שו"ת תעלומות לב חלק ד רא

הרבה כשאינו מוצא למכור מעט: ועיין להסמ"ע ס"ק ו' שכתב דאף להרי"ף והרמב"ם דלא אמרו דיכול להקנות למכור אלא מה שתעלה מצודתי היום וזה יכול למכור אף שיהיו בו כדי חיי כמה ימים ודוק דהוא נגד משמעות הב"י והד"מ עכ"ל. והביא דבריו הכנה"ג שם בסימן הנז' יע"ש. ולע"ד אני אומר דגם דברי מרן הב"י נוטים למ"ש הסמ"ע במ"ש שם בתי' א' וז"ל ואפשר דסתם מצודת יום הוי דבר מועט ואין בה אלא כדי חיי יום פחות מעט או יותר מעט עכ"ל ומשמע מזה דס"ל דמה שנקטו היום היינו כל מצודת אותו היום וכוונתו לומר דכיון דסתמא דמילתא מצודת יום אחד אינו אלא דבר מועט משו"ה נקטו רבינו האי גאון והרא"ש והטור ז"ל כדי חיי יום אחד ולזה כתב דגם הרי"ף והרמב"ם כונתם כן לומר דמצודת יום אחד תקינו ליה ומ"מ אנן בדידן לדעת הר"ב ז"ל בשם כמה גאונים שזכרנו נפקא לן מילתא אחריתי דכל זה אינו אלא אם מוצא למכור דוקא דבר מועט, אבל אם אינו מוצא למכור מעט מוכר אפי' הרבה כמ"ש. ומיהו לכל הפי' מבואר מדברי רבינו שדוקא משום כדי חייו הוא דיכול למכור וכן אינו יכול למכור יותר מכדי חייו ועיין מה שהקשה הר"ב ז"ל מההיא דפעוטות דאפילו במתנה מרובה מתנתו מתנה וכו' יע"ש, ועיין להנמק"י שנרגש מזה ופריק לה שפיר דהתם ה"ט דכיון דלאחשובינהו תקון רבנן לא פלוג רבנן. אמנם הכא לא שייך האי טעמא וכו' ודוקא במתנה תקינו רבנן הכי דתיהוי מתנתו מתנה כי היכי דלהעבדו להו אינשי מילייהו וכו' ע"ש. ולפי זה צ"ל דלדעת הנמק"י ס"ל בדעת רבינו הגאון דבפעוטות איכא שנוי בין מכר למתנה דבמכר לא תיקנו כי אם משום כדי חייו אבל במתנה כדי לאחשובינהו אפילו מתנה מרובה מתנתו מתנה עיין במהרח"ש ח"א סימן צ"ז ומיהו גם במכר כתב רבינו בשער ג' דאם יש לו ממון הרבה נותנין לו מקצתו ואפילו יותר מכדי חייו כדי שיתלמד בסחורה ומקחו מקח וממכרו ממכר וראיתי להר"ב בש"מ לב"מ שהקשה עוד על רבי' הגאון מההיא דאמרינן בכתובות ד"ע ע"א אמר רפרם ל"ש אלא כשאין להם אפוטרופוס אבל אם יש להם אפוטרופוס אין במעשיו כלום ממאי מדקתני אין במעשה קטנה וכו' ומאי ראיה שאני התם דליכא משום כדי חייו ואפילו ליכא שליש נמי אין במעשה קטנה כלום עכ"ל. ולענ"ד לדעת רבינו לק"מ ואעיקרא יש לתמוה ולדידיה מי ניחא שהרי לדעתו דס"ל דכיון דתיקנו בפעוטות משום כדי חייו לא פלוג א"כ אמאי אין במעשה קטנה כלום הא יכול למכור וליתן כל מה שרוצה אפילו ליכא שליש אלא ע"כ צ"ל לדעתו דכח המקשן הוי הכי דמדקתני אין במעשה קטנה כלום ע"כ בדאית ליה אפוטרופוס איירי דאל"כ אמאי אין מעשיו קיימים ומשנה זו דומיא דפעוטות היא שנוייא ולפי זה גם לדעת רבינו ז"ל א"ש דמוקמינן בשיש לו ממון הרבה דבזה אפי' לדעת רבינו כל מה שמוכר ונותן קיים אפי' לדעת ר' אבא וא"כ קשה בלא"ה אמאי אין במעשה קטנה כלום כיון דיכול הוא למכור וליתן וע"כ איירי בדאיכא אפוטרופא וע"ז הקשו בש"ס דאפשר דאיירי משום דאיכא שליש ומפריקינן דלימא יעשה השליש וכו' ומדתני סתמא ש"מ דאיירי בדאיכא אפוטרופא דאי ליכא אפוטרופא קשה לכ"ע דאמאי אין במעשה קטנה כלום כיון דלדעת ר' אבא דס"ל בפעוטות דמקחן מקח משום כדי חייו ולדעת רש"י דאוקמה לההיא מתניתין דכתובות גם במכרו לצורך מזונותיה א"ש יותר לדעת רבינו שכ"כ בד"ה שאני וז"ל והרי אם מכרו אלו הפעוטות אין זה שנוי מצות המת שהרי גם האפוטר' ימכור לצורך מזונותיהם עכ"ל. ולפי זה החידוש דקא משמע לן ממתניתין הוא דאם יש אפוטרופוס אף משום כדי חייו אם מכרו הפעוטות בלא דעת האפוטרופוס אין במעשיהם כלום וזה מבואר שכן הוא דעת רבינו כמ"ש בשער ג' בד' דרכים שהביא בהך דהפעוטות בדרך הרביעי ע"ש. וכונתם דמדאמרו בש"ס דמדקתני במתני' אין במעשה קטנה כלום ולא קתני יעשה השליש וכו' ש"מ דאכל קטנה דעלמא קאי ואמטו להכי ס"ל לרש"י ור"ח ולרבינו הגאון דסיפא ריבותא אשמועינן דאפי' בכדי חייו קתני במתניתין דאין במעשה קטנה כלום וא"כ מוכרח דאיירי בדאיכא אפוטרופוס דבדליכא אפוטרופוס אמאי אין במעשה קטנה כלום דהא בכדי חייו יכולה היא למכור אלא ש"מ דאיירי בדאיכא אפוטרופוס דאז אפילו בכדי חייו אינה יכולה למכור, אם לא מדעת האפוטרופוס ודוק

