שו"ת תעלומות לב חלק ד רב

אך אמנם מימרא זו דרבא דמחלק בין שדה זו לשדה סתם דבשדה סתם יכול להקנות אע"ג דהוי דשלב"ל משום דבידו לקנות איזה שדה שימצא וכמו שפירש"י. בזה לא מצאתי לא להרמב"ם ולא להטור שפסקוה ולא ידעתי אמאי השמיטו דין זה, וגם בההיא דקידושין דס"ב דפירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת אם אמר לכשיתלשו דבריו קיימים וכן להיפך ע"ש ופסקה הרמב"ם פ"ה מהל' תרו' הוי טעמא משו' דבידו לעשות לאו כמחוסר מעשה דמי כדאיתא שם בש"ס עי"ש. וא"כ קשה דאמאי השמיט הר"ם ז"ל האי פיסקא דרבא. והטור בהלכות תרומות השמיט לההיא דראב"י דאם אמר לכשיתלשו דדבריו קיימים ואולם מר"ן בש"ע שם ביו"ד סי' של"ה סנ"ה פסקו ע"ש, ולדעת רבי' ז"ל שהביא להך מימרא דרבא דמחלק בין שדה זו לשדה סתם ש"מ דס"ל דכל שבידו לעשותו אפילו דהוי דשלב"ל קנה דלאו כמחוסר מעשה חשיב והו"ל כאילו בא לעולם (ודע שראיתי לרבינו ירוחם חלק עשרים נתיב י"ז שכתב עלה דאם אמר מה שתעלה מצודתי וכו' דאם אמר שדה זו או היום דבריו קיימים ולא ידעתי שדה זו דתני תנא אהיכא דאי איירי במוכר פירות שדהו הא אפי' אמר שדה זו לא קנה דהוי דשלב"ל אלא א"כ הקנה לו השדה לפירות ואי לענין מוכר משום כבוד אביו או משום כדי חייו הא מאי אהני לן אי אמר זו או לא אין הדבר תלוי אלא בשיאמר היום כמבואר בש"ס) וע"כ צ"ל דלא מהני אפי' בדבר שבידו לעשות כי אם כשאמר לכשאקחנה וכן גבי פירות ערוגה אם הביאו שליש דבידו לתלוש לא מהני כי אם כשיאמר לכשיתלשו וכדאיתא בקי' דס"ב וא"כ גם לגבי פירות דקל שחנטו ולגבי הוכר עוברה אי מהני באומר לכשתלד או לכשיבואו לעולם עיין מ"ש בתשובה על זה

יא) ומ"ש רבינו מי שמוכר מה שראוי וכו' כדגר' מה שאירש מאבא וכו' לא קנה וכו' ואם אמר לו היום משום כבוד אביו וכו' שם בב"מ די"ו וכבר נתבאר דברי רבינו בזה בשער זה דרך ג' לעיל ע"ש ושם זכרתי לך מה שכתב הר"ב בש"מ לשם מה שיש להוסיף על דברי רבינו בזה והוא שמכר כדי תכריכי המת ולא יותר וה"ד היכא שמוצא למכור מעט אבל אם אינו מוצא למכור מעט מוכר הרבה ומשום כבוד אביו ע"ש

יב) ומ"ש רבינו מי שהלך למדינת הים או שנשבה וכו' הכי איתא בב"מ דל"ח ע"ב אתמר שבוי שנשבה רב אמר אין מורידין קרוב לנכסיו ושמואל אמר מורידין כששמעו בו שמת כ"ע לא פליג דמורידין כי פליגי בשלא שמעו בו שמת רב אמר אין מורידין דילמא מפסיד להו ושמואל אמר מורידין כיון דאמר מר שיימינן ליה כאריס לא מפסיד להו מתיבי ר"א אומר וכו' אלא מלמד שבניהם מבקשים לירד לנחלה ואין מניחים אותם אמר רבא לירד ולמכור תנן וכו' ומורידין קרוב לנכסי שבוי תנאי היא וכו'. והנה דעת רבינו דבשלא שמעו בו שמת אין מורידין קרוב אפי' לירד בלבד וע"כ היינו דפסק ברב דאמר אין מורידין וקשה דהא קי"ל כשמואל בדיני וכן פסק הרמב"ם בפ"ז מהלכות נחלות והטור ח"מ סי' רפ"ה וכל הפוסקים וא"כ איך שביק לשמואל ופוסק כרב דהכי מבואר ממ"ש וז"ל ולא עוד אלא אם רצו לירד לנכסיו אין מניחים אותו אלא ב"ד יורדים לנכסיו וכו' כדגר' וכו' ש"מ דפוסק כרב דאין מורידין קרוב לנכסי שבוי ואין לומר שכונת רבינו היא דאם רצו לירד ולאכול דאז הוא שאין מניחים אותו דהוי דינו כמו למכור לפי שי' רש"י וכמ"ש כן התוספות שם בדל"ט ע"א לפי' רש"י ע"ש. דהא אי אפשר לפרש כן בדעת רבינו שהרי על מ"ש דאין מניחים לירד קרוב לנכסי שבוי הביא מחלוקותם של רב ושמואל וכתב בסו"ד דמדמוקמינן להברייתא בלירד ולמכור ש"מ דרב ושמואל בלירד בלבד נחלקו ואילו שמואל קאמר בהדיא ששמין לו כאריס

