שו"ת תעלומות לב חלק ד ריז

עובדא דאפוטרופא דזבן תורא דיתמי מוקי לה הש"ס בספסירא, והרמב"ם ז"ל פי"ג מה' מכירה פסק להא דספסירא ונקט לה בלשון סרסור כמ"ש שם היה המוכר סרסור וכו'. ושוב ראיתי להפרישה ביו"ד סי' קנ"א שדייק מלשון הרמב"ם שם בה' מכירה שכתב היה סרסור שקונה ומוכר וכו' והיינו ספסירא, משא"כ כאן בה' שבת שכתב סרסור סתם היינו דעלמא כמו שפי' רש"י ז"ל. ושיו ראיתי להרמב"ם ז"ל בפי' המש' בפסחים פ' מקום שנהגו עלה דהך מתני' שכתב להא דרב אחא שרא לזבוני ע"י ספסירא ופי' בהדייא דאיירי בסרסור דעלמא שהבהמה אינו שלו אלא מהמוכר ולכך לא מצי משאיל ומשכיר וכו' יע"ש. ועיין להרב ב"ח ז"ל שכתב דמרן בש"ע נמשך אחר לשון הרמב"ם ז"ל יע"ש וכ"נ מסתמות דברי הש"ך ז"ל דס"ל דאפי' ע"י סרסור דעלמא מותר, והרב שו"ג נתן טעם לדברי מרן ז"ל בש"ע, והוא ממש כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המש' דפסחים הנז' ותמהני עליו שלא זכר את דבריו, וגם לא זכר ממ"ש מרן ז"ל בב"י בזה כלל ודעת רבינו הגאון ז"ל נראה ברור דס"ל כפי' רש"י והרמב"ם ז"ל שהרי כאן סתם וכתב, אבל ע"י סרסור מותר משמע אפי' ע"י סרסור. דעלמא מותר, ואילו בשער מ"ט לגבי ההיא עובדא דפרק המפקיד כתב בהדייא סרסור שקונה ומוכר, והיינו ההכרח ממש שעשה הפרישה ביו"ד לדעת הרמב"ם ז"ל והוא אמת ויציב. וא"כ כיון שרבינו ז"ל ורש"י והרמב"ם ור"ע ז"ל בפי' המש' והר"ן בהלכות ס"ל להתיר אפי' ע"י סרסור דעלמא נראה דיש לסמוך עליהם, וכ"נ דעת מרן בש"ע והש"ך ז"ל שם והשו"ג ז"ל

טז) ומ"ש רבינו אבל אם כמדומה לו שהגוי הזה אינו לוקח אותה אלא לשוחטה וכו' כדגרסי' שם בגמ' רב הונא זבן פרה לנכרי א"ל רב חסדא מ"ט עבד מר הכי א"ל אימור לשחיטה זבנה ומנה תימרא וכו', אלא אמר רב אשי כל היכא דאיכא למיתלי תלינן ואע"ג דמצווה וכל היכא דליכא למיתלי לא תלינן אע"ג דאינו מצוה ע"כ ופי' רש"י ז"ל אימור לשחיטה זבנה ותלינן לקולא ומתניתין בבהמה טמאה ואפי' בסתמא אי נמי בטהורה וכמפרש לה נכרי דלקייומיה קאי עכ"ל ולפי זה מוכרח דמותר למכור פרה לנכרי בסתם כל שלא פי' הנכרי דבעי לקייומיה לה אנן מסתמא תלינן דבעי לה לשוחטה, והתוס' שם בד"ה אימור לשחיטה זבנה הביאו הך פי' הקו"נ וכתבו שר"ת ז"ל ג"כ נראה לו לפרש כפי', והקשו שם התו' על זה דלקמן כי בעי שיר של פטם מהו משמע הא שאר שוורים אסירי, ותי' בשם ר"ת ז"ל דכי בעי הש"ס שור של פטם לאו מפוטם הוא עדיין אלא עומד להתפטם ולכך שואל כי שמא יש לאסור בו יותר משאר שוורים, דאדמשהו ליה לפטמו ממליך ועביד ביה מלאכה. ועוד תי' בשם ר"י ז"ל דלעולם שאר שוורים מותרים ודוקא בשור פטם ס"ד לאסור משום דכי משהי ליה עביד מלאכה על חד תרין וכו'. והרא"ש ז"ל שם בפסקיו הביא פי' ר"ת ז"ל ואח"ך הביא דברי רבינו