שו"ת תעלומות לב חלק ד רג

לענין קרקעות אפילו מבן י"ג ומעלה ועד עשרים אין במעשיו כלום אם לא שיודע בטיב משא ומתן והביא ג"כ סימנים וכגון שביאר רבינו לקמן בשער זה בדרך החמישי יע"ש בס"ד

ויש לחקור אי קטן בתוך שש שנים הוי בכלל פעוטות או לא דמסוגיית גטין הנז' משמע דאפילו בתוך שש הו"ל פעוטות דהכי אמר רב יהודה כבר שית כבר שבע ומסוגיית עירובין דפ"ב משמע דעד סוף שש הוי קטן ואינו בכלל פעוטות ועיין למהר"י עט"ר מופת הדור הגאון מרן זצ"ל בס' חק"ל ח"ח סי' ק"ט עי"ש. ועיין עוד למה"ר מהר"ש מארגיבתו ז"ל בס' עושה שלום בחי' למגילה דקכ"ט ע"א וע"ב יע"ש. ועיין בב"ב דקנ"ה וקנ"ו דאיפסיקא הלכתא דתוך זמן כלפני זמן יע"ש. ועיין להרמ"ה דרל"ו סוף ע"ד יע"ש

ה) ומ"ש רבינו הדרך הראשון שהוא יודע וכו' הנה דעת רבינו מבואר דמבן שש ואילך צריך בדיקה לפעוטות אם הם חריפים על דרך שכתב הטור בשם הרמ"ה בריש סימן רל"ה וכתב מרן שם בב"י דנפק"ל מדאמרו בש"ס כל חד לפום חורפיה משמע שבתוך שנים הללו אין מקחן וממכרן קיים עד שיבדקוהו אם הוא חריף עכ"ל ע"ש. ומעתה צריך לדעת דמדברי רבינו ממ"ש בדרך הקודם דמשש שנים ועד י"ג לזכר וי"ב לנקבה צריך ד' דרכים הללו דהיינו שיודע בטיב משא ומתן וכו' א"כ משמע מדבריו דעד י"ג לזכר וי"ב לנקבה צריך בדיקה אם הוא חריף או לא וצריך להבין מניין בא לו זה ואדרבא דעת הרמ"ה שהביא הטור נראה שיש לה סמוכות מהש"ס דחד אמר כבר שית כבר שבע וח"א כבר ט' כבר עשר משמע דעד עשרה צריך בדיקה אם הוא חריף אבל מעשרה ואילך סתמו הוי חריף ואין צריך בדיקה וסבור הייתי לומר שדעת רבינו כדעת הרא"ש הוא שהביא שם הטור וכמו שפי' דבריו מר"ן שם דהיינו דמעשרה ואילך אפילו אינו חריף ממכרו ממכר כל שאינו שוטה עי"ש אלא שא"א לומר כן בדעת רבינו שהרי כתב דעד י"ג שנים צריך לידע שיהא יודע בטיב משא ומתן הרי דגם מעשרה ואילך אם אינו יודע אין במעשיו כלום כדעת הרמ"ה אלא שלדעת הרמ"ה מעשרה ואילך אין צריך בדיקה ולד רבינו צריך בדיקה

