שו"ת תעלומות לב חלק ד יט

ונעתיק אותה לקמן. וא"כ הוו להו תלתא תשובות לגבי חדא ההיא דסי' קפ"ח וכגון דא הא ודאי דאמרי' סמי חדא מקמי תלת ודעת הרדב"ז היא כן להכשיר הקראים ומכ"ש דמאחר דההיא דסי' תשצ"ו היא אחרו' לפי מספר התשובות מינה אנו למדין בפשי' דדעת הרדב"ז היא להכשיר הקראים וספק ממזר אסור בשפחה ואף דיש לומר דהפ"מ לא ראה התשו' דסי' תשצ"ו או ס"ל להפ"מ שלא היתה מאוחרת ורק המדפיס או המסדר את תשו' הרדב"ז הוא שסידרה לאחרונה וכמ"ש לקמן בזה. מ"מ הרי שלשה תשובות להתיר הקראים לגבי חדא ועלייהו סמכינן דסמי חדא וכו' וכמ"ש. וכ"ז הוא רק לדבריו דהפ"מ עצמו אבל לקושטא דמילתא יש לדחות דברי הפ"מ מעיקרן דמאי דפשיט"ל דהקראים הם ס' ממזר ולהכי נדחק לישב תשובות הרדב"ז הוא נסתר מאליו כי לדעת הרדב"ז הקראים הם כשרים גמורים ואין בהם שום ספק וצד ממזרות כיון שעדיהם הם פסולים ואין בהם אישות כדמוכח להדיא מתשובותיו שהכשיר את הקראים וא"כ מ"ש בתשובה דסי' קפ"ח דס' ממזר מותר בשפחה הי"ד לספק ממזר בעלמא ולא שייך בקראים די"ז כו"ע כיון שהם כשירים כישר' ולית להו חשש ממזרות כלל. ובזה לא נשאר שום סתירה ולא ספק בדברי הרדב"ז שכתב הפ"מ לעולם דעתו ז"ל היא להכשיר את הקראים לבוא בקהל ואין בזה שום מיחוש

והנה מדי דברי בתשובת הפ"מ ז"ל אכתוב אגב אורחין מה שנתעוררתי עוד בדבריו במה שהביא תשו' הרדב"ז סי' קפ"ח שס' ממזר מותר בשפחה והנה לפנינו אין דבר מזה כלל בתשו' הרדב"ז סי' קפ"ח ומצאת כי תדרשנו בחדשות ח"ב סי' תקצ"ח ושם לא התיר שפחה אלא לודאי ממזר לא לס' ממזר וה"ט ודאי מפני צד כשרות שבו, ועיין עוד להרב פחד יצחק אות ס' בדין ס' ממזר מותר בשפחה שציין גם כן להרדב"ז סי' קפ"ח שהתיר והוא תימא דלא איתא אלא בסי' תקצ"ח ושם לא התיר אלא ודאי ממזר כמ"ש. גם מה שציין שם לש"ע אה"ע ס"ד ס"ב ליתא מזה מאומה, והנראה מזה ברור כי הפ"מ והפחד יצחק ז"ל היה לפניהם תשובות הרדב"ז בסדר אחר משלפנינו והיה אצלם בסי' קפ"ח היתר ס' ממזר לשפחה בשינוי ממה דאיתא לקמן סי' תקצ"ח וכמו שראיתי להרב שדי חמד בכללי הפ"ו סי' ט"ו אות ל"א שכתב משם הרב חיד"א ז"ל וז"ל שוב מצאתי תנא דמסייען מר ניהו רבה מרן חיד"א ז"ל בשיו"ב סי' תקמ"ה שהביא מה שהקשה הרב שביתת יו"ט על הרב שכנה"ג שלא נסתייע מתשובת הרדב"ז ח"א וכתב ע"ז וז"ל. ואני בעוניי אומר דנודע ודאי דשו"ת הרדב"ז ח"ב שהיו ביד הרב כנה"ג היו בס' אחר הגם דכמה תשובות שהביא הרב מהרדב"ז ח"ב נמצאות בתשובה אלא שנדפסו בעיר וויניציאה מ"מ זמנין דלא משכחת איזה תשו' שציין הרב בח"ב שלו בתוך תשו' אלו ומרבית תשו' אלו אשר לא זכרם הכנה"ג והדבר פשוט דח"ב של הרדב"ז שהיה ביד הכנה"ג בכ"י היה בס' אחר והסי' שרומז הר' כנה"ג בח"ב יתנו עדיהם דאינם כסימני התשו' שבידינו איכו השתא וכוי עכ"ל. וכן נאמר על הפ"מ והפחד"י שהתשו' שלפנינו בח"ב סי' תקצ"ח היא היתה לפניהם סי' קפ"ח וכתוב בה מה שהביאו הנז' דספק ממזר נמי מותר בשפחה, ומזה נוכל להבין היטב מ"ש הפ"מ בדבריו הנ"ל ואם תשובה המודפסת במהרש"ך היא מאוחרת וכו' התשו' הנז' היא הנדפסה בחדשות ח"א סי' ע"ט ופשוט שהיא קודמת. וכפי האמור ניחא דתשובת הרדב"ז היו לפניו שלא כסדרן ולהכי נסתפק בה אם היא מאוחרת