יג) ומ"ש רבינו מי שמכר בנכסי אביו וכו' הכי גרסינן בב"ב דקמ"ט ע"א אלא אי אתמר הכי אתמר בן שמכר בנכסי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וזה הוא שקשה בד"מ וכו' ומאי קושיא וכו' אלא אי אתמר הכי אתמר אלא אי קשיא הא קשיא בן בכור שמכר חלק בכורה בחיי אביו ומת בחיי אביו בנו מוציא מיד הלקוחות ע"כ. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מהלכות מכירה והטוש"ע ח"מ סימן רי"א עי"ש וכ' ה"ה ז"ל דה"ה דהוא עצמו יכול להוציא מיד הלקוחות ולא נקט בנו אלא לענין המעות דאם בא בנו להוציא מיד הלקוחות אינו צריך להחזיר לו המעות אבל הוא עצמו צריך להחזיר המעות שלקח מיד הלוקח אבל המכר אינו קיים כיון שמכר דבר שאינו ברשותו עי"ש. וזה נראה שהוא כוונת רבינו בכאן שהרי לענין מי שמכר בנכסי אביו דאין המכר קיים כבר פסקו בשער זה דרך ה' יע"ש

יד) ומ"ש רבינו מי שמוכר חפץ שאינו שלו וכו' דבר זה יפה ביארו רבינו ז"ל בריש שער ששי ושם אבאר לך מקיר הדין בס"ד

שער ג' ובו ט' סעיפים

א) ומ"ש רבינו בדרך הא' כל מי שהביא סימנים והוא וכו' זה פשוט ומבואר אך יש לדקדק דאיש קי"ל פרט לקטן וכאן אפילו יותר מבן י"ג יש מי שאינו ראוי כאשר יתבאר לקמן בדברי רבינו ז"ל

ב) ומ"ש רבינו הדרך הב' מי שלא הביא סימנים יש בו וכו' גם זה מבואר בדברי רבינו לקמן בדרך החמישי שהביא בדין מי שלא הביא סימנים ע"ש. ושם אבאר בדברי רבינו ז"ל בס"ד

ג) ומ"ש רבינו הדרך הג' כל מי שהוא מבן שש שנים וכו' זה פשוט דקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות אין במעשיו כלום וכן פסק הרמב"ם פ' כ"ט מה' מכירה והטוש"ע ריש סימן רל"ה יע"ש. ומ"ש ועל כי האי קטן גרסינן וכו' הכי איתא בכתובות דס"ה ע"ב עי"ש. ועיין לעט"ר מרן הגאון זצ"ל בספר חקרי לב או"ח סימן קכ"ז יע"ש

ד) ומ"ש רבינו הדרך הרביעי משש שנים ולמעלה וכו' משנה פ' הנזיקין דנ"ט ע"א הפעוטות מקחן מקח וכו' ואמרינן בגמ' ועד כמה מחוי רב יהודה לרב יצחק בריה כבר שית כבר שבע רב כהנא אמר כבר שבע כבר תמני במתניתא תנא כבר ט' כבר עשר ולא פליגי כל חד לפום חורפיה ע"כ נמצא דלכ"ע פחות מבן שש אין לו דין פעוטות ואין במעשיו כלום וכמו שביאר בדרך הג'. ומ"ש דעד י"ג שנים לזכר וי"ב לנקבה נקראים פעוטות ומשמע דמשם ואילך אינו צריך עוד לתנאים הנז' ה"ד לענין מכירת מטלטלין אבל