שו"ת תעלומות לב חלק ד ריח

ס"ל דאפי' בסתמא תלינן לשחיטה ואם נאמר דבא לרמוז סברת הרמב"ם ז"ל הרי לדעת הרמב"ם לא סגי במפרש לבד דבהדייא פסק ושוחט אותה בפניו ש"מ דאפי' במפרש לשחיטה אסור למכור לו אם לא ששוחט אותה בפניו. ולולי דמסתפינא הוה אמינא דט"ס נפל וצ"ל דאי בסתמא מותר במקום דאי לשחיטה, ואל תשיבני שהרי כתב אח"ך וי"א כי הכל תלינן לשחיטה דהיינו נמי החלוקה הא' דהתם בא לרמוז סברת ר"י ור"ת ז"ל דפליגי על רשב"ם ז"ל שחילק בין פרה לשור ור"י ור"ת חלקו עליו וס"ל דבין פרה ובין שור הכל תלינן לשחיטה, וזהו שכתב אחר שהביא סברת רשב"ם כתב וי"א כי הכל דהיינו בין פרה ובין שוורים תלינן לשחיטה, והיינו סברת ר"י ור"ת ז"ל וכאמור וזה פשוט

יז) ומ"ש רבינו ותורת החייה בין דקה בין גסה וכו' שם בגמ' דט"ו ע"ב כשם שאין מוכרים בהמה גסה לגוי כך אין מוכרין חיה גסה ואף במקום שמוכרין בהמה דקה חיה גסה אין מוכרין, כך היא גירסתינו, וכן היא גירסת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל, ומעתה מ"ש רבינו הגאון ז"ל דבין חיה דקה אין מוכרין לא ידעתי מאין הוציא דין זה, וכן הכריח הריטב"א בחי' לע"ז דבחיה דקה ליכא למ"ד דחמיר טפי מבהמה דקה וכו' יע"ש אמנם ראיתי בתוספתא פ"ב דע"ז שכתוב בה כגירסת רבינו ז"ל, וז"ל ואף במקום שמוכרין בהמה דקה חיה דקה אין מוכרין וכו', והגם שהריטב"א ז"ל הכריח מתוך סוגיית הש"ס דהגירסא הנכונה היא חיה גסה כגירסתנו בש"ס וכבר הביא את דבריו הרב חסדי דוד ז"ל שם בפי' על התוספתא, הנה אפשר שרבינו ז"ל ס"ל דכונת הש"ס הוא דאה"ן דמשום מלאכה לא אסרינן חיה דקה, אבל משום חשש רביעה איכא היפך מ"ש הריטב"א ז"ל והוא דוחק גדול, ואפשר דט"ס נפל ג"כ בדברי רבינו ז"ל כמו שנפל בתוספתא, וכן צ"ל ותורת החיה בין דקה בין גסה כתורת הבהמה ולא גרסי' כתורת בהמה גסה, וכן מה שהביא אח"ך דגרסי' וכשם וכו', כן צ"ל ואף במקום שמוכרין בהמה דקה חיה גסה אין מוכרין וכו' ואולם גם בליקוטי השערים לרבינו ז"ל כתוב חיה דקה יע"ש

