שו"ת תעלומות לב חלק ד ריט

שהרי שם בש"ס לא אוקמוה בהכי, ועוד שאם לא ידע כמה נתערב היכי ידע לשער השיעור שנתערב בו מיין נסך כמ"ש אח"ך אלא ודאי דט"ס הוא

ה) ומ"ש רבינו ויין של ישראל אם נגע בו גוי וכו', ואם נתערב וכו' כדגרסי' ההיא עובדא דהוה במחוזה וכו'. שם בע"ז דז"ן ועיין שם בפירש"י והתוס' ז"ל ופשוט הוא דהא דלא אסרינן כל היין בהנאה כיון דהוי יין ביין כדאורי רב נחמן הלכה למעשה לקמן שם בע"ז דע"ד כמו שזכרנו לעיל, דהכא ה"ט דהוי שיכשוך, ואפי' הכא הוה ס"ל דאין שיכשוך עושה יין נסך אלא דהדר ליה לבסוף, וא"כ ה"ד לאסור דמי שיעור היין נסך שבו, והו"ל כנתערב סתם יינם ביין כשר דאפי' יין ביין קי"ל ימכר כולו נכרי חוץ מדמי יין שבו ובהכי לית הלכתא אהלכתא

ו) ומ"ש רבינו והיכא שנושא הנכרי וכו' כדגרסי' ההיא חביתא דפקעא לאוכלא וכו' שם שם בע"ז ד"ס ע"ב

ז) ומ"ש רבינו ומי שמוכר לנכרי יין כשר, יש עליו מן הדין שיטול ממנו הדמים וכו' או יפסוק הדמים וכו' כדגרסי' המוכר יינו לנכרי וכו'. משנה שם בע"ז דע"ז ע"א. ומ"ש ואמר להו וכו' שם בגמ' עלה דאמר אמימר משיכה בגוי קונה, א"ל רב אשי דמשיכה בגוי אינה קונה מדאמר להו רב להנהו סבוייאי כי כייליתו חמרא לנכרי שקלי זוזי מינייהו כי היכי דתיהוי הלואה גבייהו דאי לא עבדיתו הכי וכו', כי שקילתו דמי יין שקילתו, ואי ס"ד משיכה בגוי קונה מדמשכה קנייה יין נסך לא הוי עד דנגע ביה, ותי' בגמ' אי דקא כייל ורמי למנא דישראל, ה"נ לא צריכא דקא כייל למנא דגוי וכו', יע"ש. ודע שרבינו הגאון ז"ל פסק בשער י"ד כאמימר דאמר משיכה בגוי קונה יע"ש, ולפי"ז לא ידעתי איך פסק כאן רבינו ז"ל להא דרב דאמר להנהו סבוייאי. ושו"ר להרמב"ן ז"ל בהלכות בכורות ריש פ"ב שתמה על רבינו הגאון ז"ל דקא מזכי שטרא לבי תרי יע"ש, וכן ראיתי להר"ן ז"ל בהלכות שכתב דאנן דקי"ל כאמימר דמשיכה בגוי קונה לא קי"ל כהא דרב ולכך השמיטה הרי"ף ז"ל, אבל הגאון בשער י"ז בס' המקח פסקה עכ"ל, ולא ביאר הר"ן ז"ל דעת רבינו דאיך שייכא לשני פסקות אלו, וכן ראיתי להרשב"א ז"ל בתורת הבית הארוך בדיני יין נסך סוף שער ב' שהביא דברי רבינו ז"ל שפסק כהא דרב, ותמה עליו דאנן קי"ל כרשב"ג דאמר ימכר לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו ואנן קי"ל כוותיה בסתם יינם כמבואר שם בש"ס דאפי' יין ביין מותר, וכן נראה שזו היא תמיהת הר"ן ז"ל על רבינו ז"ל כאשר יראה המעיין בדבריו יע"ש. ומ"מ, לפי מ"ש הרשב"א ז"ל שם דלכתחלה מיהא אסור, אפי' בסתם יינם, דלא התיר רשב"ג אלא בדיעבד, א"כ לא קשיא כלל על רבינו ז"ל, דרבינו ז"ל איירי כאן לכתחילה, ובזה נסתלקה תמיהת הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל שהק' על רבינו ז"ל דכדי להתיר לכתחילה הוא שהצריך ללקיחת המעות קידם שימכור. אלא שעדיין לא זכיתי להבין טעמו של רבינו הגאון ז"ל דלמאי אהני לן תיקון זה דלקיחת המעות. והנה התו' ז"ל שם בע"ז דע"א ד"ה שקלי זוזי וכו' כתבו עלה דאמרו שם לא צריכא דכייל ורמי למנא דנכרי פי' אבל לעולם משיכה בגוי קונה, והק' ר"ת ז"ל דכיון דמשיכה בגוי קונה ומעות אינן קונות, א"כ מה מועיל נתינת המעות מתחילה וכו' דמיד שנגע הגוי הוי יין נסך, והמעות שביד ישראל נעשו למפרע דמי יין נסך, ואין לומר שהנכרים היו נותנים להם במתנה וכו' ואומר ר"י שבשעת נתינת המעות היו מקנים להם כמעכשיו וכו', א"נ י"ל דסבר האי דדחי דקני משיכה או מעות בגוי וכו' את"ד יע"ש באורך. והנה הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' ע"ז פסק דבנתינת הדמים הגוי לישראל סגי דלטעמיה אזיל שפסק בפ"א מה' זכיה דגוי קונה בין בכסף בין במשיכה, והיינו כהך תי' בתרא שכתבו התו' ואחריו נמשך מרן ז"ל בש"ע כמ"ש הרב ש"ך ז"ל שם ביו"ד סי' קל"ב ס"ק, והטור ז"ל ביו"ד סי' קל"ב כתב דהתיקון הוא שיתנם המעות הנכרי לישראל במתנה, וכ"כ בפסקי הרא"ש ז"ל סי' כ"ב בפ' השוכר והיינו כתירוץ שדחו התו' ז"ל מכח דאטו בשופטני עסקינן יע"ש, ועיין יד מלאכי כללי הטור סי' כ"ב שכתב שאין דרך הטור להוסיף שום דבר שלא נזכר בדברי הרא"ש ואחרי המחי' נראה דהא תמיהא וצ"ע

