שו"ת תעלומות לב חלק ד ריד

למכור בח"ל ומתני' דמחובר לקרקע איירי בא"י ומדלא פי' בש"ס הכי ש"מ דפשיט להש"ס דהך דמחובר לקרקע נמי איירי אפי' בח"ל

ומעין לזה ראיתי להרב הגדול מוהר"ש אלגאזי ז"ל בס' לחם סתרים שדיקדק בקושיית הש"ס וז"ל, ק"ק דמאי קושייא כיון דפלוגתייהו הוי במחובר משום חנייה אבל בתלוש ר"ע מודה דמותר דליכא חנייה, א"כ נימא דדקל טב אסור אפי' בתלוש משום לתא דע"ז עכ"ל, ואחה"מ לא זכיתי להבין כונת דבריו דהלא קושייתו היא מה שתי' בש"ס מאי דקל טב פירות דקל טב וכו' וכונת הש"ס ברורה דבא לתרץ דכאן במתני' לא אסר ר' מאיר כי אם בפירות הטובים והיינו תלושים ומשום לתא דע"ז וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם בפי' המש' יע"ש וצ"ע

ומיהו ק"ל למה השמיטו הפוסקים ז"ל הך דינא דדקל טב ודאיירי בפירות דקל טב כדאוקמוה בש"ם, והיותר קשה להרמב"ם ז"ל דבפי' המש' כתב בהדיא דהלכה כר"ע, דאף פירות אלו אסורים, ואילו בחיבורו לא זכר מזה כלל גם הרא"ש ז"ל הביא המשנה כצורתה והשמיט מאי דאוקמוה בש"ס דאיירי בפירות דקל טב, וכן הרי"ף ז"ל הביא המשנה כצורתה וה השמיט מאי דאוקמוה בש"ס. וסבור הייתי לומר דכיון דהם ז"ל ס"ל דהך מתני' דאין מוכרין במחובר איירי בא"י דוקא למאי דקי"ל כרבי יוסי, א"כ ע"כ צ"ל דלא ק"ל להך סוגייא דלעיל גבי דקל טב כקושיין דלעיל שהקשינו דמאי ק"ל לש"ס נימא דמתני' איירי אפי' בח"ל ולפיכך דוקא דקל טב הוא דאסור והיינו במחובר אבל דקל ביש מזבנינן, וא"כ מדהש"ס מקשה בפשוט מהך מתני' ש"מ דס"ל כר"ע דבכל מקום אסור למכור אפי' בח"ל, ולפיכך מקשה שפיר הש"ס דהא לר"מ אפי' בח"ל אפי' דקל ביש לא מזבנינן וא"כ לפי"ז כיון דבש"ס לקמן פסק רבי יאודה דהלכה כרבי יוסי ש"מ דליתא להך סוגייא כלל ומשו"ה השמיטוה, אלא דעדיין קשה למאי דאוקמוה בש"ס דאיירי בפירות דקל וטעמא דאסור היינו משום דרגילים להקריב פירות אלו לע"ז וכמ"ש הר"ב בפי' המש' יע"ש, א"כ אמאי השמיטו דין זה ולזה י"ל נמי דהא לק"מ שהרי כבר כתבתי לעיל שכונת הרמב"ם והטור שכתבו דברים המיוחדים וכו' לעולם וכו' היינו לכלול דכל דבר שרגילים להקריב באיזה זמן שיהיה אותו דבר אסור למכור לעולם, וכבר כתבתי לעיל דלהוכיח זה שביק הרמב"ם חלוקה דתרנגול הלבן ינקט חלוקה דלבונה משים דבזמן הזה אין רגילות בתרנגול כי אם בלבונה וכמ"ש כן בהדיא הריטב"א ז"ל שם בחי' לע"ז ואמטו להכי אפשר דמשו"ה השמיטו הך דדקל טב כיון דעכשיו אין רגילים להקריב פירות אלו

