שו"ת תעלומות לב חלק ד ר

מכאן ולהבא הא לא איריא שהרי בב"מ דס"ד ע"א אמר רבא כיון דממילא קא רבו ש"ד והתניא וכו' התם לאו מיניה קא רבו דכי שקלי להאי אתי אחרינא בדוכתיה ופי' רש"י חלב הבא לאח"ז אינו גדל מכח חלב שהיה בשעת מכר וכו' יע"ש. וא"כ נמצא דלגבי עובר זה מיקרי שהקנה לו לכל ימות עולם. איברא שגם בדקל לפירותיו שייך לומר כן וצ"י. והנ"ל ליישב דכי אמרה הרב מ"ל ה"ד באופן שלא יחזור לבעלים בשום זמן שום פירות דקל או שפחה כלל שלעולם כל מה שיוציא דקל זה וכיוצא יהיה לקונה כל ימי עולם ודוק. והוא דוחק בעיני. עיין ב"ב דקמ"ז

ה) ומ"ש רבינו אין מקח וממכר מתקיים אלא בדבר שהוא נברא וידוע אבל אם מכר דבר שהוא ידוע ועדין לא נברא לא כדגרס' אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו' פשיט הוא בהרבה מקומות ופסקו הטור ח"מ סימן ר"ט וכתב מרן דבפרק האשה רבה דצ"ג ובפ"ג דקידושין דס"ו אוקמוה בש"ס להני תנאי דסברי דאדם מקנה דשלב"ל כשיטה ולפיכך לא קי"ל כותייהו יע"ש. ומ"ש כדגרסינן חין אמדשב"ל נראה דהאי כדגרסינן הוא ט"ס ומיותר הוא. ומ"ש וכגון אדם שאומר לחבירו וכו' כדגרסינן לענין נשואים האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה ה"ז מקודשת לי לא אמר כלום וכו' שם בקידושין דס"ב ופסקו הרמב"ם בפ"ז מהל' אישות והטור אה"ע סי' מ' יע"ש ומ"ש אבל אם מכר השפחה לעובריה וכו' הו"ל כאילו א"ל מקום גידול הולדות אני מוכר לך וקנה העוברים כדגרסינן איבעיא להו בהמה לעובריה מהו וכו' ירושלמי בפרק חזקת הבתים ופסקו הרא"ש בפרק המוכר את הבית והטור בח"מ סי' רי"ב וכתב מרן שם בשם הרא"ש שם דאיתיה נמי בתוספתא ע"ש

ו) ומ"ש רבינו ולענין פירות אילן נמי וכו' כן פסק הטור ח"מ סי' ר"ט וכתב מרן דהכי משמע בפרק מי שמת דקמ"ז דאמר רב נחמן וכו' עד שיאמר תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו וכו' יע"ש, וכן פסק הרמב"ם פכ"ג מה' מכירה יע"ש

ז) ומ"ש רבינו גרסינן אפילו למ"ד אדם מקנה דשלב"ל ה"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו וכו' הכי אמרי' בב"מ דל"ג ע"ב ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל ה"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו יע"ש בתו' בד"ה כגון וכו' ע"ש. וכן איתא בב"ב דע"ט ע"ב

ח) ומ"ש רבינו וזה דומה למה דאמרי' מי שמכר גוף הדבר לדבר ידוע כגון מקום לשפיכת מים וכו' הנה מתבאר מדברי רבינו דס"ל דדבר שאין בו ממש ג"כ מצי להקנות כמו דשלב"ל דהיינו דקל לפירותיו וכמ"ש בדרך הא' וגם מבואר מדבריו ממ"ש בדרך הא' דס"ל דגם דשלב"ל יש בו טעם אחר דלא קנה משום דאין בו ממש שהרי דימה דין מוכר פירות דקל לדין מוכר אויר או הילוך וכו' וזה נראה דקאי בשיטת הרמב"ם שהביא מרן ב"י בח"מ בריש סימן רי"ב יע"ש

