שו"ת תעלומות לב חלק ד כ

לפרש דבריו שאין מעכבים עליהם שמא ישאו את בנות ישראל. ומ"ש רבינו הרדב"ז להביא ראיה ממעשה שהיה בסוף מחזור רס"ו שהעיד עליו בעל כפתור ופרח. לדידי חזי לי שגם בזה מובן לומר שאין כונתם להתירם לבוא בקהל כ"א להתירם להתגייר והתירם יהיה ע"י גיורת וכמו שכן מדויק בספר כפתור ופרח בפ' ה' שכתב וז"ל וכמעשה שאירע סוף מחזור רס"ו מקהל גדול מהם שהתיהדו ביום אחד במצרים על יד הנגיד רבינו אברהם שהוא בנו של הרמב"ם והא ודאי שעשה כהוראת אביו שאין להם תקנה אלא בגיורת ודקדוק הלשון מוכח כן שלא כתב להתירם לבוא בקהל ומדברי הרב כפתור ופרח נראה שיש להחמיר גם בזה. וכמ"ש בסו"ד והמחמיר תע"ב. ועיין עוד להלן מה שנכתוב ע"ד הרב הפוסק שסמך על דעת הרדב"ז ז"ל. עוד כתב הרב הפוסק וז"ל אמנם שאר הפוסקים כולם כאחד הבינו בפשטות בדברי ר"ש ז"ל הנז' דמיירי שנתקדשו לבעליהן בעדים שלהם וכו'. והנה אמת דהכי דיקי' דברי ר"ש ז"ל וכו', אמנם הרדב"ז ז"ל שפיר קודמיה לאוקמתה תשובת ר"ש ז"ל דמיירי בעידי ישראל וכו' וכתב עוד הרדב"ז שם דגם הרב מהר"י בי רב התיר אותם לבוא בקהל אחר שיתגיירו גם הרמב"ם ז"ל בתשו' מוכח מדבריו בהדיא להתירם יע"ש. עוד הביא לנו הרדב"ז ז"ל שם מעשה נורא שהביא הרב כפתור ופרח ז"ל שבזמן רבי אברהם הנגיד במצרים יע"א הותרו ע"י וע"י ב"ד וכל רבני מצרים שבזמנו קהל קראים ונתגיירו ולא חששו לספק ממזרות וכו'. נמצינו למדין כי רבו המתירים וכו' ה"ה הרמב"ם ורבני מצרים הקדמונים ומהר"י בי רב והרב בשמים ראש והרב מהר"ר ברוך וגם הרב תפארת ישראל בחלק אה"ע סי"י כולם כאחד הסכימו להלכה ולמעשה להתירם לבוא בקהל ה' כנז"ל וכו' יעש"ב

והנה נשיב על דבריו ראשון ראשון ואז יראה המעיין כי ידידינו ה"ה הוליך את הקורא התמים שולל לחשוב כי באמת כל הרבנים הללו ז"ל שמנה אחד לאחד כולם פה אחד עונים ואומרים להתיר הקראים להלכה ולמעשה אף כי לא כן האמת ולא היא כאשר נבאר ואדרבא לאידך גיסא רבו האוסרים על המתירים וכמ"ש לקמן. מ"ש שהרמב"ם הוא בכלל המתירים. הנה מלבד מ"ש לעיל בסמוך על תשובת הרמב"ם הנז' שנסתייע ממנה הרדב"ז עוד בה מדוע לא שלטה עין קדשו של ה"ה בדברי מהר"ש גאוויזון ז"ל שבמהרש"ך וזכר אותו בתחילת דבריו ששם חשב את הרמב"ם בכלל האוסרים ופי' דבריו ע"ש. וע"ע להרב בנימין זאב סימן ת"ו בתשו' לר"א ירושלמי שכ' לתרץ הקושיא דאיכא בענין הקראים דהרמב"ם סותר עצמו מפירוש המשניות למ"ש בספר היד החזקה וז"ל ומעתה אין לסמוך עמ"ש הרמב"ם בפירוש המשניות משום דודאי בקטנותו היה והדר בו בזקנותו וזהו כפתור ופרח ומינה לא תזוז ע"כ. ולא יהיה אלא ספק בדעת הרמב"ם א"כ היה מהראוי שלא למנותו לא בין האוסרים ולא בין המתירים. גם רבני מצרים הקדמונים ומהר"י בי רב שמנאם בין המתירים כבר הרב מהר"ש גאוויזון ז"ל הנז' דחה להם דהם איירי במשפחת רבנים שנעשו קראים וחזרו לדת הרבנים דליכא בהו שום חשש ממזרות. וכתבנו להוכיח לקמן דלהכי כתב גם הרדב"ז ז"ל גופה אם יסכימו עמי חברי וכו' ודיקנא לה מדברי הרדב"ז שכתב בלשונו אם