ומעתה אבא לבאר לך דברי רבינו הגאון ז"ל, ודע שיש חיסור לשון הרבה בדבריו וט"ס נמי נפל בדבריו דמה שכתב אבל השדות והבתים בא"י אין מוכרין כלל וכו' כאן יש חיסור לשון וצ"ל אבל השדות והבתים והמחובר לקרקע בא"י אין מוכרים וכו' וכלל אותם השדות והבתים והמחובר לקרקע יחד בבת אחת להורות דס"ל דכל הני רבוואתא שזכרנו לעיל דס"ל דכמחלוקת בבתים ושדות כך מחלוקת במחובר לקרקע ואנן קי"ל כרבי יוסי שדוקא בא"י הוא דאסור אבל בח"ל מותר ולכך כללינהו כרכא חדא כדי להונות לנו זה. ומ"ש. ובסוריא מוכרין מהם ומשכירים להם לפירות וכו' ט"ס נפל בדבריו וצ"ל כן ובסוריא מוכרים להם בתים ומשכירין להם שדות והיינו נמי כרבי יוסי. ומ"ש ובח"ל מוכרים להם בתים מפוזרים בלבד שלא יהא זה בצד זה היינו דס"ל דמה שאמרו בש"ס א"ר יוסף ובלבד שלא יעשה שכונה קאי אכוליה מילתא דרבי יוסי דהיינו דכל מקום שהתיר מכירה ר"י היינו דוקא מפוזרים ולא בשכונה, וכן כתב הריטב"א ז"ל בהדיא שם בחי' לע"ז דאיסור זה היינו אפי' בח"ל יע"ש, וכן פסק הטור ז"ל בסי' קכ"א יע"ש. ואולם מדברי הרמב"ם ז"ל פ"י מה' ע"ז נראה דס"ל דאיסור שכונה לא הוי אלא בא"י ממ"ש שם וז"ל ומשכירים להם בתים בא"י ובלבד שלא יעשו שכונה משמע שדוקא בא"י הוא דאסיר משום שכונה, וגם ממ"ש אח"כ ומותר למכור להם בתים ושדות בח"ל וכו' בסתם משמע דבח"ל אפי' בשכונה מותר דאל"כ הו"ל לפסוק תחילה דין זה דמכירת בתים ושדות בח"ל ואח"כ הו"ל לפסוק הא דאסור בשכונה, וכמו שכן פסק הטור ז"ל. ומיהו דעת רבינו הגאון ז"ל מבואר דס"ל דאיסור שכונה איתא בין בארץ בין בח"ל וס"ל נמי דכמו דפליגי ר"ע ור"י גבי בתים ושדות כך פליגי גבי מחובר לקרקע והשתא לפי הגירסא שכתבתי דצ"ל כדברי רבינו ז"ל אבל השדות והבתים והמחובר לקרקע וכו' א"ש מ"ש אח"ך כדגרסי' אין מוכרים במחובר לקרקע וכו' אין מוכרים בתים וכו', אבל בלא"ה הוה ק' לי דאיך שייך לומר כדגרסי' אין מוכרים במחובר וכו' כל שלא הזכיר קידם לזה דין זה דמחובר לקרקע כלל, אלא ודאי דחיסור לשון יש בדבריו וצריך לומר כמ"ש. ושוב ראיתי בליקוטי השערים לרבינו ז"ל שכתוב בפי' כן, אבל הבתים והשדות והמחובר לקרקע וכו' יע"ש והנאני. גם אין לתמוה על רבינו ז"ל למה לא פסק סיפא דמתני' אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמר וכו' שהרי כיון דרבינו ז"ל עיקר חיבורו איירי בדיני מקח וממכר ולא בדיני שכירות, ורבינו ס"ל דלמכור לבית דירה מותר כמו שפסק הטור ז"ל ביו"ד סי' קנ"א יע"ש, ואע"ג שנראה מדברי התי' ז"ל שם בסוגיין דאף במכר אסור למכור לבית דירה מדנקטו בלשונם על מה סמכו העולם עתה למכור ולהשכיר לגויים וכו' יע"ש, כבר כתב הכנה"ג ז"ל ביו"ד סי' קנ"א הגב"י דעכ"ל דאשגרת לישן נקטו למכור ולעולם איני אסור כי אם להשכיר וכו' יע"ש באורך וק"ל

י) ומ"ש רבינו והענין הג' כל מה שהאדם מתיירא וכו' כדגרסי' אין מוכרים להם לא זיין ולא כלי זיין וכו'. שם ברייתא דט"ו ע"ב. ומ"ש וכן ישראל וכו' כדגרסי' אמר רמי בר חמא כדרך שאמרו וכו'. שם בגמ' (בגירסא שלנו הוא רב דימי בר אבא במקום רמי בר חמא) אמר רב דימי בר אבא כדרך שאסור למכור לנכרי כך אסור למכור לישראל ליסטים וה"ד אי דקא קטיל היינו נכרי אלא במשמוטא בעלמא דזימנין דעביד