שער י"א

א) מ"ש רבינו דברים שהמקח והממכר אסור בהם ותדע דכל שנקרא אסורי הנאה אסור וכו' כדכתיב או מכור לנכרי הכי איתא בחולין דקי"ד ובפסחים ובדוכתי טובא כדרבי אבהו דאמר כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה או מכור לנכרי, ופי' רש"י ז"ל דמדפרט בנבלה היתר מכירה כדכתיב ומכור לנכרי משמע הא שאר איסורין דלא פרט בהן היתר מכירה אסורין בהנאה ע"כ, ומינה נשמע דכל איסורי הנאה הם בכלל איסורא דאסור ליקח ולימכור בהם, ואפשר שזו היא כונת רבינו ז"ל שכתב דמדכתיב ומכור לנכרי נפק"ל איסור מכירה באיסורי הנאה, ומה שיש לדקדק בזה דבפסחים דכ"א מבואר דהא דרבי אבהו דנפק"ל איסור הנאה מלא תאכל מדכתיב או מכור גבי נבלה אתייא כר"ע בפלוגתא דר"ע ור"י דר"ע ס"ל דבין לגוי בין לגר בין בנתינה בין במכירה, אמנם לר"י דס"ל דברים ככתבן נפק"ל איסורי הנאה בשאר איסורין מלכלב תשליכון אותו, וא"כ אנן דקי"ל כר"י לגבי ר"ע וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל פ"י מה' ע"ז א"כ לא נפק"ל איסורי הנאה בשאר איסורין מדכתיב או מכור לנכרי וכדאיתא שם בפסחים וא"כ קשה אמאי נקט רבינו ז"ל האי קרא דמכור לנכרי. ושו"ר להרב לח"מ בפ"ח מ"ה ע"א שהקשה כן על הרמב"ם ז"ל דנקט האי קרא דמכור לנכרי לאיסורי הנאה בכל איסורין שבתורה, ועיין שם מה שיישב לזה ואפשר שגם כוונת רבינו ז"ל דנקט האי קרא הוא משום דמפורש ההיתר בהדייא וכמ"ש שם הרב לח"ם ז"ל ודו"ק

ב) ומ"ש רבינו ויש שאסורים למכור כגון אלו דגרסי' ואלו אסורין ואיסורן איסור הנאה וכו'. משנה בע"ז דכ"ט ע"ב אלו דברים של נכרים אסורים ואסורן איסור הנאה, היין והחומץ של נכרי שהיה מתחילתו יין וחרס הבריוני ועורות לבובין רשב"ג אומר בזמן שהקרקע שלו עגול אסור בשר הנכנס לע"ז מותר והיוצא אסור וכו', ההולכין לתרפות (פי' למקום ע"ז למרחוק) אסור, לשאת ולתן עמהם וכו', החרצנים וזגים וכו' וחכ"א לחין אסורין יבשים מותרין וכו' ובגמ' דל"ב ע"א ת"ר איזהו עור לבוב כל שקרוע כנגד הלב וקדור כעין ארובה יש עליו קורט דם אסור אין עליו קורט דם מותר, ואם מלחו אסור אפי' בלא קורט דם ע"כ. ולא ידעתי טעמו של רבינו ז"ל שלא ביאר דבר זה, ובגמ' משמע דהכי הלכה ואולי כיון שהביא הברייתא מינה נשמע לכל הדברים שהוזכרו בברייתא אע"ג שהביאה בקיצור. ומה שלא פסק הא דהולכין לתרפות וגם הא דחרצנים וזגים אפשר שסמך למ"ש בסוף השער דכל איסורי הנאה הם בכלל איסור מכירה, וכן כתב בריש דבריו ג"כ והוא פשוט

ג) ומ"ש רבינו ותדע דיין של ישראל שנתערב בו יין של נכרי וכו' כדגרסי' רשב"ג אימר וכו'. משנה שם בע"ז דע"ב ע"א יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר, ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו, ובגמ' שם אמר רב הלכה כרשב"ג חבית בחבית אבל לא יין ביין וכו' אמר רב נחמן הלכה למעשה יין נסך יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינם אפי' יין ביין מותר, ופי' רש"י מותר חוץ מדמי יין נסך שבו ופסקוה הרמב"ם ז"ל פי"ו מה' ע"א והטיו"ד סי' קל"ד ועיין שם למרן הב"י ז"ל. ורבינו הגאון ז"ל לא חילק בין יין נסך עצמו לחבית, וכן בין יין לסתם יינם ולא ידעתי טעמו

ד) ומ"ש רבינו ולא ידע כמה נתערב נלע"ד דתיבות אלו הם ט"ס וצריך לדלגם