ודע שיש ללמוד מתוך כל דברי רבינו והפוסקים דאפילו אם אמר ליה קנה מצודה זו למה שתעלה היום מן הים דהוי כמי שאמר קנה דקל זה לפירותיו אפי"ה לא מהני דאם איתא דבכה"ג קנה כמו דקל לפירותיו קשה דלמה לי שיתקנו חז"ל שמשום כדי חייו קונה הא יכול הוא להקנות המצודה למה שתעלה מן הים אלא ודאי מוכרח דגם בכה"ג לא קנה וטעמא דמילתא נ"ל לענ"ד דשאני דקל לפירותיו דהפירות קא רבו מגוף הדקל ממש וכן כל כיוצא בו משו"ה מהני בו הקנאת הדקל והשדה לפירותיהם משא"כ במצודה שהדגים מעלמא קא אתו אלא שנצודים ע"י המצודה מ"מ אינם רבים מגוף המצודה ולכך לא מהני ושו"ר שכבר בא הדבר מבואר למרן החביב בח"מ סי' כ"ט הגה"ט אות נ"ו שהביא כן בהדיא בשם ר"י בר מרדכי הובאה בתשובת הרשב"א כ"י יע"ש ועיין בב"ב דע"ט בענין פירות ובהרמב"ם והטור וש"ע ז"ל וצ"י, ומכאן ראיה למ"ש מוהר"ם אלשיך בתשו' סי' ז' הביא דבריו מרן החבי"ב שם באות ס"א שכתב דבמעות לפירותיהן לא אמרינן דקל לפירותיו דהתם נמי שייך האי טעמא דהפירות אינם באים מגוף המעות ומשו"ה לא חשיב דקל לפירותיו ובתשובה הארכתי בענין זה לא ע"ט האסף פה וד"ב, ואף דאיכא למידק לטעם שכתב מהר"ם אלשיך דבדבר שבלה ונאבד גוף הקרן לא שייך דקל לפירותיו וכאן במצודה לא הוי מהאי טעמא כי אם דהפירות אינם באים מגוף הקרן כ"א מעלמא קא אתו מ"מ לע"ד גם במעות לפירותיהן נ"ל מהאי טעמא ג"כ דהפירות אינם באים מגוף הקרן. ועיין בתוספות קידושין דס"ג ע"א ד"ה וידים וכו' ע"ש ועי' פמ"א ח"ב סי' צ"ב

יוד) ומ"ש רבינו מי שמוכר חפץ וכו' הכי איתא שם בב"מ די"ו ע"ב אמר רב הונא אמר רב האומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה אמר רבא מסתברא וכו' עד וח"א אינה מקודשת ופסק רבינו הלכה כחכמים וכבר כתבנו לעיל דבדוכתי טובא אוקמוה בש"ס להנהו דסברי אדם מקנה דשלב"ל כשיטה ואנן לא קי"ל כשיטה וכן פסק הרמב"ם פכ"ב מהלכות מכירה והטור ח"מ סימן ר"ט ע"ש וברייתא דהאומר לאשה וכו' פסקוה הרמב"ם פ"ז מהלכות אישות והטור אה"ע סימן מ' ע"ש.