שו"ת תעלומות לב חלק ד קצח

וידה כידו והו"ל ממש כמו שותף עם חבירו בשדה דלא מהני לשון סילוק בלא קנין כיון שיד שניהם שוים בו דשותפים אין להם חזקה זה על זה וכן ראיתי להנמק"י בחי' לכתובות בס' אשי ה' הנדפס מחדש שכתב כן בהדיא דשותף ואשה כי הדדי נינהו יע"ש. וכ"כ רש"י בד"ה נשואה ידו כידה והרי הוא כשותף בהם וכו' וכן כתב הריטב"א וא"כ כיון שהוי כשותף א"כ כשם דבשותף מהני לשון זה של דו"ד כשהוא בקנין היה ג"כ בנשואה דמהני קנין. וכ"כ הרב בצלאל בש"מ לכתובות בדעת רש"י יע"ש. וא"כ קשה שהרי נתבאר דבין לרש"י בין לר"י כולהו מודו דבנשואה מהני קנין והוי דינא כמו שותף ממש א"כ מאין ולאין יעלה על הדעת לומר בדעת הרא"ש דס"ל דלא מהני קנין בנשואה וצ"ע. ותו ק' דמאחר דהרא"ש ז"ל כתב בהדיא דאנשואה קאי אם איתא שחזר בו מזה מהך טעמא דנשואה הוי ידו כידה א"כ הו"ל להקשות על פי' ר"י מהך טעמא כמו שהקשה על פי' רש"י והרי"ף אלא ודאי שכונתו הוא כמו שפירשנו

האמנם הא ק"ל במ"ש שם מוהר"ש יונה בסימן הנז' בדעת התוספות דאע"ג דגבי שותף לא מהני קנין גבי נשואה מהני עכ"ל. וכן כתב מהרש"ח ז"ל בביאורו על הטור ז"ל בסימן ל"ז יע"ש. ואחרי המחי' דבריהם תמוהים שהם הבינו שכונת התוס' במה שהקשו לרש"י הוא במונח דרש"י ג"כ לא ס"ל דמהני קנין כי אם דוקא בשותף וכדפי' בתחילת דבריו גבי ברייתא דהאומר לחבירו דמיירי בשותף והבינו הרבנים הנז' דעם כל זה קא מקשו התו' על פי' רש"י וכונתם לומר דאפילו בשותף לא מהני קנין. ואחרי המחי' אין דבריהם נראים לי שכבר ביארנו דגם התו' מודו בשותף כמו בנשואה דמהני קנין דמאי שנא זה מזה. ומה שהקשו על רש"י הוא משום דמדברי רש"י בד"ה מהו וכו' משמע מדבריו דגם לגבי מכר או מתנה לחבירו אף שאינו שותף עמו אם בא למכור או ליתן דמהני לשון זה כשהוא בקנין וע"ז הקשו התוס' דלא מהני כיון שאינו מוכח למי מקנה אותה וכו' וע"ז הוכרחו לאוקמי בעית הש"ס לגבי נשואה דאז מוכח למי מקנה ואה"נ דגם בשותף מודו נמי דמהני קנין. ונר"ל לתת טעם לפי זה למה אוקמוה התוספות בעית הש"ס גבי נשואה ולא אוקמוה אברייתא ודאיירי בשותף וה"ט דידהו משום דכשהקשו בש"ס עלה דמתני' דהכותב מהך ברייתא דהאומר לחבירו אוקמיה למתני' בעודה ארוסה וא"כ מינה נשמע דהס"ד היה דמתניתין איירי גם בנשואה אלא דהתרצן חדית לן דכי תנן במתני' דבאמירה לחוד קנה ה"ד בארוסה אבל בנשואה לא מהני אמירה וא"כ ע"כ הכי קא מבע"ל אח"ך בש"ס אי בקנין מהני היינו למאי דחדית לן התרצן דבנשואה לא מהני אמירה לזו קא מבעיא לן אי הא דנשואה דאינה קונה היינו באמירה לחוד דוקא אבל בקנין מהני או דילמא לא שנא ומינה נשמע למערער ושותף וכיוצא דהא חד טעמא אית להו וכמבואר בש"ס שדימה המקשן שותף לנשואה למאי דהוה ס"ד דמתני' איירי בנשואה ועלה קא מקשי מהך דהאומר לחבירו דהיינו בשותף וכמו שפי' רש"י ואם איתא דיש הפרש בין נשואה לשותף מאי מקשי הש"ס מהך דהאומר לחבירו עלה דמתניתין לימא דנשואה עדיפא משותף וכמו כן ק' נמי למאי דמשני הש"ס דמתניתין איירי בארוסה דלמה לא מוקי לה אפי' בנשואה ונימא דשותף גרוע מנשואה אלא ודאי מוכח דפשיט ליה להש"ס דאין חילוק בין נשואה לשותף אפי' כמלא בימא. וכי תימא הא אין זו ראיה דאיכא למימר דכי אמרינן דנשואה עדיפא משותף היינו בקנין אבל בלא קנין אפילו בנשואה לא מהני דבאמירה לחוד אינה קונה הא לא קשיא כלל דאכתי ק' דלוקמה הש"ס דמתניתין איירי בשקנו מיניה ואפי' בנשואה וברייתא איירי בשותף דלא קנה אפילו בקנין ומדלא משני הכי ש"מ דס"ל לסתמא דתלמודא דנשואה ושותף כי הדדי נינהו וחד טעמא אית להו ותרוייהו קינין בקנין ולכך הוצרך לאוקמי מתניתין בארוסה וכי תימא אכתי קשה דלוקמה למתניתין בנשואה ובקנו מידו וברייתא איירי בדלא קנו מיניה הא לק"מ דאיכא למימר דאה"נ דהוה מצי לשנויי הכי אלא דהש"ס רצה לאשמועינן הך בעודה ארוסה. וכה"ג ראיתי להר"ב בש"מ לב"ב לדמ"ג ודמ"ט שכתב כן בשם הרשב"א ור"י וכ"כ הר"י ן' מיגאש בחידושיו לב"ב יע"ש. ועוד דהיא גופא תיקשי להתוספות לשיטת מוהר"ש יונה ומהרש"ח דלוקמה למתניתין בנשואה ובקנין וכמ"ש. ולדרך זה ליכא לשנויי כהך שנויא דהר"י ן' מיגאש והרשב"א ור"י משום דיותר חידוש היה להש"ס ללמדנו דבשותף לא מהני קנין אלא ודאי מוכרח כמ"ש. ושוב אחרי כותבי כל זה העיר ה' את עיני וראיתי שדבר זה לא ניתן ליאמר כלל שהרי בפרק מי שהיה נשוי דצ"ה הקשה הש"ס מהך ברייתא דהאומר לחבירו עלה דמתני' דקתני מי שהיה נשוי שתי נשים וכתבה ראשונה ללוקח וכו' ומשני הש"ס הב"ע בשקנו מידו יע"ש. ומבו' התם דכונת הש"ס הוא לומר דמתניתין איירי בקנין וברייתא איירי בלא קנין ומינה נשמע דגם בהא דהאומר לחבירו דהיינו בשותף דאי קנו מיניה מהני וזה ודאי קשיא מהך סוגיא לשיטת מהרש"ח ומוהר"ש יונה ז"ל בדעת התוספות ז"ל וצ"ע

