שו"ת תעלומות לב חלק ד ריג

אחר ש"מ דלא איכון לפסוק כר"ז, ותו קשה כיון דלדבריו אכתי צריכים אנו לומר דפליג רב אשי אר"ז, א"כ מאין ולאין לפסוק כר"ז נגד רב אשי דק"ל הלכה כבתראי מרבא ואילך

ודע דאף הרמב"ם ז"ל הוא. מכת הסוברים דכל מקום דאר"י אימתי ובמה בין במשנה בין בברייתא אינו אלא לפרש דברי חכמים כמו שאסף וקבץ הרב יד מלאכי ז"ל, מ"מ נ"ל דה"ד היכא דליכא הוכחה בש"ס דפליגי אבל כי איכא הוכחה בש"ס דפליגי לא איתמר הך כללא, וכאן בש"ס אמרו בהדיא דפליגי ר"י ורבנן, ואף שהרב כנה"ג ז"ל כתב דזהו לדעת המקשן אבל לדעת התרצן אה"נ דא"ל דלא פליגי, הנה הרואה יראה שזהו שנדחק הרב ז"ל הוא כדי ליישב דברי מרן הקדוש ז"ל, אך מ"מ פשט הסוגייא אינו מורה הכי, ועיין יד מלאכי כלל ודוק שיש ראי' למ"ש

ה) ומ"ש רבינו הענין הב' ממה שהאדם מוזהר וכו' כדגרסי' ר' יהודא אומר אף דקל טב חצב ינקלובס וכו' שם משנה בע"ז די"ג ע"ב ובגירסא שלנו הוא ר"מ במקום ר"י, וכן הוא גירסת הרמב"ם ז"ל בפ"י המש' ודע דט"ס נפל שם בדברי הרמב"ם ז"ל וכמ"ש הרב מוהר"י חאג'יס ז"ל בס' עה"ח עלה דהך מתני' יע"ש

ו) ומ"ש רבינו אבל השדות והבתים בא"י אין מוכרים כלל וכו' שם משנה ד"כ ע"ב

ז) ומ"ש רבינו אבל בסוריא מוכרין מהן ומשכירין להן לפירות ובח"ל מוכרים להם בתים מפוזרים ובלבד שלא יהא זו בצד זו. שם במתני' רבי יוסי אומר משכירין להם בתים אבל לא שדות, ובסוריא מוכרים בתים ומשכירין שדות, ובח"ל מוכרין אלו ואלו, ובגמ' איפסיקא הילכתא כר"י. ומעתה יש לדקדק על רבינו שכתב דבסוריא מוכרים להם (ומה שכתוב מהן ט"ס נפל וצ"ל להם) ומשכירין להן לפירות לא ידעתי האי לפירות דתני רבינו למעוטי מאי אתא, דאי למעוטי שלא ישכיר את השדה סתם, הא במשנה שם משמע דאפי' אם משכיר סתם ולא פי' שהוא לפירות שפיר דמי, ותו יש לדקדק למה לא פסק ג"כ מ"ש במשנה שם אף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו כו' ואפשר דלזה כיון ר' במ"ש ומשכירין לפירות למעוטי לבית דירה, וחדא מתרצה חברתה. ומ"ש דבח"ל מוכרים בתים מפוזרים שם בגמ' ארבי"ו ובלבד שלא יעשה שכונה תנא אין שכונה פחות מג' בני אדם

ח) ומ"ש רבינו ושדות אפי' מקובצות כדגרסי' ואין מוכרים להם במחובר לקרקע כו' משנה שם די"ט ע"ב

