שו"ת תעלומות לב חלק ד קצז

אינו מועיל אלא לענין שאם מכרה ונתנה שיהיה קיים והבעל אוכל פירות וכן הוא הדין בנשואה כשקנו מידו דוקא דבאמירה לחוד לא מהני אפילו למכרה ונתנה שיהא קיים ובקנין מהני. גם מ"ש ה"ה אח"כ בשם הרי"ף ורבינו הגאון ז"ל דבעית הש"ס אם הקנין מהני לאסופי כחא או לא ואסיקו דמהני קנין לאסופי כחא וכשקנו מיניה גם הפירות הוו שלה וכתב שכן הוא דעת הרמב"ם התם מבואר ג"כ הוא משום דלדעת הגאונים הנז' מוקמו לבעיית הש"ס אמתניתין דהיינו בארוסה ומשו"ה הוכרחו לפרש דכונת הבעיא היינו לאסופי כחא דאי למאי דפריש בהדיא אינו צריך קנין שהרי בהדיא מתניא במתני' דמהני באמירה לחוד אשר מכח קושיא זאת הוכרחו הראב"ד והרא"ש ז"ל לפרש דבעיית הש"ס קאי אנשואה ואשותף ומערער וכיוצא דבאמירה לחוד לא מהני אפילו למאי דפריש ליה בהדיא ואהא קא מבע"ל אי בקנין מהני להקנות לו אף דהוי בלישנא גריעא או לא ואסיקו דמהני. וא"כ לא ידעתי לענ"ד מאין יש לשמוע מדברי הרב המגיד דגם בנשואה מהני הקנין לפירות אף דלא אמר לה אלא דין ודברים אין לי בנכסיך וצ"ע

ותו תמיה לי מילתא טובא בדעת רבינו הגאון ז"ל והרי"ף והרמב"ם דמוקמו בעית הש"ס אעודה ארוסה והיינו אי מועיל הקנין לאסופי כחא שיהיו הפירות ג"כ שלה או לא דמהיכן בא להם הכרח זה שיהיה הקנין מועיל לאסופי כחא וזהו עיקר כונת קושית הראב"ד והרא"ש על הגאונים הנז' וכמו שבא הדבר מבואר בדברי הרא"ש שכתב וז"ל וקשה כיון דטעמא דלא נסתלק משום דיד בעל השטר על התחתונה או מדקדוק הלשון דנכסייך ולא בפרותיהן וכו' מאי מהני קנין וכו' יע"ש. ולכאורה נראה שהיא קושיא חזקה. ומ"מ נראה לי לענ"ד להליץ בעד רבינו ז"ל והרי"ף והר"ם דטעמייהו הוי משום דגם לאידך גיסא לדרכם של רש"י והתו' והראב"ד והרא"ש ק"ל ג"כ שהרי בנשואה באמירה בלבד לא מהני ובקנין מהני כדאסיקו בש"ס וע"כ ה"ט משום דהקנין מוסיף יפוי כח בל' ולפיכך מהני. וכ"כ רש"י בהדיא וז"ל קנו מידו מהו אברייתא קאי אבל אמתניתין לא מהניא קנין ליפות כחה דהא באמירה לחוד בלא לשון מקנה סגי וכו' היכא דפריש אלא אברייתא קא בעי לה דקתני לא אמר כלום וטעמא משום גריעותא דלישנא הוא מי אמרת וכו' או דילמא אין חליפין באים אלא בדבר שיש בו ממש וכו' יע"ש. הרי בהדיא דפי' דאע"ג דלשון דין ודברים לא מהני כלום למיקני ביה משום דאין בו לא לשון מכר ולא ל' מתנה אפי"ה הקנין מהני בו ליפות כחו שיהיה נגמר הקנין אף בלשון זה ואמטו להכי קשה דתינח בנשואה ודומה לו שבא הקנין ליפות כח הלשון היכא דפריש אמנם בארוסה דבלא"ה זוכה היא בלשונות הללו היכא דפריש ואפילו בלא קנין א"ר כי מקנו מיניה דבעל למאי יועיל בו הקנין אי למיקני ביה מאי דפריש הרי היא זוכה באמירה בלחוד אלא ודאי דהקנין בא ליפות כחה ולהוסיף בא דבר מה בהדרגה דהיינו דאם לא הזכיר פירות יועיל הקנין גם לפירות דכיון דמוכרחים אנו לומר דהקנין בא להוסיף יפוי כח בנשואה א"כ לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין דנימא דבנשואה ודומה לה בא הקנין להוסיף וליפות כח הלשון ובארוסה לא מהני הקנין לכלום וזה הוי דבר תימא משו"ה הוכרחו לאוקמי בעית הש"ס לגבי ארוסה דהיינו דהקנין מהני להוסיף כחה ולהקנות לה גם מאי דלא פריש ומינה בנשואה ודומה לה נחתינן דרגא דמסתיים שיועיל הקנין להקנות לו מה שאינו קונה באמירה לחוד דהיינו אפי' מאי דפריש ובזה בא הכל על נכון ודוק

