שו"ת תעלומות לב חלק ד רד

מקחו מקח דהא לא מיקרבא דעתיה לגבי דכיון שהוא קבלו הרי גלי דעתיה דלא יהיב דעתיה לזוזי וא"כ לפי"ז עיקר ההיתר תלוי בעיקר הקניה שיכול לקנות דמשם יוצא שיכול למכור בנכסי עצמו, אלא דאכתי קשה דלישמיעינן טפי שקטן שקנה קרקע והוא פחות מבן עשרים שיכול למכור אפי' נכסי אביו אפי' במקרקעי שהרי לפי דבריו טעם איסור מכירת הקטן בקרקע אביו היינו משום דמקרבא דעתיה לגבי זוזי ומזבין לנכסי אבוהי, וא"כ אם חזינן ביה בהאי קטן שהוא קנה קרקע מנכסי עצמו א"כ הרי גלי דעתיה דלא מקרבא דעתיה לגבי זוזי, וא"כ יהא מותר לו למכור אפי' נכסי אביו ואפי' במקרקעי דהא עיקר טעם האיסור לא שייך לגבי זה שהרי חזינן ביה דלא מקרבא דעתיה לגבי זוזי כיון דהוא יהיב זוזי למיקנה ביה קרקע מקמי הכי, ובשלמא לדעת ר"ת ז"ל שהביא הוא ג"כ ז"ל שם דס"ל דקרקע אינו יכול לא לקנות ולא למכור א"ש דגזרת חכמים הוא שלא יהא משאו ומתנו של פחות מבן עשרים קיים בקרקעי ל"ש נכסי עצמו ל"ש נכסי אביו לא שנא לקנות ולא שנא למכור כל אפייה שויין, אמנם לדעת הרא"ש ז"ל שכתב דיכול לקנות דכיון שקנה גלי דעתיה דאינו חפץ בזוזים, ומשו"ה יכול למכור קרקע שקנה לעצמו א"כ מהאי טעמא נמי שיכול למכור אפי' בקרקע אבוהי, ואפשר לומר דאה"ן שלפי זה היה יכול למכור אפי' קרקע אלא דאיכא למיחש עדיין לעיקר הגזרה שמה יעשה במרמה וילך זה ויקנה קרקע קטן כדי להראות העמים דלא מיקרבא דעתיה לגבי זוזי וילך אח"ך וימכור קרקע יותר גדול מזה שקנה מנכסי אבוהי ונמצא לפי"ז דלפי האמת הוא דיהיב דעתיה לזוזי, ולכן עשה במרמה לקנות תחילה קרקע קטן כדי למכור קרקע גדול מנכסי אביו, וכיון דאיכא למיחש לזה לא פליג רבנן בתקנתייהו ואסרו לו למכור קרקע אביו לעולם ודו"ק

ובש"מ לב"ב הביא בשם עליות ר"י ז"ל דאפי' לקנות בעינן שיהא יודע בטיב משא ומתן יע"ש

דעת רשב"ם והרי"ף והתו' בד"ה מוכר בנכסי אביו דנכסים שנתנו לו במתנה או שקנה דיכול למכור אבל דעת ר"ת ז"ל שם דה"ה נכסים שקנה שאינו יכול למכור יע"ש

