שו"ת תעלומות לב חלק ד רטו

לאצולי נפשות ופי' רש"י דגונב ממון וכשרודפין אחריו מציל את עצמו ע"י הזיין ונמצא זה מאבדו הממון, ופסקוה הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' ע"ז והטור יו"ד סי' קנ"א. וחזה הוית להרב מוהרש"א ז"ל בלחם סתרים שתמה על הרמב"ם דלמה פסק בסתם דאסור למכור לליסטים ישראל והשמיט הא דעביד במשמוטא, ודוחק לומר דהוא סבר דאף דלא קטיל אסור דילמא אזל ומזבין לגוי החשוד להרוג עכ"ל, ואחרי המחי' לא זכיתי להבין דבריו שהרי מבואר בש"ס דמימרא זאת אוקמוה אפי' בישראל דלא קטיל ומטעם משמוטא וא"כ כשפסק סתם דאסור למכור לישראל ליסטים עכ"ל דאיירי אפי' בדלא קטיל, ומה שלא ביאר הטעם הרמב"ם אין זה מן התימא כיון דטעם זה מבואר בש"ס וליכא טעמא אחרינא כי היכי דניטעי ביה, ותו ק' במ"ש דדוחק לומר דהוי הטעם דילמא אזל ומזבן לנכרי החשוד להרוג, ובאמת לא זכיתי להבין דבריו, דאדנימא משום האי טעמא דאין האמת כן נימא דטעמו של הרמב"ם הוא כטעם שנתנו בש"ס וכמ"ש מרן ז"ל בכ"מ שם, ותו דהאי דינא דאסור למכור לישראל החשוד למכיר לגוי כבר פסקו בסמוך, והיא מימרת רב נחמן, והיותר ק' במ"ש דהחשדא הוי למכור לגוי החשוד להרוג, והרי למכור לגוי אינו צריך שיהיה חשוד דכל הגוים חשודים הם, ואפי' שאינו יודע שהם חשודים אסור למכור להם כדגרסי' שם בברייתא ופסקוה הפוס', ואי כוונתו הוא דלמכור לישראל החשוד למכור לגוי בעינן שיהיה גם הגוי חשוד, גם זה ליתא דמבואר בש"ס ובפוסקים דמימרת רב נחמן היא דאסור למכור לישראל החשוד למכור לנכרי אפי' שהגוי אינו חשוד, וכן פסק הרמב"ם שם לדברי רב נחמן בסתם נכרי באופן שכל דברי הרב בזה שגבו ממני וצ"ע. ומיהו לא ידעתי טעמו של רבינו הגאון ז"ל למה השמיט דינו של רב נחמן דאסור למכור לישראל החשוד למכור לנכרי ופסקוה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור ז"ל ורבינו ירוחם ז"ל יע"ש. ובפירושא דליסטים ישראל ראיתי להר"ן ז"ל שם בהלכות שכתב וז"ל ואע"ג שאינו רוצח ידוע כיון שהוא ליסטים עשוי הוא להרוג כדי שלא יתפשוהו ויעמידוהו בדין עכ"ל, והרואה יראה שהבין בכונת הש"ס שאמרו הב"ע במשמוטא דזמנין דעביד לאצולי נפשיה, הכונה הוא דזמנין דהורג כשרודפין אחריו להציל את עצמו כדי שלא יתפשוהו הורג למי שבא כנגדו, וזהו כונת הש"ס במשמוטא לומר דאינו חשוד להרוג אחרים אלא כשרוצה לשמוט עצמו, והרואה יראה שאין במשמעות הש"ס דטעמא הוי משום שהורג אפי' בדרך זה דאם איתא להא הו"ל לש"ס לומר בהדיא דזמנין דהורג לאצולי נפשיה דהא אוקמוה לעולם בדלא קטיל משמע דאין החשדא משום שהורג כי אם שגונב ומציל את עצמו ע"י כלי זיין משו"ה אסור למכור לו, ולפי טעם הר"ן אי לאו דאיכא למיחש שהורג לית לן בה איסורא למכור לו, ומיהו הר"ן ז"ל מבואר דס"ל הכי בפי' הש"ס ואפשר שגם הרמב"ם ז"ל סבר בפי' משמוטא דהיינו שהורג כמ"ש הר"ן ז"ל, ומשו"ה סתם דבריו ולא כתב כמ"ש הטור ז"ל בפי' שאינו הורג וכו' משום דאפשר דס"ל כפי' הר"ן דטעם הש"ס הוי משום שהורג אלא שאינו חשוד על ההריגה אלא דאיכא למיחש דשמא כדי להציל את עצמו יהרוג לרודף אחריו, וכן מרן ז"ל בש"ע נקט כלשון הרמב"ם ועיין להרב שו"ג שתמה על מרן ז"ל כקושיית הרב לחם סתרים על הרמב"ם ולענ"ד לא קשייא כמ"ש ודו"ק

