שו"ת תעלומות לב חלק ד רכא

להיות, ויום החג בעצמו לא הוי מחשבון הג' דהא איפשיטא בעייא זו שם בש"ס דע"ז ד"ו ע"א דהן בלא אידיהן קאמר, וכן פסקו הרי"ף שם בהלכות והטור ז"ל בה' ע"ז סי' קמ"ח ומ"מ הרמב"ם ז"ל השמיט דין זה, ולא ידעתי למה

ו) ומ"ש רבינו והנ"מ בזמן שישראל שרוין על אדמתם וכו', כדגרסי' אמר שמואל ובגולה אין אסור אלא יום אידם, שם בע"ז ד"ז ע"ב ודי"ז ע"ב

ז) ומ"ש רבינו דגם בגולה אינו אסור אלא יום החג דקבוע לכולם, שם די"א ע"ב, אמר שמואל בגולה אינו אסור אלא יום אידם, ופירש"י ז"ל הטעם דבגולה אין אנו יכולים להעמיד עצמינו משום דפרנסתינו מהם וגם משום יראה והק' בש"ס ויום אידם נמי מי אסיר והא רב יאודה שרא ליה לרב ברונא לזבוני חמרא, ולרב גידל לזבוני חיטי בחגתא דטייעי, ותי' שאני חגתא דטייעי דלא קביע ע"כ וגירסת רבינו ז"ל בדברי ר"ג ג"כ היא לזבוני חמר

ח) ומ"ש רבינו ותדע דכל דבר שאם יתעכב צלו ולא ימכרנו יפסיד וכו' ראוי למכור וכו', אבל לא לוקחים מהם, כדגרסי' תני רב זביד וכו' שם בע"ז ד"י ע"ב

ט) ומ"ש רבינו העתים הידועים ההולכים לע"ז וכו' כדגרסי' אמר שמואל נכרי ההולך לתרפות בהליכה אסור וכו' שם דל"ב ע"ב

שער ט"ז

א) מ"ש רבינו סתירת מעשה המקח וכו' הדרך הא' וכו' כדגרסי' איבעיא להו זבין ולא אצטריכו ליה זוזי וכו', הכי איתא בכתובות דצ"ז, איבעייא להו זבין ולא אצטריכו ליה זוזי מאי הדרי זביני או לא, ת"ש דההוא גברא דזבין ארעא לרב פפא למיזבן ליה תורי לסוף לא אצטריכו ליה ואהדריה ר"פ לארעיה וכו', ת"ש דההוא בצורתא דהוה בנהרדעא זבנינהו כ"ע לאפדנייהו לסוף אתו חיטי אמר להו רב נחמן דינא הוא דהדרי אפדני למריהו התם נמי זביני בטעות הוא דאגלאי מילתא דארבא בעקילי הוה קיימא אי הכי היינו דאמר ליה רמי בר שמואל לרב נחמן, א"כ נמצאת מכשילן לע"ל, א"ל אטו כל יומא בצורתא שכיחא, א"ל אין בצורתא בנהרדעא משכח שכיחא והלכתא זבן ולא אצטריכו זוזי הדרי זביני ע"כ. ודע דהרבה פי' נאמרו בסוגייא זאת, וכדי לבאר דעת רבינו הגאון ז"ל צריך אני להזכיר כל הפירושים הנאמרים בשמועה זאת ואח"כ אבא לבאר דברי רבינו ז"ל

