שו"ת תעלומות לב חלק ד קצג

ודו"ק. ועיין בתשובת מהרח"ש ז"ל ח"א סימן ט'

ועיין בתשו' הרא"ש כלל ח"י סימן ב' תורת חסד סימן קע"ח ורל"ד ורל"ו ובתשובת הרשב"א ח"ב סי' צ"ט וסימן ק' ובתשו' המיוחסות להרמב"ן ז"ל סימן י"א וסימן י"ט ועיין למר"ן הב"י בסי' ס"ה ס"א

ודע דבפי' שטרי אקניתא יש הפרש בין הרי"ף ז"ל ורש"י לדעת הרא"ש בפסקיו פ"ק דב"מ וכבר כת' לעיל דלדעת הריב"ש ור' ירוחם וכן הוא דעת הרב המגיד דס"ל דכונת רש"י ג"כ הוא לפרש בדברי הרי"ף דהיינו דע"י הקנין משתעבד לוה למלוה בין ילוה בין לא ילוה יע"ש. וכן מבואר מדברי רש"י בקידושין דט"ז יע"ש כמ"ש לעיל והדבר קשה ממ"ש רש"י בב"מ די"ו ע"ב בד"ה שטר הקנאה שכתב וז"ל שקנו ממנו שאפי' לא ילוה שעבד עצמו לשלם, הרי בהדיא שפי' דעל ידי הקנין משתעבד עצמו לשלם אפילו לא ילוה והיינו שקנו ממנו להשתעבד בהכי וזה נראה כפי פשט דברי רש"י בב"מ די"ג ע"א וכמו שהבין הרא"ש בדעתו גם מלשון רש"י בקי' שזכרנו לעיל כראה לע"ד דאין משם הוכחה היפך מזה משום דהתם איירי לענין מכר וגבי מכר לא שייך לומר דקנו מיניה בין ימכור ובין לא ימכור דהא השטר שכותבין הוא איך מכר פ' לפ' משא"כ לגבי חוב דאדם מצי לחייב את עצמו במה שאינו חייב וא"כ כי אתא לוה לכתוב שט"ח בלא מלוה אין כותבין אלא א"כ מתחייב עצמו בין ילוה בין לא ילוה. כי מן הבאר ת'ם אני לרבינו ירוחם ולהריב"ש שכתבו שגם רש"י כונתו לפרש כפי' הרי"ף וזה תימא מלשון רש"י בדי"ו הנז' וראיתי להרב בית אברהם בסי' ט"ל סכ"ג שכתב לפרש בדעת רש"י כדברי הריב"ש ורבינו ירוחם והפליג עוד לומר שגם הרא"ש ז"ל כונתו כן יע"ש. ואחרי המחילה על הראשונים אנו מצטערים והוא ז"ל בא להוסיף עליהם

והנה אמת שמדברי הרא"ש ז"ל בפ"ק דקי' סי' ל"ה בשם מהר"י הלבן משמע דס"ל הכי דהקנין הוא בסתם שכתב וז"ל ועוד הביא ראיה מהא דכותבין שטר ללוה וכו' וסתם אקנייתא היינו בסודר וכו' יע"ש. הרי שמפרש כפי' הרי"ף ז"ל דפי' אקנייתא היינו קנין סודר ושו"ר דהא נמי לק"מ חדא שאפשר לומר דלא בא ללמד התם אלא שיכולי' להקנות לקונה שלא בפניו וע"ז כתב שיש ראיה מהא דכותבין שטר ללוה בקנין והיינו אפי' שלא בפני המלוה ואה"נ דיסבור ג"כ דאופן הקנין צריך להיות שיקנו ממנו איך משתעבד את עצמו בין ילוה בין לא ילוה. ועוד אפשר לומר שאפי' נימא שדעת מוהר"י הלבן היינו כפי' הרי"ף דהיינו דאין כאן אלא קנין סתם מ"מ יש לומר דלעולם דעת הרא"ש הוא שצריך שיקנו מהלוה שמשתעבד עצמו בין ילוה בין לא ילוה ובזה פליג על הר"י הלבן שלא הביא דברי מהר"י הלבן אלא לענין דקונין מהמוכר בלא לוקח ועל זה הוא דהביא דברי מהר"י הלבן ודוק

