שו"ת תעלומות לב חלק ד קפח

הקדוש בב"י סימן ט"ל שהביא מ"ש הנ"י שדעת הרמב"ם כדעת הרי"ף ור"ח ז"ל. ודחה את דבריו בשתי ידיו עפ"י דברי הריטב"א והריב"ש יעו"ש. ורבני האחרונים המה ראו כן תמהו על דברי מר"ן ז"ל אלו דאיך ולמה דחה דברי הנמק"י מאחר שהרב בעה"ת קאי בשיטתיה בפי' דברי הרמב"ם ז"ל. ואני ההדיוט אחרי השתטחי תחת עפרות זהב לו מוסיף אני לתמוה עליו שלפי דבריו בסי' נ"ה הרי הטור ז"ל מפרש להדיא לדברי הרמב"ם דאיירי בקנין שכתב להך דינא שפסק הר"מ ז"ל וכן מי שחייב עצמו וכו' פסקו הטור ז"ל שהוא אפילו שנתחייב בקנין וכבר מר"ן עצמו שם כתב שדין זה לקוח מדברי בעה"ת שהוא מדברי הרמב"ם הנז' וא"כ הרי בהדיא דגם הטור מפרש כדברי הרמב"ם ז"ל בפי' הנמק"י והרב בעה"ת וכן פי' הר"ן בתשו' סימן ל"א וצ"ע

עוד יש לדקדק על פי' הסמ"ע שהרי אם הקנין הוא שקונה מיד כשהקנה לו אלא דאין בו זמן ודמיתה מבררת הזמן א"כ אף דהזכיר מיתה במתנה למה צריך הגעת השטר שהרי היכא דאיכא קנין הוא פשוט דקנה תכף כשמת למפרע משעת הקנין וא"כ למה לא יזכה עד שיגיע השטר לידו. גם ראיתי עוד להסמ"ע מה שרצה להעמיס בדברי מרן בש"ע וכבר דחה את דבריו הרב מוהר"א אליגרי ז"ל שם בתשו' הנז' יע"ש

ובהיותי בזה חזה הוית להרב כנה"ג בסימן רמ"ג הגהב"י אות טו"ב שהביא תשו' כ"י לאחד קדוש וכמדומה לי שהיא ממוהר"ש יפה שכתב לישב לקושית מר"ן שהקשה על הטור בסימן רנ"ח עפ"י מ"ש הטור בסימן קצ"ו דאין קנין מועיל אלא א"כ מקנה לו הנמכר או הניתן מיד ליד אבל האומר קנה בסודר זו ותקנה חפציך לי לאחר שלשים יום לא קנה. גם ידעת מחלוקת שיש בין הפוסקים ז"ל אי הקנין הוי מעכשיו או לא הלכך בעינן קנין ושטר עכ"ד. ואחרי המחילה קשה דהא תינח למקנה לזמן ל' יום שלא יספיק קנין לבד כי אם שיהיה צריך קנין ושטר כמ"ש הרב ז"ל. אמנם שיהיה צריך הגעת השטר ג"כ ליד הזוכה זה לא שמעתי ולא ידעתי מאין בא לו הכרח זה ואדרבא איפכא איכא למשמע ממ"ש הטור ז"ל שם בסוף סי' רנ"ח בשם הרמ"ה שהכותב נכסיו לאחר או לבנו לאחר ל' יום אם יש בשטר קנין מעידנא דקנו מיניה גמר ומשתעבד נפשיה ולא בעי מהיום עכ"ל והרי התם נמי הקנין הוא לאחר ל' יום והכי פסק הטור דקנה מעידנא דקנו מיניה והרי זה סותר למה שפסק בסי' קצ"ו דאין קנין מועיל לאחר ל' יום אלא ע"כ לומר כמ"ש הרב ז"ל דהיכא דאיכא שטר וקנין מהני אף לאחר ל' יום. אכן מ"מ נקוט מיהא דלא הזכיר הטור כלל שצריך הגעת השטר ליד הזוכה ואדרבא סתם קא פסיק ותני דקנה מעידנא דקנו מיניה ומבואר בהדיא דהיינו גם בלא הגעת השטר לידו וא"כ הדרא קו' מר"ן ז"ל לדוכתא

