שו"ת תעלומות לב חלק ד קצו

דאמתניתין קאי מ"מ הדין דין אמת דבפרק חזקת וכו' ומוקי לה כשקנו מידו וכן כתב הר"ן ז"ל את"ד יע"ש והנה אמת דמלשון זה שהביא בעל העיטור ז"ל במאמר שני בשם רבינו הגאון ליכא למשמע מינה דפליג אהרשב"א והרמב"ן ז"ל משום דהתם מיירי בדבר שאין בו ממש או שאינו בעולם דלית להו קנין ולכך כתב דלא מהני אפילו קנו מיניה משא"כ כשמקנה דבר שהוא בידו וברשותו אלא שלא הקנה לו בלשון המועיל בהא הוא שכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דמהני הקנין וכמו שכן חילק הרב הנז' שם יע"ש. אמנם מה שהבין בפשיט דגם סברת רבינו הגאון והרי"ף ז"ל הוא דמהני קנין בלשון סילוק לבד ונסתייע מדברי הר"ן ז"ל הנה כבר זכרנו שהרב הגהות אשירי הביאו מרן בסימן ט"ל כתבו דהרי"ף ור"ח ודעמייהו ס"ל דלא מהני קנין בלשון סילוק ואפשר דעל סברא זאת קא סמיך מרן ז"ל כאן בסימן קצ"ה שכתב שחלוקים הם רבינו עם הרמב"ן והרשב"א וכבר כתבנו לעיל שדברי הר"ן ז"ל הנז' לא זכרם מר"ן ז"ל

והנה הראב"ד ז"ל כתב על דברי הרמב"ם בפכ"ג מה' אישות דמ"ש כאן אינו מחו' לו ופי' ה"ה ז"ל דבריו דמפ' דבעית הש"ס קאי אנשואה ואברייתא דקתני האומר לחברו וכו' דאם קנו מידו מהני. וראיתי להראב"ד בס' תמים דעים סי' רל"ח דנ"ד ע"א הביאו הכנה"ג בא"ה סי' צ"ב שכ' כדברי ה"ה ז"ל אך הוסיף שם לאוקומי ברייתא דהאומר לחבירו וכו' בשקרא עליו ערער ובכה"ג מהני ביה קנין והביא ראיה מפ' חזקת דעלה דקתני במתני' שותפין מעידין זל"ז אותבוה מהך דהאומר לחבירו ואוקמוה בקנו מיניה את"ד יע"ש

ונראה לי שגם דעת התוס' שם בכתובות כן וכונת דבריהם הכי הוא דקא מקשו לרש"י שפי' דבעית הש"ס קאי אברייתא לזה הק' דזה אינו דאין בלשון זה להקנות לחברו ומה יועיל בו קנין דלא מהני קנין בלשון זה אלא להסתלק עצמו וליפות כח הסילוק כגון נשואה דכיון דקי"ל ידו כידה אפילו דבעלה רוצה להסתלק עצמו מנכסיה מ"מ באמירה בעלמא אינו מסתלק וקא מבע"ל אי בקנין. מהני ולפי זה הוא הדין דגם בשותף ומערער וכיוצא דס"ל להתו' ז"ל דמהני לשון זה בקנין דהא אין לומר בכל הני למי מקנה אותה כיון שיש לו עסק עם חברו בזה ורוצה להסתלק עצמו מזה ודאי דמהני בהם קנין דהא אין כאן הקנאה אלא סילוק דומיא דנשואה ולפי זה גם הראב"ד מודה דבעית הש"ס שייך נמי אנשואה ואברייתא דומיא דמתני' דהיינו סילוק ולא הקנאת מכר ומתנה כמ"ש והתו' ז"ל לא באו למעט אלא ממה שנראה מדברי רש"י שם בד"ה מהו שפי' דבעית הש"ס היינו לומר שיהא הקנין מועיל להקנות גם במכר ומתנה אף שהוא בלשון גרוע כזה יע"ש. וע"ז הק' דאין בלשון זה מובן להקנות לאחר במכר ומתנה דהא למי מקנה אותה וכו' יע"ש. ויש ראיה לזה ממ"ש הרא"ש שם בפ' הכותב והביאו ג"כ השה"ג ז"ל שם בפ' הכותב שהביא פרש"י ז"ל והק' עליו כקושית התו' וכתב לכן נראה דאנשואה קאי וכו' וכמ"ש התו' ז"ל אך הרא"ש רצה לקיים גם פירוש רש"י וכתב דאיירי בחברו שהוא שותף עמו והקנה לו מוכח שהוא מקנה לו השדה עכ"ל וכוונתו מבוארת שנדחק לפרש בדברי רש"י ז"ל שמ"ש בד"ה מהו דמועיל הקנין גם במכר ומתנה ע"כ איירי בשותף ומיהו אף דאיירי בשותף מ"מ הקנאה איכא דמקנ' לחבירו שהוא שותפו חלקו ש יש לו עמו אלא דכיון דהוי שותפו מהני בו לשון סילוק בקנין דהא מוכח למי מקנה דהיינו לשותפו זהו כונת דבריו ומינה נשמע דכח קושית התו' והרא"ש על דברי רש"י הוא במה שנראה מדבריו דמהני לשון זה בקנין להקנות לחברו גם שאינו שותף עמו אלא דהתוס' לא נראה להו לקיים פי' רש"י ולומר דאיירי בחברו שהוא שותף עמו וכדפי' הרא"ש והשה"ג ז"ל וא"כ נמצא דלמאי דפי' הרא"ש דברי רש"י נפקא מינה שרש"י והתו' והרא"ש והראב"ד קיימי בשיטה אחת דבקנין מהני לשון זה דסילוק בשותף ובנשואה ודומה להם כדכתיבנא