עיין לב שמח ח"א סימן כ"ב וכ"ד תשו' הרי"ף סי' קפ"ג פ"מ ח"א סי' ס"ד נאמן שמואל סימן ק"י דקס"ב וקס"ג ד"מ ח"ב סי' מ"ב וסימן ע"ז וק"ד וק"ה וק"ו תורת חסד סי' רל"א פרי אדמה ז"ל ח"ב דס"ו ע"ד כנה"ג סי' ט"ל ס"ק ס"ב חשק שלמה סימן ט"ל אות מ"ב בני אברהם חח"מ סי' נ"ז שמחת יו"ט סי' ל"ד וס"ו מטה יהודה ח' יו"ד סי' ז' חיים שאל ח"א סי' פ"ב מוהראנ"ח ח"ב סי' פ"ה ופ"ח ש"מ לב"ב דע"ט ע"ב

והנה ראיתי להרא"ש שהק' על מ"ש הרי"ף ז"ל דחיישינן לקנוניא דלא היה לו להזכיר קנוניא דלא חיישינן לקנוניא אלא היכא דנפל דאיתרע דאי חיישינן לקנוניא בלא נפילה אפילו מלוה עמו איכא למיחש את"ד יע"ש. והנה בפי' קנוניא ראיתי למהר"ש חאיון ז"ל בביאורו על הטור ח"מ סימן ט"ל שכתב לפרש דיותר נראה לו דפי' הוא דלא חיישינן לשמא הלוה רוצה לכתחי' לכתוב שטר זה בניסן ואינו רוצה ללוות עד תשרי ורוצה לעשות קנוניא או אי נמי דלא חיישינן דלכתחילה הוא עושה כן רק ניחוש דילמא איתרמי שכתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי וכו' את"ד יע"ש. והנה הרב ז"ל עשה והמציא שני פירושים במלת קנוניא מלבד הפי' הא' שפי' שאינו רוצה ללוות כלל והכל הוא קנוניא. ולענ"ד לא ידעתי מה הפרש יש בשני הפי' האחרונים האלו דלענ"ד הכל הולך אל מקום אחד דע"כ פי' קנוניא צ"ל שכותב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי וא"כ אפי' איתרמי ליה הכי מ"מ בתשרי כשרוצה ללוות בזה השטר משום הרוחת פשיטי דספרא ומשום דממילא בא לטרוף שלא כדין מש"ה אין כותבין היכא דליכא קנין כמ"ש התו' דאי אמרת דגם באיתרמי ליכא למיחש שרוצה עתה ללוות בתשרי כדי לעשות קנוניא שיטרוף המלוה מהלקוחות למפרע ולא משום הרוחת פשיטי דספרא א"כ נימא דזה ג"כ נכלל במ"ש בש"ס דחיישי' לשמא כתב ללוות בניסן וכו'. ומ"מ בין הכי ובין הכי ק"ק לפי פירוש זה דאם איתא דיש לחוש לקנוניא גם בנכתב בניסן ולא לוה עד תשרי. וכמו שפי' הרב ז"ל קשה דא"כ כשהקשו בש"ס לאביי דאמר עדיו בחותמיו ממתני' דקתני מצא שטרי חוב אם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר ואוקימנא בשחייב מודה. ותירצו דלאביי ה"ט משום דחייש לפרעון ולקנוני' ולדבריו תיקשי ליה דאי חיישינן לקנוניא בכה"ג נימא דלאביי הט' דלא יחזיר משום דאיכא למיחש שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי כדי לעשות קנוניא וטעמא דעדיו בחותמיו לא שייך כי אם כשהשטר דוקא ביד המלוה דהא לאביי בעינן דנמטי שטרא לידיה וכ"ת הא אוקימנא לה בשחייב מורה והו"ל כמטא שטרא לידיה ומשו"ה לא חייש הא נמי ליתא דכיון דנפל דא איתרע ולא חשיב וכמ"ש שם בש"ס. ולפי זה קשה דמאי מקשו בש"ס לאביי מהך מתני' אלא ודאי עכ"ל דאם לוה לפי האמת ואין חששא כאן כי אם שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי בכי האי ליכא למיחש לקנוניא כלל כי אם דחיישינן דאיתרמי ליה הכי ומשום הרוחת פשיטי דספרא רוצה ללוות עתה בזה השטר ומשו"ה כשאין שם אחריות נכסים יחזיר דהא אוקימנא לה בשחייב מודה וליכא פסידא לאחריני אמנם אי יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר דהא בהודאתו קא מפסיד לאחריני ואכתי אין השטר עתה בידו דכיון דנפל איתרע וכו' אכתי תיקשי כמי לדידן דמאי קא מקשי הש"ס לאביי מהך מתני' נימא דאם אמרה אביי היינו במקום דליכא ריעותא כלל דלא נפיל אמנם כשנפל לא על דרך שאמרו