שו"ת תעלומות לב חלק ד יח

להעלותו ולהצילו ע"ש, אבל להלוותו ברבית אסיר לן ומעתה א"ש דמר"ן הק' פסק כר"ש לכולה מילתא, וכמעט הדבר מפו' בדברי הר"ש שכן הוא כונתו בפי' דאסור להחיותם שפירושא לתת להם חיים וכמ"ש. וכ"ש שאסור לשחוט להם ואפי' בחול כדי להחיותן

או יאמר והוא הנכון דמרן הק' מפרש להא דאמר רבינו שמשון בדבריו דאסור להחיותן פי' דאסור לפרנסם וכמ"ש הוא בעצמו שם בש"ע אה"ע סי' ד' וסי' ל"ד וז"ל אם לא טבל וכו' מחזירין לו אבידתו כישראל מחצה על מחצה מצוה להחיותו (פי' לפרנסו) כישראל ושם כתב מור"ם ויש אומרים דאפילו ברוב עכו"ם מפקחין עליו הגל בשבת ואין מצווין להחיותו (פי' לפרנסו) אלא ברב ישר' עכ"ל. ואם כן גם דברי רבינו שמשון דאמר דאסור להחיותן כן מפרשים להו מרן ומור"ם ז"ל. נמצינו למדין דדעת מרן היא דהקראים כישראל הם לכמה דינים וקידושיהן קידושין וכיון שגיטהן פסולים מטעם דמשנה ממטבע וכו' הרי א"כ אסורים משום ממזרות וכנ"ל

ומדי עברי בענין זה ראה ראיתי בדברי עט"ר הרמ"ז בכנסיא שלו בב"י סי' ד' א' יו"ד בהגהות ב"י אות כ"א וכ"כ ר"ש בתשו' וכו' ותימא לי טובא דר"ש אסר ינם כיי"ן א"כ ותהי להיפך ואיך יאמר וכ"כ ר"ש. ועוד יש לי להבין מ"ש אחריו וכ"כ מהר"ש חכם הלוי בתשו' שהוא מן המתירים ואיך ימנה תשו' ר"ש האוסר את יינם בין המתירים

ואנא מזרעא דרב קאתינא ומחייבנא לאפוכי בזכותיה אמינא ולא מסתפינן דזאת וכ"כ ר"ש צריכה להיות בסוף האות והר"ת שלה הוא ולא כן כתב ובזה שקטה האר"ש וכל אשר עליה