ועתה הבא נבא לשוב אל דברי הרב הפוסק דעל דבריו אנו קיימין ולא אוכל להתעלם מלהשיבו על כל פרט ופרט כפי אשר תשיג ידי ראשונה כתב וז"ל ועד אחרן עין רואה להגאון נו"ב אה"ע סי' ה' ו' שנשאל בזה והשיב בקיצור נמרץ דכיון דמורם ז"ל החליט הדין דאסור כס' ר"ש ז"ל אין בידינו להתיר ולא לאסור כיון שהקדמונים התירום לכתחי' יעו"ש. והנה הרואה בהנוב"י יראה שהאריך הרחיב והעלה דאם פירשה בגדולתה מן הקבוע אין הוא לא מן המתירים ולא מן האוסרים כיון שכמה קדמונים התירו לקבלם אף במקום קביעותם, ונ"ד היא היתה קבועה ונשאת שם ולא הועיל פרישותה. עו"כ וז"ל ה"ה שערי תשובה הביא את דברי הגאון באה"ע סימן ד' הנז' ראו הביא לנו תשו' הגאון נו"ב הנז' וציין עליו בתו"ד שהמתירים ה"ה הרדב"ז ז"ל וה' בשמים ראש ור' ברוך ז"ל שהם המתירים דלא כר"ש ז"ל וכו' ע"ש. ט"ס נפל בדבריו וצ"ל ה"ה פתחי תשובה ומה שכתב וציין עלה בתו"ד שהמתירים וכו' לדידי חזי לי שינוי הניכר בדבריו שהפ"ת לא מנה להרב בשמים ראש לחוד והרב ברוך לחוד כשנים אלא כתב ובתשו' בשמים ראש בתשו' מוה"ר ברוך שם וכו' ור"ל דמהר"ב הוא המתיר והובא בבשמים ראש גם לא סיים לה מר דברי הפ"ת שציין גם להיש"ש פרק עשרה יוחסין שהוא מהאוסרים ולייט עלה ואביאנה לקמן בס"ד

ודרך אגב ניחזי אנן לעמוד בדברי ר' ברוך המתיר בתשו' בש"ר הנז' וגם בדברי הרב כסא דהרסנא שם שכתב וז"ל ואף מורם אלו ראה וידע תשו' ר' ברוך היה מטה כלפי חסד להתיר וכו' והבי"ד הרב הפוסק הנז' ולא ידעתי למה לא כתב כן כ"א על מורם ז"ל ולא גם על מרן ז"ל האוסר גם כן כדהוכחנו לעיל, ואולם לדידי אחר המחי"ר גם מורם אלו ראה וידע תשו' ר' ברוך הנז' לא היה מטה כ"ח להתיר ואדרבא נדחה קרי לה כי דעת ר' ברוך הנז' היא דעת מהר"ש הלוי חקאן ז"ל שהביא הרדב"ז בחדשות ח"ב סי' תשצ"ו הנ"ל ודחאה וקיים דברי הר"ש שאסר אותם ע"ש. וגם לפי קע"ד אם יראה ויתן שומע לי יש מה להשיב הרבה ע"ד ר' ברוך עצמו הנז' שכתב וז"ל ואין דבר אחר ידוע שאירע בניהם הנאסר על דעת התלמוד ואם באנו לחוש וכו' יעו"ש. ובעיני יפלא הפלא ופלא על דברים כאלה יוצאים מפי קדשו כי האנשים הרשעים האלה אשר לא ישמעו לקול מורים וכופרים בתורה שבע"פ ובקבלה ואינם מאמנים כי אם בפשטי המקראות כהויתן דנפיק מיניה חורבא בעיקרי יסודי התורה ומצותיה ומחללי שבתות ומועדי ה' וכיוצא כאלה רבות וכל מעשיהם היפך קבלתנו הנאמנה וגיטן אינו גט ואיכא בהו חשש ממזרות כמ"ש ה"ש בתשו' וגם עוברים על לאו דלא תסור וכו' ואינם חוששים לקידושי כסף והגט העיקר אצלם הוא השלוח מהבית כפשטה דקרא ומזה יש כמה וכמה חשש ונדנוד ממזרות לאין חקר. ומ"ש עוד בתשובת ר"ב הנז' כל שלא טעה בדבר שהצדוקים מודים בו