שו"ת תעלומות לב חלק ד רי

הגוי אותו דבר המיוחד לע"ז דוקא דכה"ג אסור למכור לו בכל אופן שיהיה בין אותו דבר לבדו בין בתערובת עם שאר דברים שאינם מיוחדים לע"ז וכמו כן נמי אם מבקש דבר המיוחד עם דבר שאינו מיוחד ג"כ אסור למכור לו דכיון שמבקש דבר המיוחד לע"ז אימא דמה שמבקש בהדיא ג"כ דבר שאינו מיוחד אערומי קא מערים דסבר דדבר המיוחד לבד לא יהבו ליה ולכך הוא מבקש דברים המיוחדים עם דברים שאינם מיוחדים, ולפי"ז א"ש שלא פ' רבינו ז"ל מתני' באומר זה וזה דבכה"ג דאפילו תרנגול בין התרנגולים וכיוצא אסור לדעת רבנן, ואפי' באומר זה וזה ולוקח שניהם ביחד נמי אסור ולכך לא פסק ג"כ דמשתה בנו וחולה משום דס"ל לרבינו בהא לא מצי אתי אלא כר"י דלרבנן כל ששאל בפי' דבר המיוחד לע"ז דהיינו תרנגול לבן אפי' שאמר שצריך למשתה או לחולה לא מהני ואסור, דלא גרע מאומר זה וזה. ומיהו כל זה הוא דוקא היכא שביקש הגוי דבר המיוחד לע"ז בפי' בין הוא לבדו בין בתערובת בכי הא ס"ל לרבנן דאסור למכור לו בין אותו דבר לבד בין בתערובת כדפי' אבל בסתם שלא ביקש הגוי בפי' דבר המיוחד כגון שהיו ביד ישראל תרנגולים והוא רוצה למכור והגוי בא ליקח אזי המוכר יכול למכור לו מעצמו אפי' תרנגול לבן לבד וכ"ש בתערובת, וכן נמי היכא ששאל הגוי תרנגול סתם ולא פי' בפיו שרוצה לבן שהוא המיוחד לע"ז בכי הא נמי יכול למכור לו אפי' תרנגול לבן לבד. ויסוד זה למדתי מתוך דברי רבינו ז"ל גבי מה שפסק לבעייא דרב אשי כתב וז"ל אעפ"י שמתוך מעשיו ניכר שאינו רוצה לע"ז אפי"ה אסור מאחר שבקשו וכו' הרי דכל טעמו הוא שהכל תלוי בבקשת הנכרי, ולפ"ז צ"ל שבעיית רב אשי מוקי לה רבינו ז"ל אפי' לרבנן וכדאוקמוה התו' שם בד"ה ויהבו ליה יע"ש, ומהאי טעמא הוצרך רבינו ז"ל לפרש משנתינו דאיירי באומר זה וזה דכיון דפסק כרב אשי לחומרא דאפי' היכא דיהבו ליה שחור ואדום ושקיל ואזיל אפי"ה אסור למכור לו לבן אח"ך מאחר שהוא עכ"פ ביקש לבן כ"ש דאסור למכור לו לבן ושחור בהדי הדדי, כיון דעכ"פ הוא ג"כ ביקש לבן בהדי שחור ודאי דאערומי קא מערים, אבל כשלא ביקש לבן בכה"ג מותר למכור לו אפי' לבן לבד וכדר"ז, ומה"ט נ"ל לענ"ד גריס רבינו גבי בעיית רב אשי היכא שמבקש תרנגול לבן קטוע דבש"ס דילן האת"ל הוא לחומרא ורבינו גרים להיפך את"ל לקולא משום דס"ל לרבינו ז"ל דכיון שזה ביקש לבן קטוע לבד הו"ל כשואל תרנגול סתם או תרנגול שחור, דבכה"ג מותר למכור לו אפי' לבן לבד ולפי"ז נ"ל שרבינו ז"ל סובר דמ"ש במתני' ובזמן שהוא בפ"ע קוטע אצבעו ומוכרי לו הוי חלוקה בפ"ע ולאו ר"י קא מתני לה כמו בחלוקה דתני אח"ך ושאר כל הדברים סתמן מותר ופי' אסור דהוי בבא בפ"ע וס"ל דשתי בבות אלו אתייא אפי' אליבא דרבנן דהא מדפסק בעייא דר"א גבי שואל תרנגול קטוע דמותר למכור לו אפילו תרנגול לבן שלם כ"ש דמותר למכור לו תרנגול לבן קטוע, ואפשר להכריח כן מתוך דברי רבינו ז"ל דס"ל דפי' התו' ז"ל דבעיית רב אשי היינו אפי' לרבנן דר"י, והוא דלכאורה יש לדקדק על רבינו ז"ל שכשפסק להך מתני' כתב בתחי' דבריו וז"ל דברים האסורים למכור לעכו"ם שהזהירה התורה בכל דבר שהוא ידוע שהעכו"ם מקריבים אותו וכו' אסור למכור להם כדגרסי' וכו' ומדכתב דכל דבר שהוא ידוע שהוא לע"ז אסור למכור משמע דאפי' בסתם דהיינו שהגוי אינו שואל אותו דבר אפי"ה אסור כל שאנו יודעים שהוא דבר ידוע לע"ז, ואילו הוא ז"ל פסק כר"ז דבאומר תרנגול סתם מותר למכור לו תרנגול לבן ואפי' שהוא דבר ידוע שמקריבים אותו לע"ז, אך לפי מ"ש ניחא דא"ל דרבינו ז"ל מפרש בפי' זה וזה ג"כ דהיינו כמו שפי' התו' שם בדי"ד ע"א בד"ה כגון וכו' שפי' דאומר זה וזה לאו למימרא דהגוי שואל בפיו תרנגול לבן ושחור דבכי האי פשיטא דאסור, אלא איירי שהישראל מוכר לבנים ושחורים והיו התרנגולים ביד ישראל והגוי עבר לפניו ואמר זה וזה אני רוצה בין מהלבנים בין מהשחורים ואפי"ה אסור לרבנן, ודחו שם מה שפי' רש"י ז"ל בפי' זה וזה דהיינו שהגוי שואל בפי' בפה מלא שרוצה לבן ושחור ונ"מ טובא בין לפי' רש"י ז"ל בין לפי' התו' דאיכא למימר שלדעת רש"י ז"ל אם לא שאל הגוי בפי' אלא שהיו ביד הישראל לבנים ושחורים למכור והגוי אמר שרוצה מזה ומזה דאפשר לדעת רש"י דמותר ולאפוקי הך סברא נקט רבינו בפי' דמתני' בסתם דהיינו דאפי' אם לא שאל הגוי בפיו לבן ושחור כי אם שהיו ביד הישראל ואמר זה וזה אני רוצה אסור דהא ע"כ מתני' בזה וזה צריך לאוקומי אליבא דר"א אלא דבא לחדש לנו במה שכתב דאסור למכור דבר ידוע בסתם דפי' זה וזה היינו כמו שפי' התוס' ז"ל ולאפוקי מפי' רש"י ז"ל