ובהכי אפשר לפרש גם דברי הר"ן ז"ל דבפרק הכותב שכתב דגם להרי"ף האומר לחברו דין ודברים אין לי עמך על שדה זה וקנו מיניה דמהני עכ"ל. ואפשר לומר דכונתו הוא דומיא דההיא דפ' חזקת דמיירי בשותף ולאו אכולה מילתא קאמר לה דהיינו להקנות במכר ומתנה בלשון זה אף למי שאינו שותפו אלא שדבריו באו סתומים קצת

כי עפ"י הבא'ר אפשר לומר שגם דעת רבנו הגאון והרי"ף והרמב"ם ז"ל הוא כדעת התוס' והרא"ש דגם באומר לחברו דין ודברים וכו' דמהני בשותף ומערער וכיוצא דומיא דנשואה וכמ"ש הראב"ד ז"ל בסימן הנז' וכדפי' הר"ן לדברי הרי"ף וכדכתיבנא ופלוגתייהו דהראב"ד. והתו' והרא"ש ז"ל עם רבנו הגאון והרי"ף והרמב"ם הוא דוקא בעודה ארוסה שלדעת הראב"ד והרא"ש ז"ל אין חילוק בין אמירה לקנין בארוסה דמה שקונה באמירה לבד קונה בקנין לא פחות ולא יותר ולדעת רבינו הגאון והרי"ף והרמב"ם מועיל הקנין בארוסה לאסופי כחא דהיינו דאם אמר לה דין ודברים אין לי בנכסיך באמירה לבד אינו מועיל אלא לשיהיה מכרה ונתינתה קיימת ונא על הפירות ואם קנו מיניה מהני הקנין לאסופי כחא שיהיו גם הפירות שלה גם דלא פי' ובפירותיהן ובנשואה שוים הם דבאמירה לבד לא מהני אפילו לשיהיה מכרה קיים אמנם אי קנו מיניה מהני למאי דפירש בהדיא לבד וכן הבין מרן בכ"מ פכ"ג מה' אישות יע"ש

האמנם ראיתי למר"ן ז"ל שם שכתב דמדברי הרב המגיד ז"ל משמע דמהני קנין בנשואה גם על הפירות אפילו דלא אמר לה אלא דין ודברים אין לי בנכסיך בלבד ולא הזכיר פירות שהבין בדעת הרמב"ם דמהני קנין גם על הפירות וע"ז תמה על הרב המגיד ז"ל דא"כ אין בין ארוסה לנשואה כלום את"ד יע"ש. ואחרי נשיקת עפרות זהב לו פליאה דעת ממני ולא ידעתי היכי שמיע ליה כן בדברי ה"ה ז"ל שהרי כתב ה"ה ז"ל שם וז"ל וכתב רבינו שאם קנו מידו אחר הנשואין הועילו מעשיו ויצא לו ממ"ש בפרק חזקת וכו' וזה פשוט את"ד. והרי מדבריו אלו אין למשמע מינה כי אם דמה שקונה בעודה ארוסה באמירה בלבד קונה בנשואה כשקנו מידו והרי בארוסה אם אמר לה דין ודברים אין לי בנכסיך ולא קנו מידו