שו"ת תעלומות לב חלק ד קצט

רש"י דאיירי בחבירו אפילו שאינו שותף עמו ועלה הוא דקא מקשו ואה"נ דבשותף וכיוצא גם התו' מודו דמהני קנין כמו נשואה וכמ"ש וכן איתא בהדיא בב"ב פ' חזקת דמ"ג ע"א שהקשו עלה דמתני דתני האומנין והשותפין מעידין זה על זה מהך ברייתא דהאומר לחבירו וכו' ומפרקינן דמתניתין דהשותפין איירי כשקנו מידו הרי בהדיא דקנין מהני בשותף כמ"ש וא"כ לא שבקינן סתמא דתרי תלמודא ותפסינן סברת הרבנים הנז' וכ"נ להכריח דלא מצינו בשום פוסק שהבין בדעת התוס' ז"ל דסבר דבשותף לא מהני קנין אלא דהטור ז"ל באה"ע סימן צ"ב וכן ברמזים הבין דהרא"ש פליג על התו' בדין נשואה וגם דבר זה קשה לשמוע כדכתי' אמנם שהתוספות חולקים על הרא"ש בדין שותף בזה לא ראיתי שעלה על דעתו לומר כן. ועיין בתשובות הרשב"ש סימן שכ"ב ומהרח"ש ח"ב סי' ז' ד"ן ע"ג. ותורת חסד סי' רכ"ח

ח) ומ"ש רבינו הדרך הששי אתה מוצא וכו' פשוט הוא כדגרסינן בב"ב דנ"ח ע"ב ושם בדנ"ט אמר שמואל ולאורה אפי' כ"ש הוי חזקה, ופירש רשב"ם דכל מילתא דמצריך ליה הוי מילתא דקביע ולכך יש לו חזקה וביאר רבינו דדוקא למאי דקנה והחזיק הוא שיכול ולא לדבר אחר

שער ב' ובו יד סעיפים

א) מ"ש רבינו דאין המכר מתקיים אלא בדבר שיש בו ממש פשוט הוא בהרבה מקומות ופסקו הטור ח"מ סי' רי"ג וכתב מר"ן שם דהכי איתא בפ' מי: שמת דקמ"ז אר"ן ש"מ שאמר ידור פ' בבית זה וכו' לא אמר כלום יע"ש. ועיין בתשובת הרשב"ש סימן שכ"ב

ב) ומ"ש רבינו ואם נפשך להקשות כי ימכר לך וכו כוונתו מבוארת דאי עבד עברי אין גופו קנוי א"כ הו"ל אין בו ממש דהא אין בגופו קניה ולזה ישב דהרי גרסינן בב"ק דקי"ג ובקידושין די"ו ודכ"ח אמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי ופירש רש"י גופו קנוי לו כ"ז שעבודו וכו' ומשו"ה הו"ל הקנין בגופו ממש

ג) ומ"ש רבינו ותו אם נפשך להקשות שפיכת מים והאורה וכו' פשוט הוא בפ' חזקת הבתים דכ"ח תנן המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה דהיינו דעיקר הקנין הוא על מקום שפיכת המים וכיוצא שהוא דבר שיש בו ממש

ד) ומ"ש רבינו ותו אם נפשך לומר הא קי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואם לא נקנה הגוף וכו' יכילנא לשנויי דמקום הפירות מכר לו כדגרסינן בב"ב דקל"ו הכותב נכסיו לבנו וכו' ומ"ש מכר דקל ושייר פירות שם ב"ב דקמ"ח. ומ"ש וכן נמי גרסינן לענין עבד שם בב"ב ד"ן ע"א וכן בגיטין דמ"ז ע"ב ב"מ דכ"ו ע"א יבמות דל"ו ע"ב ב"ק דפ"ח ע"ב שבת פר"א דמילה דקל"ה