הגאון ז"ל שכתב אם נראה לו שהנכרי רוצה לשופטה וכו', ואח"ך הביא דברי הרמב"ן ז"ל דמוקי להא דרב הונא שמכרה לטבח ולכך מותר יע"ש, נמצא מבואר מדברי הרא"ש ז"ל דג' סברות בדבר, הסברא הא' היא ס' רש"י ור"י ור"ת ז"ל דס"ל דלעולם מותר למכור בהמה גסה טהורה לנכרי דסתמא תלינן לשחיטה והסברא השנית היא ס' רבינו הגאון ז"ל דס"ל דעכ"פ בענין שיהיה נראה לו למוכר דלשחיטה בעי לה, אבל מן הסתם אסור, ולדעת הרמב"ן אסור לכל אדם ודוקא לטבח הוא שהתירו, וכן הביא בקיצור שם הטור בנו ז"ל בקיצור פי' הרא"ש ז"ל ובטור יו"ד סי' קנ"א יע"ש, ואולם לדעת הרמב"ם ז"ל אסור למכור בסתם אפי' לאדם שרוצה אותה לשוחטה, אלא א"כ שוחט אותה בפניו כמו שפ' בפ"ך מה' שבת ה"ד יע"ש, וכבר זכר את דבריו מרן ז"ל בב"י יע"ש והר"ן ז"ל בהלכות כתב דר"מ ור"י דפליגי בע"מ לשחוט ושוחט איירו בסתם אינשי דעלמא ורב הונא מיירי במוכר לטבח, וכשיטת הרמב"ן ז"ל יע"ש, ולדעת הרמב"ם צ"ל דס"ל דלא קי"ל כרב הונא לגבי פרה למכור לנכרי ואפשר שטעמו הוא משום דאיכא תרתי לריעותא חדא משום חשש רביעה וחדא משום שאלה ושכירות ונסיוני ומ"ש הרב המגיד ז"ל דמהך דרב הונא היא ראייה למה שפסק הרמב"ם ז"ל כר"י, אחרי המחי' לא ידעתי כונתו, ואף שראיתי להרב קהילת יעקב למורינו הרב כמוהר"י אלבעלי ז"ל שכתב דע"כ צ"ל דס"ל לה"ה דהא דרב הונא איירי במפרש, מ"מ אחרי המחי' גם זה לא ניתן ליאמר דמלבד ההכרח שעשה הרב ז"ל עוד בה דע"כ לומר דגם ר"מ ור"י פליגי במפרש דמר אמר ע"מ לשחוט ומר אמר שחוטה ש"מ דאפי' ר"י מודה דברוצה בפי' לשחוט מיירי, וא"כ הא דרב הונא אתי דלא כמאן, ובשלמא לדעת הר"ן ז"ל ודעימיה דמחלק בין סתם אינשי לטבח ניחא, אבל לדעת הרמב"ם שלא חילק בכך ע"כ דס"ל דלא קי"ל כרב הונא, והיינו על דרך שכתב הרב קהילת יעקב ז"ל שם אח"ך יע"ש באורך, ומהתימא על הרב לח"מ ז"ל שם בה' שבת שהביא דברי ה"ה ז"ל אלו ולא נרגש מכל זה. וחזה הוית להרב כנה"ג ביו"ד סי' קנ"א הגה"ט שהביא מ"ש רי"ו ז"ל נתיב טו"ב ח"ו ועוד פשוט וכו', וכתב הרב ז"ל דמ"ש רי"ו ז"ל וי"א כי הכל תלינן לשחיטה איני יודע מי שנאה, דר' בעה"ט לא הביא כי אם סברת רש"י ורב האי והרמב"ן ז"ל עכ"ל ואחרי ניו"ר תמהני עליו דהלא הך חלוקה היא סברת ר"י ור"ת בשם פי' הקו"נ ואדרבא דברי רשב"ם בשם רש"י ז"ל נדחה קרו לה שם התו' כאשר יבא הדבר מבואר בדבריהם שם ד"ה אימור יע"ש, ואדרבה החלוקה הא' שהביא שם ניו"ו ז"ל וז"ל, ועוד פשוט והא דאמרי' אין מוכרין בהמה גסה בטמאה או בטהורה ורוצה לקיימה דאי לשחיטה מותר וכו' עכ"ל, ומשמע מדבריו דאיירי במפרש לשחיטה, הנה חלוקה זו לא ידעתי מי שנאה דלרש"י והתוס' ז"ל אפי' בסתמא תלינן דלשחיטה זבנה, וא"כ מאי האי שכתב דאי לשחיטה מותר דאם בא לרמוז סברת רש"י והתו' ז"ל הא אינהו