יא) ומ"ש רבינו וגרסי' אמר רב אדא בר אהבה אין מוכרים עששייות וכו'. שם די"ג ע"א. ומ"ש אבל למכור כל אלו שאמרנו למלכים וכו' כדגרסי' אמר רב אשי וכו'. שם, וכתבו התו' שם בד"ה לפרסאי דמהאי טעמא אנן נמי שרינן השתא למכור לנכרי כלי זיין יע"ש, וכן פסק הטור בהדיא שם בסי' קנ"א, וכן כתב שם בהגהת אשרי וכן הביא בשה"ג ג"כ משם ריא"ז ז"ל, וכן פ' המרדכי ומיהו הרי"ף והרא"ש ז"ל נקטו בסתם כלשון הש"ס, והרמב"ם פי' שמה שמותר למכור הוא לגוים שדרים בשכונת ישראל וכרתו ברית ולעבדי המלך שצריכים להם הכלי זיין כדי להציל אותנו מיד האויבים וכו' יע"ש, והוא מעין למ"ש רבינו ז"ל דמה שמותר למכור הוא למלכים, וראיתי למרן בכ"מ שציין על דברי הרמב"ם דהיא מימרת רב אשי הנז', וכמו כן ציין ג"כ בב"י על דברי הטור ז"ל שהם דברי רב אשי ג"כ הנז' ולכאורה נראה שרב המרחק בין הרמב"ם והטור ז"ל דלהטור ז"ל מותר למכור האידנא לכל הגוים וכדברי התו' ז"ל ולדברי הרמב"ם ז"ל לכאורה משמע דלסתם נכרי אף האידנא לא שרי לן למכור ודוקא לעבדי המלכים וכו' ואולי ס"ל דגם להרמב"ם הוי דינא הכי דמותר למכור אפי' לסתם נכרי ומ"מ לפחות הו"ל למרן ז"ל להזכיר סברת הפוסקים שזכרנו בזה או כר"י או כר"ע

יב) ומ"ש רבינו והתריסים מותר למכור לכל אדם וכו' שם דט"ו סוף ע"ב ת"ר אין מוכרים להם תריסים וי"א מוכרים להם תריסים מ"ט וכו' ובגמ' די"ו ע"א אר"ן אמר רבא בר אבוה הלכה כיש אומרים. ומ"ש, וכן כל בעלי חיים המזיקים את האדם אין מוכרין כדגרסי' וכו' משנה שם די"ו ע"ב אין מוכרים דובים וארייות וכל דבר שיש בו נזק לרבים וכו' והמתבאר מדברי רבינו ז"ל הוא דכונת מתני' היינו לומר כל דבר שיש בו נזק כבעלי חיים דמייא דדובין וארייות, ולא ראיתי שום אחד מהפוסקים שפי' דבר זה

ומיהו יש לדקדק על רבינו ז"ל למה פסק ההיא דאמר רבי אמי ובלבד שלא יעשו שכונה גבי מכירת בתים לעיל בס' והו"ל לפסוק הך פיסקא כאן בס' לפי מ"ש התוס' שם דטעם איסור שכונה הוי משום שלא יבא היזק לישראל וכעת אינו רואה שיש טעם אחר

יג) ומ"ש רבינו הענין הד' מה שאסור למכור לגוי שלא יבא למכור על המצוה כגון בהמה דקה כדגרסי' וכו' שם בע"ז מתני' שם די"ד ע"ב מקום שנהגו למכור בהמה דקה לנכרים מוכרים, מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין ופי' רש"י דמקום שנהגו למכור היינו במקום שאין חשודין על הרביעה ובגמ' מותיב לה למימרא