והנה ראיתי להרב תנא דאורייתא בס' מ"ל פ"ד מהל' מלוה ולוה דב"ן ע"ג הביאו הרב יד מלאכי שרצה לומר דע"כ לא פליגי ר"ל ור"י אי קנין פירות כקנין הגוף דמי או לא אלא גבי מוכר שדהו לפירות ודומה לו דהוי לזמן ובתשלום הזמן יחזרו הפירות ג"כ לבעלים אמנם בפירות שאינם עתידים לחזור לבעלים כגון מקדיש פירות לעניים כל ימי עולם שיהיו הפירות לעניים בכה"ג אין הפירות עתידים לחזור לו בשום זמן ואף לזרעו אחריו אינו חוזר בכה"ג גם ר"ל מודה דקנין פירות כקנין הגוף דמי את"ד יע"ש. וכה"ג יש לחקור לגבי עניים אי מכרו פירות אלו דהוי דבר שיש בו ממש דהא כיון שלעולם הוו פירות דידהו הא בכה"ג אמרינן דקנין פירות כקנין הגוף דמי דלגבי עניים ליכא למימר דמכר לו מקום הפירות דהא אין לו שליטה בגוף הקרקע כי אם בפירות דוקא וכן נמי אחד שנתן קרקע מתנה לבנו או לחבירו ע"מ שיאכל פירות הוא וזרעו כל ימי עולם והתנה עמו שלא יהיה לו שום זכות בגוף הקרקע וכן מעות לפירותיו והתנה עמו שלא יהיה לו שום זכות בגוף הקרן בכה"ג איכא למימר דקנין פירות אלו הוי כקנין הגוף ונפקא מינה ג"כ ל ענין בכורים דבכגון דא מביא וקורא דהא טעמא דר"ל דמוכר שדהו לפירות דקאמר מביא ואינו קורא הוא משום דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ובכה"ג דהפירות הם שלו כל ימי עולם ואינם עתידים לחזור לבעלים הרי הוי כאילו הקרקע הוא שלו דבכה"ג קנין פירות כקנין הגוף דמי. וקצת סמך יש לזה מדברי רבינו שכתב וז"ל ואעפ"י שיש לו מקום פירות אינו יכול לעכב על בעל קנין הגוף וכן בעל הגוף אינו יכול לעכב על בעל קנין הפירות וכו' לפי שקניינם תלוי הוא בזמן ידוע כדגרסינן וכו' עכ"ל. הרי דיהיב טעמא דמאי דאמרינן קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הוא משום שקניינם תלוי בזמן ידוע ומינה נשמע דאם קנין הפירות לא הוי לזמן כי אם דהוי קנין בעל הפירות לכל ימות עולם דבכה"ג אה"נ דאמרי' קנין פירות כקנין הגוף דמי ומעכב בעל קנין פירות אבעל קנין הגוף ואין לפקפק עדיין בדברי הרב משנה למלך דנדונו הוא גבי הקדש הפירות לעניים דעדין לא הוי קנינם קנין עולם דאפשר דיעשירו ויחזרו מעות פירות הקדש אלו לעניים אחרים דהא לאו פירכא דכי אמרינן הכי ה"ד לגבי בעל הגוף שלא יחזרו לזמן שיהיה הפירות ליד בעל הגוף אמנם כל שאינו חוזר לבעלים אף דאפשר שיצאו הפירות הללו מיד המקבלם לסיבה הכרחית מאי איכפת לן ודוק

ועיין במ"ש בתשו' על ענין מקדיש דשלב"ל דבמעות לפירותיהן כתב מהר"ם אלשיך בתשו' סימן ז' דלא אמרי' דקל לפירותיו. ולפי האמור דכשהקנה הפירות לעולם חשיב קנין פירות כקנין הגוף אפילו לר"ל קשה וצריך להתישב בדבר זה וכעת אין הפנאי מסכים גם לכאורה ק' ממאי דאיתא בשבת פר"א דמילה דקל"ה אלא יליד בית נימול לאחד היכי משכחת לה א"ר ירמיה בלוקח שפחה לעוברה וניחא למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי יע"ש. והרי התם דהפירות דהיינו העובר הוא של הלוקח כל ימי עולם ואינו חוזר לבעל השפחה בשום זמן וא"כ היכי ניחא ליה גם אליבא דמ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דבכה"ג שאינו עתיד לחזור הפירות לבעל הקרן גם ר"ל מודה דבכה"ג קנין פירות כקנין הגוף דמי וכעת צריך ישוב

ואין לומר דשאני שפחה לעוברה דלא הקנה לו השפחה לכל העוברים שתלד כי אם לעובר זה דוקא וכה"ג יש לומר דזה לא מיקרי שקנה הקונה לכל ימי עולם דהא עתיד לחזור וליקח העוברים שתלד