ט) ומ"ש רבינו כדגרסי' אין מוכרין במחובר לקרקע וכו' רי"א מוכר הוא ע"מ לקוץ וכו', הכי תנן במתני' שם בע"ז די"ט אין מוכרים להם במחובר לקרקע אלא משיקוץ דר"י ר"מ אומר מוכר הוא ע"מ, לקוץ ע"כ, וראיתי לברר תחילה הך מתני' במאי קיימא אי בא"י דוקא הוא דאסור במחובר כמו בתים ושדות לרבי יוסי דק"ל כותיה לקמן דכ"א, או אם איירי אפי' בא"י. והנה הרמב"ן ז"ל בחי' לע"ז הק' הך מתני אמתני' דלקמן ותי' ב' תי', התי' הא' הוא דהך מתני' דאין מוכרים במחובר היינו רישא דמתני' דלקמן דפליגי בה ר"מ ורבי יוסי במכירת בתים ושדות וכמו כן נמי פליגי בהך מתני' וכיון דקי"ל הלכה כר' יוסי לקמן דדוקא בא"י הוא דאסור למכור בתים ה"נ קי"ל בהך מתני' דמחובר לקרקע דוקא בא"י אסור, אבל בח"ל מותר. והתי' הב' הוא דאפי' דקי"ל כר"י לקמן מ"מ שאני הכא דכיון דאפשר למכור הפירות קצוצים משו"ה אסור אפי' בח"ל למכור במחובר, ובהא אפי' ר"י מודה את"ד יע"ש, וכדברי הרמב"ן ז"ל אלו כתב הר"ן ז"ל בהלכות עלה דהך מתני' כתב לשני השי' אכן סיים שם דהפי' הראשון הוא יותר נכון דהיינו מה שפי' דכמחלוקת בבתים ושדות כך מחלוקת במחובר לקרקע יע"ש, ומיהו בדברי הרמב"ן ז"ל ליכא הכרח כדעתו דהביא ב' הפי' בלשון ואפשר לומר, ואפי' למ"ש הרב יד מלאכי ז"ל בכללי הפוסקים דפי' ב' הוא עיקר היינו היכא שכתב הפי' הא' בשם י"א והפי' הב' בסתם, וכן להיפך הוי הפי' הא' עיקר מיהו הכא שכתב לב' הפי' בלשון ואפשר לומר ש"מ שלא בא להכריע ואדרבא נ"ל לומר דס"ל כפי' הא' שפי' דסתים רישא ומפרש סיפא, מדכתב אח"כ ואפשר לומר נמי וכו' ואם היה דעתו לפסוק כתי' הב' הו"ל לומר ועוד י"ל, או לפחות ועוד נ"ל, ומדכתב בזה הלשון דאפשר לומר נמי וכו' אדרבא נראה שדעתו, הוא כתי' א' אלא דהא נמי א"ל. כן היה נ"ל לענ"ד דעת הרמב"ן אלא שראיתי להרא"ש והטור ז"ל שהביאו דברי הרמב"ן ז"ל בפשוט דס"ל דאפי' בח"ל אסור במחובר לקרקע, ועכ"ל שהיה בידם שיטת הרמב"ן ז"ל וש"מ דתפסו בפשוט בדבריו שדעתו כתי' הב' מדהביאו לבסוף, ולא ידעתי לענ"ד מי דחקם לזה דכל שכתב ב' התי' בסתם ולא הכריע עדיין אין הכרח בדבריו, וממה שהביא לבסוף התי' הב' נמי אין להכריע כיון דהביאו בלשון אפשר נמי כוונתו לומר דהא נמי אפשר לומר ולאו למימרא שכן הוא האמת, דאם איתא דהכי ס"ל לא הו"ל למיכתב בלשון אפשר. ומיהו מבואר שדעת הרא"ש והטור והר"ן ז"ל דפי' דהך מתני' היינו בא"י אליבא דרבי יוסי דקי"ל כותיה, וכן כתב בהדיא הריטב"א ז"ל בחי' לע"ז יע"ש, וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל פ"י מה' ע"ז מדהביא דין מחובר לקרקע תכף אחר דין מכירת בתים, וכן כתב הכנה"ג ז"ל ביו"ד סי' קנ"א בתי' ב' יע"ש, אלא דקשיא לי לפי שיטה זאת דהך דמחובר לקרקע איירי בא"י, אבל בח"ל מותר, דלא תהא מחובר לקרקע חמור מקרקע עצמו שהרי שם בע"ז די"ד ע"ב עלה דתנן במתני' ר"מ אומר אף דקל טב חצב ונקלובס הקשו בגמ' דמדקתני דקל טב אסור ש"מ דדקל ביש מותר והא אנן תנן אין מוכרין במחובר לקרקע וכו' ומכח זה אוקמוה למתני' בפירות דקל טב דהיינו פירות תלושים דלא אסרו אלא הטובות יע"ש, ולפי שיטת הרא"ש והר"ן והטור ז"ל מאי קושיא נימא דמתני' איירי אפי' בח"ל ומשום תקרובת ע"ז נגעו בה ולא משום חנייה, ולכך לא אסור אלא דקל טב שהוא מוכן לתקרובת ע"ז משא"כ דקל ביש דלא חזיא לע"ז מותר