ועיין למרן הב"י ז"ל שם מה שכתב לישב לדעת הטור ז"ל והרשב"א ז"ל בתורת הבית שם כתב דתיקון שכ' ר"י שיקנה לו הגוי המעות במעכשיו יע"ש, ורי"ו ז"ל נתיב י"ז ח"א פ' דאפי' בלא נתינת המעות מותר דאנן קי"ל דבסתם יינם אפי' יין ביין מותר חוץ מדמי יין נסך שבו כרשב"ג, ומשמע מדבריו דאפי' לכתחילה מותר לערוב סתם יינם יין ביין, ודלא כמ"ש הרשב"א ז"ל שם בת"ה וזו היא שיטת הרי"ף והרא"ש ז"ל שהשמיטו להך, וכמ"ש הר"ן ז"ל יע"ש ומעתה תמיה אני על מרן ז"ל דכללא כייל לן בהקדמתו דכל מקום דפליגי הרא"ש והרי"ף הרמב"ם ז"ל הוא פוסק כשנים מהם, וכאן שביק להך כללא ופסק כהרמב"ם ז"ל דהצריך לקיחת מעות נגד הרי"ף והרא"ש ז"ל שהשמיטו מימרת רב וצ"ע. ומ"מ לא זכיתי להבין דעת רבינו הגאון ז"ל בדרך זה כלל, חדא במ"ש וז"ל ומי שמוכר לגוי יין כשר יש עליו מן הדין שיטול ממנו הדמים תחילה קודם שימדוד את היין, והביא אח"כ הא דאמר רב להנהו סבוייאי וכו' דאכתי קשה לדידיה שפסק בשער י"ד דמשיכה דוקא קונה בגוי, א"כ אכתי קשה קושיית התו' ז"ל שהקשו דמאי אהני לקיחת המעות, כיון שעד שנגע הגוי ביין הוי יין נסך והו"ל למפרע המעות שביד ישראל דמי יין נסך, ולא ראיתי לרבינו ז"ל שכתב שום תיקון לזה לא שיתנם במתנה ולא שיקנה לו הגוי לישראל המעות במעכשיו והרי תיקון זה דלקיחת הדמים לא מהני כי אם לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דגוי קני ומקנה בון בכסף בין במשיכה, וכן הוא דעת