שו"ת תעלומות לב חלק ד קצה

בדבר זה. ועוד דלמה ליה להביא מדברי רי"ו ויותר הו"ל להביא מדברי הרא"ש. ועוד שדבריו קצת מגומגמים במ"ש וז"ל אבל התו' והרא"ש והטור חולקים וס"ל דעדיו בחותמיו זכין למלוה משעת החתימה אפי' לא בא השטר לידו עד לאחר זמן כנראה מדבריו דזוכה משעת החתימה אף דלא מטי שטרא לידיה לעולם וזה אינו דבש"ס מבואר להיפך דעדיו בחותמיו ה"ד כד מטא שטרא לידיה ולזה נראה לומר דע"כ כונת הסמ"ע ג"כ הוא כן דזכו מעת החתי' שכ' היינו דזוכה למפרע כשיגיע השטר לידו אפילו שלא הגיע לידו עד לאחר זמן ומ"מ כד מטא לידיה אז קונה למפרע משעת החתימה כן נ"ל בדעתו אף שבאו דבריו קצת מגומגמים כאשר יראה המעיין ומ"מ מ"ש הש"ך בדעת הסמ"ע שהבין בדעת רי"ו דבדבר שאינו בידו לא זכה כי אם היכא דמטא שטרא לידיה דוקא ואפי' דמטא לידיה שאינו קונה למפרע מעת החתימה כ"א מכד מטא שטרא לידיה. אחר המחילה זה לא ידעתי מאין ולאין הבין כן בדברי הסמ"ע ודוק