ודע דמהרימ"ט בח"א סימן קכ"ח הביאו הכנה"ג בח"מ סימן ר"ט הגה"ט אות נ"ט כתב דהמוכר דקל ופירותיו דקל קנה פירות לא קנה עד שיאמר דקל לפירותיו וכו' יע"ש ומרן החבי"ב שם הק' עליו דבח"מ סימן ז' ונ"ב כ' דאם הקנה לדשלב"ל עם דשב"ל לא קנה בשום אחד משניהם וכתב ואולי יש הפרש בין מקנה דשלב"ל עם דשב"ל למקנה למי שלב"ל את"ד יע"ש. ואחרי המחילה לא ידעתי מה יענה הרב לסברת תוספות רי"ד שהביא הרב שם באות מ"ד שכתב שם להדיא דפירות דקל של שנה זו שמכר עם פירות דקל של שנה הבאה העתידים לגדל דכשם שלא קנה פירות שנה הבאה לא קנה ג"כ פירות שנה זו דמכר שנתבטל מקצתו בטל כולו ע"ש, הרי מוכח דאפילו דמקנה למי שב"ל כיון שמקנה דשב"ל עם דשלב"ל לא קנה. ועיקר חילוק הרב כנה"ג בדברי רבו כבר בא מפורש בדבר' מהרימ"ט עצמו בחידושיו לקידושין על הרי"ף בדף פ' ע"ד יע"ש

ט) ומ"ש רבינו כדגרסינן מה שתעלה מצודתי וכו' הכי איתא בב"מ פ"ק די"ו ע"א עלה דאתמר שם בעי אמיניה שמואל מרב חזר ולקחה מבעלים ראשונים מהו א"ל מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכו' מתיב רב ששת מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מן הים מכור לך לא אמר כלום מה שאירש מאבא היום מכור לך מה שתעלה מצודתי מן הים היום מכור לך דבריו קיימים מאי שנא רישא ומ"ש סיפא אמ"ר יוחנן סיפא מה שאירש מאבא היום משום כבוד אביו מה שתעלה מצודתי מן הים היום משום כדי חייו. ופירש"י תיקנו חכמים שיהיו דבריו קיימים שמא צריך הוא למזונות דבר מועט אבל מה שתעלה מצודתי כל חדש או כל שנה אין שם משום כדי חייו עכ"ל. וזהו מ"ש רבינו שאפילו אמר היום לא אמר כלום מדינא אלא משום תקנת דכדי חייו מצי מקנה לו מה שתעלה היום וכן פסק הר"ם במז"ל פכ"ב מה' מכירה והטור ח"מ סימן רי"א ע"ש. וראיתי להרב המגיד שם שכתב בשם רבינו האי גאון דפי' כדי חייו היינו כדי חיי יום עכ"ל ע"ש. וכ"כ הרא"ש בפסקיו ע"ש. וכ"כ הריב"ש סימן ת"ד ורי"ו נתיב י"ז, ועיין למרן שם שהביא דברי הרב הנז' ונרגש בדבריו דמדברי הרי"ף והרמב"ם לא משמע כן ושוב כתב דאפשר דגם הרי"ף והרמב"ם ס"ל הכי דמסתמא מה שעולה מצודת יום אחד הוי דבר מועט או דלא באו לאפוקי אלא מצודת חדש או שנה ולזה מטין דברי רש"י עכ"ל ע"ש. וכשאני לעצמי לא ראיתי בכל דברי רבינו ז"ל הכרח גמור בדבריו לומר דדוקא כדי חיי יום תקינו ליה ולא יותר ואפשר דאף כדי חיי עשרה ימים או עשרים יום תקינו ליה דלא כתב אלא משום כדי חייו סתם וכ"כ בשער ג' דרך ג' לענין הפעוטות יע"ש. והביא דבריו הרב בצלאל בש"מ לב"מ יע"ש. וע"ש למה שכתב בדעת רבינו לענין מוכר משום כבוד אביו שכתב רבינו בשער זה דרך ח' דה"ד אם לא היה לו תכריכין מוכנים אבל אם היה לו תכריכין מוכנים אינו יכול למכור עד לאחר מיתה וכתב הר'ב שם דיש להוסיף על דבריו והוא שמכר כדי תכריכי המת ולא יותר ומיהו ה"ד היכא שיכול למכור מעט אבל אם אינו מוצא למכור מעט מוכר הרבה וכו' ואין מדקדקין עליו אם מכר יותר מעט וכו' יע"ש, ומינה יש ללמוד לכדי חייו דאם אינו מוצא למכור כדי חיי יום אחד שיכול למכור יותר ויותר אפי' עד עשרה ימים ויותר וכ"כ בהדיא הרב שם בשם מקצת הדיינים ע"ש. וכ"כ מר"ן בתי' ב' לדעת הרי"ף והרמב"ם יע"ש, ומינה למ"ש הוא בדעת רבינו הגאון דאפילו משום כבוד אביו אם אינו מוצא למכור מעט דמוכר הרבה כ"ש במוכר משום כדי חייו דיכול למכור