובות לההיא דקדושין, הנה לע"ד מלבד שדבריו דחוקים עוד בה שהרי כל הראשונים שהכריחו דבעינן גילוי דעת בשעת מעשה עיקר הכרחם הוא מהא דזבין אדעתא למיסק לא"י ולדברי הב"ח ז"ל אין משם ראיה, ועוד דמי הכריחו לפרש כן בדעת רש"י ז"ל ולהשוותו חולק עם כל הראשונים ז"ל דאע"ג דבכתובות באו דברי רש"י בסתם, מ"מ אפשר לפרשם ג"כ כמ"ש בקדושין בפי' דבעינן גילוי דעת בשעת מעשה, וילמוד סתום מן המפורש ולא לאוקומי במחלוקת עם כל הראשונים דאפושי פלוגתא לא מפשינן זה כלל גדול בתורה, ובר מן דין תמהני עליו דאישתמיט מיניה דגם בפסקיו כתב הרא"ש ז"ל כמ"ש בכלל פ"א בתשו' עיין בדבריו פ' מי שאחזו שכ"כ בהדיא, וא"כ נמצאו דברי הרא"ש בפסקיו סותרים זה לזה, ועוד אישתמיט מיניה דברי הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ל"ד שכתב שם בהדיא כמ"ש בפסקיו בכתובות דגם בהך דזבין ולא אצטרך לזוזי בעינן גילוי דעת בשעת מעשה, ונמצא דברי הרא"ש זל בתשו' סותרים זל"ז

ולולי שדוחק גדול הוא לומר דט"ס נפל בדברי הרא"ש ז"ל, הייתי אומר דטעה המעתיק דבריו בפ' מי שאחזו ובתשו' כלל פ"א, ואגב ריהטא העתיק הך דזבין ולא אצטריכו ליה זוזי גבי אומדנא דמוכח שהם הדברים דלא בעינן גילוי דעת כלל, ואחר האמת הוא דמקום ההלכה זאת הוה במקום הנך דמתני לן דבעינן גילוי דעת בשעת המכר, אלא הדוחק גדול הוא לומר דנפל טעות בשני מקומות ותו ק"ל בעיקר תירוצא של הרב ז"ל דאי אפשר בעולם לענ"ד לאוקמי דברי הרא"ש אלו דפ' מי שאחזו ובתשו' כלל פ"א דקאי בשיטת רש"י ז"ל שהרי עכ"פ מבואר הוא כעת דעכ"פ בעינן שיהיה שם גילוי דעת אלא דלא איכפת לן אי גלי בתחי' ואולי הרא"ש ז"ל כלל הא דזבין ולא אצטריכו ליה זוזי בהדי אינך דלא בעינן גילוי דעת כלל לא בתחי' ולא בסוף דהיינו שטר מכרחת, ואומדנא דר"ש בן מנסייא ונדרי זירוזין ושגגות וסבלונות, וכיוצא דבכל אלו קי"ל בפשוט דחוזר אפי' דאין שם גילוי דעת, וא"כ קשה דגם לדבריו הרי עכ"פ לא שייך למתנייא הך דזבין בהדי הנך כי ע"כ דברי הב"ח ז"ל צ"ע אצלי, ומהתימא על הרב כנה"ג ז"ל דלא זכר שר דברי הרא"ש בפ' מי שאחזו ודברי הרא"ש בתשו' כלל ל"ד