והנה מדברי רש"י ז"ל נראה דבהך דזבין ולא אצטריכו ליה זוזי היינו אפי' שלא גילה דעתו בשעת המכר כל שגילה דעתו מקודם סגי וכן הבין, בדעתו הריטב"א ז"ל, ועיין ש"מ והתו' ז"ל שם, והרא"ש ז"ל שם בפסקיו חלקו עליו וכתבו דבעינן גילוי דעת גם בעת המכר דאם לא גילה דעתו בשעת המכר הוו דברים שבלב דלא הוו דברים, והמקח קיים, אפי' שגילה דעתו מקודם יע"ש, וכן פסקו הרמב"ם ז"ל פי"א מה' מכירה והטור ז"ל ח"מ סי' ר"ז וכן נראה שהוא דעת הרי"ף ז"ל שם בהלכות אע"ג שבאו דבריו קצת סתומים שלא ביאר בהדייא דבעינן שיגלה דעתו בשעת המכירה כי אם שכתב וז"ל והוא דגלי אדעתיה וכו', ואפשר היה להבין בדבריו דסגי אי גלי דעתיה אפי' מקודם, וההיא דקדושין דההוא. גברא דזבין נכסיו אדעתא דא"י דקי"ל דהמקח קיים משום דלא גלי דעתי' והוו דברים שבלב אפשר היה נמי לפרש דמיירי שלא גילה דעתו כלל אלא דלפי האמת נראה יותר שכונת הרי"ף ז"ל היינו דבעינן גילוי דעת בעת המכירה כמו שביאר הר"ן ז"ל דעתו יע"ש, וכן נראה להכריח דהא ע"כ ההיא דזבין אדעתא למיסק לא"י, ע"כ איירי כשגילה דעתו מקודם דאלת"ה מי מהימן עכשיו לומר הכי ולחזור מן המכר, וכן ראיתי בהגמ' שם בפי"א מה' מכירה שהכריחו כן, וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' לקדושין והר"ן ז"ל שם בהלכות יע"ש, וא"כ אי אפי' דגלי דעתיה מקודם אמרי' דלא סגי והוו דברים שבלב, וא"כ מינה נשמע דהא קי"ל זבין ולא אצטריכו ליה זוזי ע"כ מיירי כשגילה דעתו דוקא בשעת מעשה דאי מקודם מעשה הא קי"ל דהוו דברים שבלב אשר מכח הכרח זה יש לדקדק על סברת רש"י ז"ל דס"ל דבגילוי דעתו מקודם סגי דקשה לדידיה ההיא דקדושין במאי אוקמא, דאי אוקמא בשהיה שם גילוי דעת מקודם הרי לדידיה הדרא זביני ובש"ס אמרו דלא הדרא והמקח קיים יע"ש, אמנם לדעת התו' והרא"ש והרי"ף והרמב"ם והטור ז"ל א"ש כמ"ש ודו"ק. ודעת רבינו הגאון ז"ל מבואר דבעינן גילוי דעת בשעת המכירה כסברת התו' והרא"ש ז"ל ושאר הפוסקים, וכמ"ש בהדייא הדרך הא' שהמוכר יכול לחזור כגון שבשעת המכירה אמר בפני עדים וכו',, וכן פסק רי"ו ז"ל ס' משרים נתיב ט' ח"א יע"ש וראיתי למרן ז"ל שם בב"י שתמה על הרא"ש ז"ל דבתשו' כלל פ"א כתב דהך דזבין ולא אצטריכו ליה זוזי אפי' גילוי לא בעי והדרא זביני דומיא דשטר מכרחת, וההיא אומדנא דר"ש בן מנסייא וכיוצא, ואלו בפסקיו שם בכתובות כתב דהך דזבין ולא אצטריך לזוזי בעינן גילוי דעת בשעת מעשה והצ"ע יע"ש, והרב ב"ח ז"ל שם בסי' ר"ז הביא דברי מרן ז"ל אלו וכתב ליישב דברי הרא"ש ז"ל דבתשו' נקט כדברי רש"י ז"ל דס"ל דאפי גילוי דעת לא בעינן, אמנם בפסקיו הדר ביה ותפס לעיקר כסברת התו' דבעינן גילוי דעת בשעת המכירה, והכי נקטינן דלעולם דברי הרא"ש בפסקו הם עיקר להלכה את"ד יע"ש, ומרן החבי"ב ז"ל שם בכנה"ג סי' ר"ז בהגב"י הביא דברי הרב ב"ח אלו כסתם משנה יע"ש, ואחרי המחי' אנכי בער. ולא אדע דמעיקרא על הראשון שהוא ז"ל אנו מצטערים דאיך אפשר דס"ל הכי מאחר שכל הראשונים ורבינו הגאון ז"ל ס"ל דבעינן גילוי דעת בשעת מעשה והם באו לומר דגם הרא"ש ז"ל בתשו' קאי בסברא זאת, והוא פלא שיחלוק על הגאונים