ז) מ"ש רבינו הדרך החמישי וכו' הכי תנן בכתובות דפ"ג ע"א הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך ה"ז אוכל פרות וכו' ובגמ' תני ר' חייא האומר לאשתו וכו' והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום אמרי דבי ר' ינאי בכותב לה ועודה ארוסה וכו' איבעיא להו קנו מידו מהו אמר רב יוסף מדין ודברים קנו מידו ופי' רש"י ז"ל קנין דברים הוי ולאו כלום הוא. רב נחמן אמר מגופה של קרקע קנו מידו ופי' רש"י דאין חליפין באים אלא לדבר שיש בו ממש ועל גופא של קרקע קנו מידו ומתנה גמורה היא. ובגמ' איפסיקא הלכתא כרב נחמן דאם קכו מידו קנה המקבל ומיהו בפירושא דהך בעיא איפליגו בה קמאי דרש"י ז"ל פי' דאברייתא דקתני האומר לחבירו וכו' קא מיבעיא ליה דטעמא דלא קנה המקבל הוי משום גריעותא דלישנא ועל הא קאמר דאם קנו מידו קנה את"ד יע"ש. ואולם התוס' ז"ל שם חלקו עליו וכתבו דמה מועיל קנין בזה שהרי למי מקנה אותה והלא לכ"ע מפקר לה לכך כראה לר"י דאנשואה קאי וכו' יע"ש והרא"ש שם בפסקיו הביא מחלוקת זה וכתב דנראה לו פירוש רש"י יע"ש ועי"ש בהג"א שהביא שם בזה מחלוקת רש"י והתוס' יע"ש. ונראה דעת רבינו שמפרש כפירוש התו' דאמתני' קאי. ושו"ר שכבר ביאר רבינו הלכה זו בשער ד' בתשעה דרכים ב' בדרך ב' בדרכי האשה בדרך הא' ופי' שם דבעית הש"ס היינו בעודה ארוסה שלא יהיה לו פירות כשקנו מידו אפילו שלא אמר לו אלא דו"ד אין לי בנכסיך לבד דקיי"ל דהבעל אוכל פירות בחייה ואינו מועיל לשון זה אלא לענין אם מכרה ונתנה דמכרה קיים להכי מועיל הקנין לסלק את הבעל שלא יאכל פירות. וכן פי' הרמב"ם פכ"ג מה' אישות דכתב הר' ז"ל שכן הוא דעת רבינו האי והרי"ף יע"ש. ומינה נשמע דס"ל לרבינו ולהרי"ף והרמב"ם כדעת התו' דלגבי האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום ואפילו קנו מידו דהוי קנין דברים שהרי למי מקנה אותו. אמנם ראיתי להר"ן בפי' ההלכות שכתב ת"ל ומ"מ אף לפי פי' הרי"ף באומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו וקנו מידו מהני והכי איתא בהדיא פ' חזקת הבתים דמ"ב דהאומנין אין להם חזקה עכ"ל וכן פי' בפ' מי שהיה נשוי יע"ש, הנה מבו' דאף דהרי"ף מפרש לה להך בעיא עלה דמתניתין מ"מ ס"ל דשייכא גם לברייתא דהאומר לחבירו ואולם בהג"מ פ' חזקת הבתים סימן ט"ל והביאו מר"ן ב"י בח"מ סימן ל"ז כתב דאם כתב לו בזה הלשון דין ודברים אין לי על שדה זו לפי' רש"י ורשב"ם מהני בשקנו מידו ולהרי"ף ור"ח וריב"ש וריב"ם לא מהני בזה הלשון עד שיקנו מידו בפי' מגופה של קרקע עכ"ל. וא"כ נמצא דכפי דברי הרי"ף פליגי בה הר"ן עם הגהות אשירי ויש לדקדק על מר"ן הקדוש דלא זכר שר לדברי הר"ן שבפרק הכותב הנז' וכן יש לדקדק עוד על מר"ן ממ"ש בכ"מ פט"ו מהלכות עדות על מה שפסק הר"ם במז"ל שם ולא דן עד שיסלק עצמו בקנין גמור הביא שם מר"ן הא דבפרק חזקת הבתים דהאומר דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום עד שיקנו מידו את"ד יע"ש. והדבר ק' דבפרק כ"ג מהלכות אישות פירש גם הוא ז"ל בדברי הר"ם דהבעיא קאי אמתני' אלא דפליג על הרב לענין אם הקנין מועיל לפירות או לא יע"ש. ועוד דאם איתא דס"ל הכי להרמב"ם דקנין מועיל אפילו בלשון זה דדין ודברים אין לי על שדה זו א"כ ק' במה שפסק שם בפרק הנז' מהלכות עדות הלכה ד' וז"ל קרקע שבין ב' שותפים וכו' אינו מעיד אא"כ סילק עצמו וקנו מידו שנתנה לשותף וכו' הרי דלא הספיק לו קנין בסילוק לבד כי אם שהצריך שיקנו איך נתנה לשותף דהיינו לשון הקנאה וכן ראיתי למהר"ש הלוי חח"מ סי' נ"ה הביאו הכנה"ג סי' ל"ז שפירש כדברי הרמב"ם הנז' כן ע"ש. אמת שמד' הרמב"ם שם בפט"ו יש להוכיח דס"ל דקנין מהני אפילו בסילוק לבד שכן כ' שם ולא דן עד שיסלק עצמו בקנין גמור וכו' ע"ש. הרי דסילוק לבד מהני בקנין וכן יש להכריח ממ"ש בפרק י"ט מה' מלוה ולוה שכתב שם להדיא דסילוק בקנין לבד מהני יע"ש. ולפי זה ע"כ צריך לומר דפירוש דבריו שכתב בפרק ט"ו מהלכות עדות ה"ד וקנו מידו שנתנה לשותף היינו דכיון דקי"ל דהקנין נעשה כאילו פירש לו מגופה של קרקע להכי קאמר דכיון שקנו מידו הו"ל כאילו: נתנה לשותף ובזה א"ש דלא תיקשי דברי הרמב"ם אהדדי ודלא כמו שפירש מהר"ש הלוי והיינו ממ"ש בשיטת הר"ן בדעת הרי"ף. ושו"ר להפ"מ בח"א סי' פ"ב וסימן פ"ג שכ"כ ועיין למהר"ש חאיון בביאורו על הטור בסימן ל"ז מה שתמה על דברי ההגהות דבפרק ח"ה יע"ש. ועיין בטור ח"מ סימן קי"ח ולהרב בני אברהם ח"מ סימן ז' ולהרב בני יעקב דק"ה הביאו החשק שלמה (כעת אין ספר בני יעקב מצוי אצלי) ועיין בתשובת הרשב"א ז"ל ח' סימן הביאה מר"ן ב"י ז"ל בח"מ סימן קצ"ו מחו' כ"א יע"ש. ועיין מה שהביא שם: מר"ן בשם העיטור ובשם רבינו האי ובשם תשובות הרמב"ן יע"ש. ועיין מחנה יאודה סי' ל"ז ועיין בכל תשובות הרשב"א שזכר מר"ן בסימן קצ"ו בענין זה ועיין מח"א הלכות זכיה מהפקר סימן יו"ד וצ"ל במ"ש וגבי שותף וכו' כנראה מדברי הרא"ש וכו' כונתו הוא דאם אינו מדבר עם שותפו לא מהני דאכתי אינו מוכח למי מקנה דצריך לעיין בדבריו

וחזה הוית למהרימ"ט ז"ל בחח"מ סימן מ"ד שהביא מ"ש מרן ז"ל בב"י סימן קצ"ו בהא דאם אלים כח הקנין או לא שכתב שהוא מחלוקת רבינו ז"ל עם הרמב"ן והרשב"א יע"ש. וכתב הרב הנז' דלא פליגי דגם רבינו האי ז"ל מודה בזה דאפילו אמר לשון גרוע כי קנו מיניה מיהא מהני דאפילו לגירסת הרי"ף ז"ל