ועיין לר' ירוחם ז"ל חלק אדם נתיב י"ז ח"ה שכתב וז"ל והתרנגול לבן קטוע למי אם מוכר לו שלם, או תרנגול לבן למי ונתנו לו שחור וקנה) וכן אדום וקנה אם נותנים לו לבן כל אלו ספק כי עלה בתיקו ואזלינן לחומרא עכ"ל, והדבר קשה דהבעייא קמייתא דהיינו תרנגול לבן קטוע כבר איפשטא בש"ס את"ל וכו' וכל את"ל הוי פשיטותא, ואולי לא הוה גריס רי"ו ז"ל האי את"ל בש"ס והוא דוחק. ואולי דעת רי"ו ז"ל הוא דאת"ל לא הוי פשיטותא ועיין להרב יד מלאכי ז"ל בכללי הרמב"ם ז"ל שהביא מחלוקת בזה וק"ל

והנה הטור יו"ד סי' קכ"א כתב דברים המיוחדים וכו' אסור למכור לעולם לעכו"ם וכו' ואם קונה הרבה ביחד וכו' מותר והדברים שאינן מיוחדים לה מוכרין אותה סתם ואם, פי' לע"ז אסור אא"כ פסל אותם וכו' ואם הנכרי מחזר אחר דברים המיוחדים ומערים לכלול דברים אחרים עמו או כיוצא בזה וכו' אסור עכת"ד והנה מרן ב"י ז"ל כתב בפשוט שהטור דעתו לפסיק הלכה כר"י וטעמו משום דבעיית רב אשי היא אליבא דר"י כמו שפי' רש"י ז"ל ומדבעי רב אשי אליבא דר"י משמע דסבר דהלכתא כותיה וכו' את"ד יע"ש, וכבר תמה על דברי