ומעתה נחזור לדברי הרב הפוסק הנז' שהתיר בשופי את הקראית להתגייר ולהנשא לישראל כשר וטרם נשיב על כל דבריו כהלכה אחת שאלתי מאתו איך ולמה העלים עין קדשו ולא זכר מאומה מתשובת הפני משה ח"ג סי' א' אשר שם ימצא שכל דבריו דחאם בשני ידים ואין לו על מה לסמוך וז"ל נתתי את לבי על אודות אחד מבני מקרא וכו' וקבל עליו ד"ח וכו' אם מותר לישא שפחה וכו' ואין לו תקנה וכו' דלישא שפחא אינו יכול מפני שהוא ספק כשר וכו' ואין לו תקנה כ"א בגיורת וכו' ואפשר דלדעתם ספק ממזר דאפשר דכשר הוא תחלת יצירתו בעבירה וכו' ומה גם במקום מעלת יוחסין דמחמירי בהו משום מעלת יוחסין אפי' בס"ס דאף כשעיקר אינו אלא מדרבנן ואיכא נמי ס"ס וכו' ואף כשעיקר האיסור הוי מדרבנן וכו' והקראים הללו הם ס' כשירי' וכו' על כן ישפוט דהני קראים דל"ס ממזרים חשבינן להו אסורי' בשפחה. ואין להם תקנה כ"א בגיורת דכיון שכן אינם מטהרי' את זרעם ומי שלא ישפוט בדבריו כך איני יודע אם ימצא ידיו ורגליו בדברי הרמב"ם ז"ל ואף כי שמעתי אומרים דברים על דברי הרמב"ם ז"ל כאמור דאף להרמב"ם ספק ממזר מותר בשפחה שרי להו מרייהו כי הם דברים שלא שערם הרמב"ם ז"ל ומגלים פנים בתורתו שלא כהלכה וכו' והוכרחתי לכתוב כל זה לפי שראיתי להרדב"ז סימן קפ"ח שכתב שספק ממזרים מותרים בשפחה וכו' ע"ש ושוב הביא תשובת הרדב"ז שהובאה במהרש"ך סי' ט"ו שהכשיר את הקראים לבוא בקהל ולאו לממזרים חשיב להו ומנה הוכיח דס"ל להיפך דהקראים אסורים בשפחה כיון דכשרים הם לבוא בקהל ישראל, וכן הוכיח מתשובה אחרת להרדב"ז שהובאה גם כן במהרש"ך שם שכתב להתיר את הקראים ממ"ש הרמב"ם בתשו' שיש למול אותם דילמא נפיק מינייהו זרעא מעליא פי' שיהיו כשרים לבוא בקהל דאלת"ה שישא בת מינו אינו יכול דספיקן בספיקן אסורים ואם לא ישא כלל לא תוהו בראה, ועוד דמצווה על פו"ר אלא עכ"ל דנפיק מיניה זרעא מעליא שכתב הרב הוא שיהיו מותרים לבוא בקהל. ומזה מוכיח דדעת הרדב"ז ז"ל הוא שס' ממזר אסור בשפחה דאל"כ הרי יש לו תקנה לטהר את זרעו על ידי שפחה וגם יש לומר דמה שכ' הרמב"ם דילמא נפקא מיניה זרעא מעליא הוא כמו שכתב דמותרין בהיתר בתקנת השפחה ותו ליכא למילף מינה דכשרים הם הקראים לבוא בקהל אלא ודאי דס"ל להרדב"ז דגם ספק ממזר אסור בשפחה ועוד הוסיף להכריח כן מהראיה הבי שהביא הרדב"ז מחיבור הרמב"ם שפירש שראוי למושכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה וכו' אלא משמע דאית ליה להרדב"ז דאין לו תקנה לס' ממזר. אלא בגיור' ואם תשו' זו המודפסת במהרש"ך היא המאוחרת לתשו' נדפסת בספרו הנז' מכאן ראיה שחזר בו ממה שהתיר בתשובה הנז' שפחה לספק ממזר ואם תשו' הנז' המתרת היא המאוחרת נראה שחזר בו ממ"ש איסור בשפחה בהאיך תשו' וכיון שכן שהדבר ספק אצלינו מי מאוחרת מהם אין להביא ראיה ממנו להתיר שפחה לספק ממזר כיון שהוא פוסח על שתי הסעיפים ואנחנו לא נדע על מי מהם נסמוך וכ"ש שאחרי' חולקים עליו ותו דהרמב"ם אית ליה בפי' דשפחה אסורה לספק ממזר, וכנראה שהרדב"ז לא ראהו עכ"ד הפ"מ ז"ל. הנה הראת לדעת כי תשובת הרדב"ז שהכשיר את הקראים אשר עליה בנה יסודי הפס"ד הרב הפוסק הנז' ועשהו ראש המתירים כמו שתראה דבריו להלן אין ממנה שום סמך וראיה כלל כיון שדבריו הם סתרי אהדדי ודעתו ז"ל אינה מבוררת דמהתשובה שהביא לנו הפ"מ ז"ל סי' קפ"ח שהתיר בה ספק ממזר בשפחה למדנו גם כן דהקראים אסורים לבוא בקהל מדמתיר אותם בשפחה וכמו דדייק לה הפ"מ ז"ל לאידך גיסא דמדהתי' בשתי התשובות שהביא מהרש"ך לבוא בקהל מוכח דבשפחה אסורים כיון דכשרים הם לבוא בקהל ומינה כמי דייקי' כיון דשרי להו בשפחה לאו כישראל דמו ואסורים הם בקהל ועי' זרע אברהם יו"ד סימן ז"ך. ולפי"ז לענין היתר הקראים בקהל הו"ל דעת הרדב"ז מסופקת ואין מביאין ראיה מדבריו ז"ל בזה לסמוך עליהם כלל ועיקר וכמו שכתב הפ"מ וכל דברי הרב הפוסק הנז' המורכבים בעיקרן ע"ד הרדב"ז שעשהו ראש המתירים נפלו עד היסוד וכאמור

אך אמנם בעיקר דברי הפ"מ ז"ל שהניח בפשיטות דדעת הרדב"ז מוטלת בספק ודבריו סתראי נינהו ואין לסמוך עליהם. אנכי הרואה שאחר המחי"ר יש להשיב על דבריו ולומר דאף אי יהבינן ליה כל דיליה דמהתשובה דסי' קפ"ח ילפינן דהקראים אסורים לבוא בקהל הרי לפנינו ג' תשובות אחרות שכ' הרדב"ז בהם להדיא שהקראים מותרים הם לבוא בקהל והם שתים המובאות במהרש"ך ז"ל ולו' נדפסה בחדשות ח"א סי' ע"ג ובח"ב סי' תשצ"ו, ועוד בישנות סי' רי"ט ע"ש.