כתב הנמק"י ז"ל דשני לן בין נכסי אביו לנכסי עצמו ודוקא בנכסי אביו בעינן שיהא בן עשרים ושיהיו לו סימנים אבל בנכסי עצמו אפי' מבן י"ג ולמעלה ובלבד שיהיו לו סימנין ויודע בטיב משא ומתן ומבן עשרים ואילך ויש לו סימנים אפי' אינו יודע בטיב משא ומתן שפיר דמי את"ד יעו"ש, לכאורה היה נראה דקאי היפך דעת התו' והרשב"ם והרא"ש ז"ל דס"ל דאם יודע בטיב משא ומתן אפי' מבן י"ג ויו"א ויש לו סימנים יכול למכור אפי' בנכסי אביו ואילו לדעת הנמק"י ז"ל משמע דדוקא נכסי עצמו יכול למכור ולא נכסי אביו וכן מוכח מדבריו שם לקמן גבי מימרת גידל בר מנשייא שפי' דהך דגידל איירי בנכסי עצמו כנר' דבנכסי אביו אין לו תקנה אפי' שיהיה חריף הרבה, ואע"ג דגבי בן עשרים כתב הוא ז"ל דאפי' דאינו יודע בטיב מש ומתן כיון שהוא בן דעת, סגי לאו למימרא דאם יודע בטיב משא ומתן שיכול למכור בנכסי אביו פי' פחות מבן עשרים דאם איתא להא הוה מוקי לה ההיא דרב גידל ג"כ בנכסי אביו וכגון שיודע בטיב משא ומתן וכדאוקמוה רשב"ם והרא"ש ז"ל ומדמוקי לה בנכסי עצמו ש"מ דבנכסי אביו לית ליה תקנתא פחות מבן עשרים, אלא דאפי' בנכסי עצמו ס"ל להנמק"י ז"ל דעכ"פ בעינן שיהא יודע בטיב משא ומתן, ולפי"ז הדבר ברור שההפרש שיש בין סברת הנמק"י לסברת הרא"ש ורשב"ם ז"ל הוא דלהנמק"י ז"ל השינוי הוא בין נכסי עצמו לנכסי אביו, ולהרא"ש ורשב"ם ז"ל השינוי הוא בין יודע בטיב משא ומתן לאינו יודע. לבד זה ראיתי שיש קולא בדברי הנמק"י ז"ל בפי' נכסי עצמו שהוא ז"ל פי' שם וז"ל אמר המחבר נכסי עצמו כגון נכסים שנתנו לו אחרים או שנתן לו אביו בחייו ע"כ. ואילו הרא"ש ז"ל שם בהלכות פי' נכסי עצמו דהיינו שקנה הוא עצמו ונתן טעם לדבר דמאי דשרי למכור כי האי גוונא הוא משום דכיון דחזינן ביה בהאי גברא שקנה קרקע ש"מ דלא יהיב דעתיה לזוזי והרי עיקר טעם איסור מכירת קרקע דפחות מבן עשרים הוא משום דמקרבא דעתיה אזוזי, וכיון שזה קנה קרקע איגלאי מילתא לגבי זה דלא מקרבא דעתיה אזוזי ומשו"ה הותר לו למכור נכסי עצמו, מבואר מזה דאי לא קנה שום קרקע לא שרינן ליה למכור אפי' נכסי עצמו ואילו לדעת הנמק"י ז"ל לא משמע הכי אלא דאפי' אם לא קנה הוא שום קרקע כי אם שהיה לו מקודם שנתן לו אביו בחייו אפי"ה אם יודע בטיב מו"מ יכול למכור מבן י"ג ויו"א ומעלה ודעת הרמ"א ז"ל בסי' קל"ח נראה דקאי כשיטת הרא"ש ז"ל שכתב שם בדרל"ד ע"ג וז"ל דאעפ"י שיודע בטיב משא ומתן אינו מוכר בנכסי אביו ואילו בנכסי עצמו מוכר מבן י"ג ומעלה ויודע בטיב משא ומתן והביא ב' שערות כדבעינן לברורי לקמן מדשלח ליה גידל בר מנשייא, ודיקא נמי דהני אמוראי דאיפליגו בהא מילתא לא איירו אלא בנכסי אביו והם נכסים שהניח לו אביו בין בירושה בין במתנה וכו', הרי בהדיא דאפי' מתנת אביו הוי כמו ירושת אביו הפך מ"ש הנמק"י ז"ל, ואולם בסי' קמ"ח דרל"ו ע"ב כתב שם דמתנת אביו לא דמי לנכסי אביו אלא לנכסי עצמו הפך מ"ש בסי' קל"ח וצ"ע. ואולם לענין נכסי אביו דאינו מוכר פחות מבן עשרים כלל אפי' יודע בטיב משא ומתן בהא פליג על הרא"ש ז"ל וקאי בשיטת הנמק"י ז"ל וכמבואר מדבריו שם ובסי' קמ"ג גבי ההיא דגידל בר מנשייא יע"ש

ושוב ראיתי להרמ"ה ז"ל שם דרל"ז ע"א שחילק לגבי מתנת אביו בין מתנת בריא למתנת ש"מ, ולפי"ז צ"ל דמ"ש בסי' קל"ח איירי במתנת ש"מ דדמי לירושה ולא הוצרך הרב ז"ל לפרש שם את דבריו דסמך על מ"ש

והנה רשב"ם ז"ל דקנ"ו ע"א ד"ה והלכתא כרב נחמן אמר שמואל בכלהו קדושין וגירושין וכו' ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ויביא סימנים מי שאינו יודע בטיב משא ומתן וכו' ואיכא למימר דוקא בנכסי אביו אבל בנכסים שכתבו