יסכימו וכו'. ומה שמנה עוד הרב בשמים ראש ומהר"ר ברוך כבר כתבתי דהרב בשמים ראש לא גילה דעתו בזה ורק הביא תשובת ר' ברוך המתיר. ודברי הרא"ה שאמר בפירוש דאפילו כי הוב"ן וכו' ע"ש. ותשובת רבי ברוך עצמו נדחה קרי לה כאשר הוכחנו לעיל. וע"ע להרב כסא דהרסנא שם שכתב על הרדב"ז וז"ל אמנם הוא אתי עלה מטעם אחר שהפקיר קידושיהן לגמרי ואין זה נוח לי לדון תחילה להחמיר וסופו להקל להפקיר נשותיהן של אלו וכבר השבנו על האמור בתשובתו בכמה עניינים עכ"ל. והרב הפוסק שיתף במח"כ את דעת שניהם הרדב"ז ור' ברוך מן המתירים הגם דנפיק מיניה חורבא בזה דלדעת הרדב"ז הם מותרי' ונשותיהם גם כן מופקרים משום דס"ל דפסולי עדות נינהו ואין קידושיהן קידושין אבל לדעת רבי ברוך הנז' קידושיהן קידושין כדעת הר"ש ז"ל רק דהוסיף לומר דגם גיטן הוי גט וא"כ לפי"ז אף אי נימא דר"ש איירי רק בעידי ישראל וכמ"ש הרדב"ז עכ"ז אין שייך לו' שיחלוט לפסוק כהרדב"ז ולהפקיר נשותיהן הנשואים להם כיון דלא התירם רק לבוא בקהל ואסר את נשותיהן כמ"ש וא"כ בנ"ד שהאשה הזאת היתה נשואה לאיש קראי וה"ה בא להתירה מפני שקידושיהן אינן קידושין וכהרדב"ז לא היה לו לכלול רבי ברוך בין המתירים אחר דלדידיה כגון דא ודאי אסירא. וגם התפארת ישראל בח"ב אה"ע שהביא בכלל המתירים. אחר המחי"ר כנר' כ' זה רק מפי השמועה, ובעינ"ק לא ראה את הספר והראיה לזה גם כן שכתב בחלק אה"ע סי' וכו' והניח מקום חלק בין המלות סי' וכו' לפי שלא היה לנגד עיניו לראות מספר הסימן וגם התפארת ישראל לא ס' שו"ת הוא רק על המשניות וכנודע ועיין שם בסוף ס' נשים שכ' היתר זה להתחתן עם הקראים משם הרב מר אביו ז"ל מטעם דבני נדה לא הוי ממזר וכו' וקידושיהן בפסולי עדות. והוא ז"ל מר בריה פקפק בהיתר זה משום דהרי הראשונים קידושיהן בעודם ישראל וכו' ע"ש בדבריו וא"כ נשאר ההיתר תלוי בספק ואין מהרב תפ"י סמך וסעד לדבריו להתיר כמו שעשה ה"ה לסתום הדברים. ומעתה הנה הראת לדעת כי כל המתירים שמנה ה"ה אחד לאחד כולם לקושטא דמילתא אין מהם שום ראיה וכאמור ואדרבא מצאנו רוב הפוסקים מסכימים והולכים לאסור את הקראים כאשר תראה במהרש"ך ח"ג סימן ט"ו בתשובה מהר"ש גאוויזון שכתב דכל הפוסקים שהכשירום לעדות ס"ל נמי דחיישינן ליהו לממזרות מטעם דקידושיהן קידושין ואין גיטן גט וכמה"ר שמואל הלוי וכמה"ר ישעיה מסגיש והר"י מטראני והרא"ם והר"ש והתוספות והרי"ף והרא"ש. והרמב"ם וכן הראב"ד והרמ"ה וכו' וגדולה מזו כתב מהרי"ק סי' פ"ו בשם רש"י דאנוס שקידש בפני אנוסים וחזרו בתשובה קידושיו קידושין להצריכה גט שאעפ"י שחטא ישראל הוא עד שמא הרהרו בתשובה בלבם והו"ל צדיקים וכו' וכ"פ הריב"ש וכו' עש"ב שגם הוא מהר"ש גאוויזון ז"ל בעצמו הסכים לזה לאסור הקראים ואף המהרש"ך שם אם כי נטה לדעתו להתיר לא מלאו לבו להצטרף אלא להאוסרים ע"ש בסוף התשובה. וגם הרב נו"ב שהביא ה"ה נמנע מלהתיר כמש"ל וכן המבי"ט ז"ל בסימן ל"ז אסרם. גם הר"א הלוי המובא בתשובת בשמים ראש הביא ה"ה אף כי דעתו נטה להתיר אמר בפירוש דאפילו הוי כיהושוע ן' נון לא