והכי מוכח ג"כ מדברי הרא"ש שגם הוא ז"ל הקשה בתחילה על דברי רש"י כקושית התוס' וכתב אח"כ לקיים פי' דמיירי בשותף ומוכחא מילתא למי מקנה יע"ש. ומבואר מזה דעיקר כונת קושיתו הוא במונח שרש"י ז"ל איירי גם בחבירו שאינו שותף עמו וכמדובר. ובהכי נסתלק ג"כ מה שהקשה שם מהר"ש חאיון ז"ל על התו' דמאי שנא נשואה משותף דהיינו הך דהאומר לחבירו דלא מהני קנין. ולענ"ד אין כאן קושיא כלל לדרכנו שכתבנו דגם התוס' מודו ואזלי דשותף ונשואה כי הדדי נינהו ותרוייהו קונים בקנין וכדכתיבנא

ואע"ג שהרא"ש ז"ל כתב וז"ל ויש לישב פי' רש"י שכיון שאמר לחבירו שהוא שותפו וכו'. ומדבריו אלו משמע דגם בקושיתו על רש"י ז"ל הבין בדבריו דאיירי באומר לחבירו שהוא שותף עמו ועלה קא מקשי דלא מוכחא מילתא למי מקנה ופריך לה דכיון שהוא שותפו שפיר מוכח למי מקנה ומינה דלהתו' דלא נחתו לישב פירוש רש"י ז"ל בהכי א"כ מינה נשמע דס"ל דאפילו בשותף לא מוכחא מילתא למי מקנה אותה וזה הוי הפך כל מה שכתבנו, הא לא איריא כלל. חדא דאיכא למימר שכונת הרא"ש ז"ל במ"ש שכיון שאומר לחבירו וכו' היינו שעתה בא לחדש בדעת רש"י דאיירי בחבירו שהוא שותפו ועוד דאפילו נימא דגם עיקר כונת קושית הרא"ש ז"ל הוא במונח זה מ"מ ודברי התו' ז"ל שפיר מצינן לפרשם כמ"ש הבינו בד'