ואני תמיה בדברי הרמ"ה והרא"ש דמנין בא להם שעד עשרה דוקא צריך בדיקה אם הוא חריף או לא ומעשרה ואילך למר אין צריך בדיקה ולמר אפילו לא הוי חריף דהוי ממכרו קיים ואי משום דבש"ס איתא כבר שית כבר שבע ובר ח' וט' ויו"ד ואמרינן דלא פליגי כל חד לפום חורפיה ומשמע דדוקא עד עשרה צריך בדי קה וכמ"ש מרן הב"י הנה לענ"ד אחרי המחי' אין משם ראיה דהרי החידוש דאשמועינן בש"ס הוא דלא נימא דפחות מבן י"ג אינו איש ואין במעשיו כלום וכמו שהביא מרן ז"ל בב"י ממ"ש בפ' האיש מקדש איש זוכה ואין קטן זוכה ובפרק מי שמת אמרו זכין לגדול ואין זכין לקטן ע"ש והרי בכל התורה כולה דממעטינן קטן ממשמעות איש היינו עד בן י"ג שנים לזה באו להשמיענו בש"ס דגיטין דמקח וממכר תלוי בחריפות הנער ואפילו פחות מבר י"ג מעשיו קיימים כל שהוא חריף ואדרבא כראה דבש"ס עדיפות כחא קא משמע לן דאפילו פחות מעשר ועד בן שש משכחת לה שיש איזה קטן שהוא חריף ומעשיו קיימים אמנם דנימא דאם אינו חריף והוא נער עד בן י"ג שנים דמעשיו קיימים זה מכא להו ובשלמא לדעת הרמ"ה ניחא טפי דאיכא למימר שהוא סובר דמעשרה ואילך סתמו הוי חריף לפיכך אין צריך בדיקה ומיהו לא הוי חריף דחזינן ביה שאינו יודע בטיב משא ומתן אזי מעשיו בטלים ויש קצת סמך לזאת הסברא כמ"ש מרן מדלא נקטו בש"ס טפי מהאי שיעורא דהיינו מעשר ואילך אמנם לדעת הרא"ש הא ודאי צריכה רבה מנ"ל זה דמעשר ואילך אפילו שאינו חריף דמקחו מקח וממכרו ממכר הלא איש זוכה ואין קטן זוכה והיינו פחות מבן י"ג וכאמור. ומיהו אפילו לדעת הרמ"ה ל"ק לרבינו הגאון משום דאיכא למימר דרבינו ס"ל דכשאמרו בש"ס כבר שית כבר שבע היינו דבציר מהכי ליכא שיעורא דפחות משש אפי' שהוא חריף לא מהני ולכך ס"ל לרבינו דאפילו ביותר מעשרה צריך בדיקה אם הוא בקי בטיב משא ומתן. ואה"נ דסתמו דמעשר ואילך הוא חריף אלא שלעולם בא ללמדנו דעכ"פ אפילו עד י"ג שנה צריך שיהיה חריף כדי שיהא מקחו מקח וממכרו ממכר והיינו ממש כדעת הרמ"ה וכן פסק הרמב"ם פכ"ט מהלכות מכירה ה"א יע"ש

ו) ומ"ש רבינו הדרך הב' וכו' כדגר' הפעוטות וכו' הכי גרסינן שם בגיטין דנ"ט ע"א הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ואמרינן בגמרא ועד כמה וכו' עד כל חד וחד לפום חורפיה. ויש לחקור דאם קנה קרקע בעודו קטן כל חד לפום חורפיה והקטן רוצה בקיומו של מקח אם בכה"ג יכול לחזור בו המוכר כיון דלאו בר קניה הוא א"ד זכין לאדם שלא בפניו ודוקא כשרוצה לחזור הקטן אז הוא דחוזר וכה"ג יש לחקור בקטן פחות מבן שש שלא הגיע לעונת הפעוטות אף במטלטלין דקי"ל דאין במעשיו כלום וכמו שביאר רבינו בשער זה סי' ג' וכן פסק הרמב"ם פכ"ט מהלכות מכירה והטוש"ע ח"מ סימן רל"ה ועיין מח"א הלכות זכיה ומתנה סימן ד' והרב בני משה הנז' סימן י"ו ובבאה"ט סימן רל"ה ס"ק א' ועיין תוספות ב"ב דקנ"ה ע"ב ד"ה מקחה ע"ש

והנה מדברי הרא"ש בפרק מי שמת מתבאר דמאי דאמרינן פחות מבן עשרים אינו יכול למכור בנכסי אביו היינו למכור דוקא אבל לקנות יכול הוא לקנות אפילו אינו חריף וכ"נ שהוא דעת התוספות שם בפרק מי שמת דקנ"ה ע"ב ד"ה מקחה וכו' יע"ש

והנה הרא"ש ז"ל בפרק מי שמת סי' ל"ג כתב וז"ל דהאי דאמרינן דקטן אינו מוכר בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים היינו אם אינן יודע בטיב משא ומתן אבל אם יודע שפיר משא ומתן שפיר יכול למכור ואפילו אם אינו יודע ה"ד למכור אבל לקנות אם קבה מקחו מקח אפילו במקרקעי ומזה דן דה"ד בנכסי אביו אבל בנכסי עצמו שקנה קרקע יכול למוכרו דכיון שקנאו א"כ מוכח דלא מקרבא דעתיה אצל מעות וכו' את"ד יע"ש. ויש לדקדק בדבריו דכיון דפשיט ליה בנכסי עצמו שיכול למכור א"כ תו ליכא ספקא שיכול לקנות דהרי מה שקונה הרי אינו נקרא נכסי אביו וא"כ אם מה שאינו נקרא נכסי אביו יכול למכור כ"ש שיכול לקנות. ויש לומר דהא דפשיט ליה שיכול למכור בנכסי אביו היינו אחר שהכריח דלקנות