ולעיקר הקושייא של מרן ז"ל על הרא"ש ז"ל והיה בהני"ח דאין כאן ט"ס נלע"ד לפרש דבריו עפ"י מה שראיתי להריטב"א ז"ל בחי' לכתובות והביא דבריו ג"כ הרב ז"ל בש"מ לכתובות שכתב דלפי' רש"י ז"ל קשה פיסקא דש"ס דפסיק ותני דהלכתא בסתם זבין ולא אצטריך לזוזי דהדרא זביני מאחר דדחי הש"ס ואוקומי להא דרב נחמן דאיירי בארבא בעקולי דהוה מכירה בטעות וחוזר, וניחא ליה להריטב"א ז"ל לישב דעת רש"י ז"ל דאה"ן דרב נחמן אמרה למילתיה במקום דלא הוי טעמא משום דלא אצטריך לזוזי כי אם מטעמא דהוי מכירה בטעות וחוזר, והש"ס הסכימו דבלאו הכי הדרא זביני עכ"ל יע"ש. והרי פשוט הוא דהך דחוזר בארבא בעקולי נמי משום דהוי מכירה בטעות ה"ט נמי משום דלא אצטריך לזוזי, וא"כ נמצא דמשכחת לה בהך דינא דזבין ולא אצטריך לזוזי בשני פנים האחד כשהענין הוא כהך דארבא בעקולי דהוי מכירה בטעות דאילו היו יודעים כך ודאי דלא היו מוכרים וזו היא אומדנא דמוכח, ובאופן זה פשוט הוא דאפי' גילוי דעת כלל לא בעי דכ"ע מעידים על כך, והאופן השני הוא כפסק הש"ס דהיינו אם אחד מכר קרקע כדי לקנות דבר אחר בהא ודאי דצריך עכ"פ גילוי דעת או בתחילה לפחות או בשעת מעשה, וא"כ לפי זה אפשר לומר דמאי דכלל הרא"ש ז"ל בפ' מי שאחזו ובכלל פ"א בתשו' הך דזבין עם הנך דלא בעינן גילוי דעת כלל דטעמייהו הוי משום אומדנא דמוכח היינו בכה"ג דזבין וכבר היתה המכירה בטעות כהך דארבא בעקולי דבכי האי אין אנו צריכים לגילוי דעת משום דאיכא אומדנא דמוכח דכ"ע ידעי שמה שמכר זה משום שלא היה יודע שהספינה היתה על שפת הים, והרי מבלי גילוי דעתו של זה כ"ע מעידים על כך דהא כ"ע זבינינהו לאפדניהו כדאיתא בש"ס, אמנם בשאר זביני דליכא גילוי דעת לעולם מפני מה מכר זה בהא ודאי דבעינן גילוי דעת ובמקום דבעינן גילוי דעת המוכר בזה ס"ל להרא"ש ז"ל ודאי כס' התו' ז"ל דבעינן שיגלה דעתו בשעת המכר ולא סגי במה שגילה דעתו מקודם, זה נ"ל לישב דברי הרא"ש ז"ל, ועיין להנמק"י ז"ל בחי' לכתובות שפי' בפשוט בהך דזבין דמשכחת לה בשני אופנים או שהוא דבר מפורסם לכל ובכה"ג לא בעינן גילוי דעת כלל, או שאין הדבר מפורסם כ"כ בהא בעי' שיגלה דעתו ושיהיה הגילוי דעת בשעת מעשה יע"ש. ושוב חזה הוית להרב זקן שמואל ז"ל בביאורו על הטור ז"ל שזכר קושיית, מרן ז"ל על הרא"ש ז"ל וזכר דברי הרא"ש דפ' מי שאחזו, והקשה עוד על הרא"ש ז"ל בדבריו אלו דקא מדמה הרא"ש הא דזבין ולא אצטריך לזוזי לשטר מכרחת וכדומה דלא בעינן גילוי דעת, וע"ז הקשה הרב הנז' דאיך הבין הרא"ש ז"ל בהך סוגיא דכתובות דמיירי בדלא גלי דעתיה יחי משום דמיירי שם סתם גם ההיא דפ"ב דקדושין בההוא גברא דזבין נכסיו אדעתא למיסק לא"י: מיירי שם בסתם ועכ"ז כתב הרא"ש ז"ל וכל הפוסקים דמיירי דבגילה דעתו וכו' את"ד יע"ש, שהניחו בצ"ע, ואחרי המחי' לא ידעתי אמאי ק"ל