ובהיותי בזה חזה הוית למרן באה"ע סימן צ"ב שתמה על הטור שאחר שהביא דברי הרמב"ם שאם קנו מידו מהני אפילו אחר הנשואין כתב וכן פי' ר"י ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל ותמה עליו מר"ן שם בב"י על הטור בזה דכיון שהרא"ש ז"ל הקשה על פירוש רש"י וכתב כפי' ר"י ואעפ"י שאח"כ חזר לקיים פי' רש"י מ"מ לא סתר פי' ר"י וא"כ איך כתב הטור על דברי ר"י הללו ולא נהירא לא"א ונ"ל שסובר רבינו שכיון שבסוף דבריו כתב שפי' רש"י עיקר משמע שהוא סובר דליתיה לפי' ר"י עכ"ל. ולענ"ד אחרי המחי' תיובתא קא חזינא ופירוקא לא קא חזינא. חדא דמ"ש שכיון שבסוף דבריו כתב שפי' רש"י עיקר שהוא סובר דליתיה לפי' ר"י לדידי זה אינו שהרי סיים בדבריו הרא"ש וכתב וז"ל ופי' רש"י עיקר כדפי' עכ"ל. וע"כ האי כדפי' שכתב היינו מ"ש לקיים פי' רש"י דאיירי ברייתא בשותף דכיון דהוי שותפו לא שייך למימר למי מקנה אותה דמוכחא מילתא דלשותפו בשדה עמו קא מכוין וכמו שפי' רש"י הכי ג"כ בריש דבריו גבי בריתא זו יע"ש. ובזה גם ר"י מודה דמהני כי האי לישנא בקנין כמו נשואה דמה לי נשואה מה לי שותף שהרי כל עי' קו' ר"י על פירש"י הוא דממ"ש רש"י גבי קנו מידו מהו משמע מדברי רש"י דאפי' חבירו שאינו שותף עמו מהני כי האי לישנא כשהוא בקנין וע"ז הקשו דמה מועיל הקנין כיון שאינו מוכח למי מקנה אותה וכמו שהוקשה זה ג"כ להרא"ש שם על פי' רש"י ואה"נ דבשותף גם ר"י מודה דהוי דינו כמו נשואה וכמ"ש לעיל כל זה אלא דהרא"ש נדחק ג"כ בדברי רש"י לקיים פי' בכה"ג וכן כ' בתוספותיו והביא דבריו השה"ג וכן הבין בדברי רש"י הריטב"א בחי' לכתובות יע"ש. וא"כ איך יעלה על הדעת לומר שהרא"ש חזר בו מזה. ובפרט ממ"ש הילכך נראה דאנשואה קאי ואם נאמר שמה שהכריחו לזה הוא מ"ש אח"כ ופירוש רש"י עיקר כדפי' לע"ד הא ל"מ שהרי הרואה יראה דלא כתב הרא"ש כן אלא למעוטי מפי' רש"י דקאי אמתני' בעודה ארוסה וקא מבע"ל אי הקנין מוסיף ליפות כחה או לא. וע"ז הקשה עליו הרא"ש מה שהקשה וכתב שפירוש רש"י עיקר והיינו דלא קאי בעיית הש"ס אעודה ארוסה. אמנם שנימא דשאני ליה להרא"ש בין נשואה לשותף זה לא שמענו כלל. ושוב אחרי כותבי ראיתי למר"ן החבי"ב בא"ה סימן צ"ב בהגב"י שהביא דברי מהר"ש יונה בסימן ל"ג שתמה כן על הטור וכתב דאדרבא כיון דמודה הרא"ש בשותף כ"ש הוא בנשואה וכמ"ש ה"ה לדעת הר"ם במז"ל והצ"ע יע"ש. ואחרי המחילה אי מהא לא אירייא דאיכא למימר דלהרא"ש אדרבא שותף עדיף מנשואה דבנשואה איכא למימר ידו כידה וכדאיתא בש"ס וכבר ראיתי להרב בית חדש שם שכתב כן בדעת הרא"ש יע"ש. ואחריו נגרר הרב מוהר"ם ברודו בתשו' הרב פ"מ ח"א סימן פ"ב וכתב כן בפשוט יע"ש. אלא דאעיקרא לענ"ד גם דברי הב"ח ומוהר"ם ברודו הנז' תמוהים המה בעיני. חדא דכי אמרו בש"ס דנשואה לא מהני משום דידו כידה היינו בלא קנין דלא מהני דהוי שותף עמה