ואשר אני אחזה בישוב דברי הרב בעה"ט ז"ל לענ"ד הוא עפ"י מ"ש אביו הרא"ש ז"ל שם בתשו' כלל ס"ו סימן ג' דבשטרי קנין שהם לראיה דקנה מיד ואפי' דלא מטא שטרא ליד המקבל משא"כ בשטרי קנין שאינם לראיה כי אם לעיקר ההקנאה בכי הא ודאי דלא קנה עד דמטי שטרא לידיה כיון שעיקר הקנין הוא השטר וביאור הענין הוא לענ"ד דשטרי ראיה היינו שהמוכר או הנותן הקנה ללוקח או למקבל כל חד כדיניה בקנין אי כיוצא והשטר הוא שמגיד לאמר איך בכך וכך מעות שקבלתי מהלוקח ובקנין גמור מכרתי לו שדה פ'או חפץ פ' וכן במתנה שקונה בקנין לבד כ' בשטר איך הקנה לו בקנין חפץ פ' במתנ' בכה"ג ודאי דשטר ראיה מיקרי דאין השטר כתוב לעיקר קנין המכר או המתנה כי אם שמגיד לאמר איך כבר הקנה לו ע"י דבר אחר ובכה"ג ודאי דקנה אף בלא הגעת השטר לידו אבל שטרי קנין שהם לעיקר ההקנאה דמקני לו בשטר לבד כגון שכתוב בו שדי נתונה לך או שדי מכורה לך בקנין גמיר וכו' דהשטר הוא לעיקר הקנאתו שהקנה לו בשטר בכה"ג ודאי דלא קנה עד שיגיע השטר לידו אף בשטר הקנאה דהא עיקר הקנין הוא השטר ואי ליכא שטר הא ליכא קנין אחר ובכה"ג בעינן דנמטי שטרא לידיה כי היכי דליקני וכן שט"ח דמי לשטרי עיקר הקנין דהא בשטר זה הוא שמתחייב לחבירו הסך הכתוב בו ודבר זה קימתיו מסברתי עפ"י תשו' הרא"ש דכלל ס"ג הנז' ואח"ך האיר ה' את עיני ומצאתי שכבר בא דבר זה מפורש בהדיא בתשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' ז"ך שכ' וז"ל עתה יודיענו אפי' לא הגיע השטר לידו וכו' וכי לא תתקיים המתנה והרי לא קנה המקח או המתנה באותו שטר כי אותו שטר לראיה בעלמא הוא אבל קנאו בחליפין או במעות כאשר מספר השטר וא"כ מה לנו אם יגיע השטר לידו או לא יגיע וכו' הא מילתא דפשיטא היא אם באו עדים והעידו שראו המתנה שהקנה למקבל בקנין סודר שהמתנה קיימת וכו' ולא שייך שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר כיון שהשטר אינו אלא לראיה בעלמא וכו' את"ד יעו"ש. הנך רואה בעיניך דקא מחלק הרב בין שטר ראיה להיכא שלא הקנה לו בקנין אחר כי אם בקנין שטר דבכה"ג לא קנה אלא עד דמטי שטרא לידיה ולכן בשטר מתנה שכתוב בו שמודה איך הקנה לו חפץ פ' במתנה ע"י קנין סודר וכיוצא ה"ז קנה משעת הקנין והשטר אינו אלא לראיה בעלמא ולכך לא בעי דנימטי שטרא לידיה וכמו כן נמי שטר מכר שכתוב בו איך מכר לו חפץ פ' בכך וכך מעות שקבל ונקנה לו בקנין גמור הרי שטר זה נמי לא הוי כי אם שטר ראיה ובכה"ג ודאי קנה הלוקח אע"ג דלא מטי שטרא לידיה. אמנם שטרי חיוב ושטרי הקנאה שהקנין הוא שמקנה לו בשטר כגון שכתוב בו שדי מכורה לך שדי נתונה לך בזה ודאי דלא קנה עד דמטי שטרא לידיה אף דאיכא קנין. וכן כתב עוד הרא"ש להדיא שם כלל ס"ח סימן ד' וז"ל הני מילי בשטר קנית השדה שכתוב בו שדי נתונה לך וכו' וכשהחזיר לו את השטר וכו' ואר"ו זכות שהיה לו בזה השטר שקנה את השדה חזר ונתנו וכו' אבל במתנות הללו בקנין סודר נתנו והשטרות לא נכתבו אלא לראיה בעלמא וכו' יעו"ש באורך וכ"כ עוד שם בכלל הנז' סי' כ"א יעו"ש

ואם כנים אנחנו בזה נפרש כל דברי הטור בדרך זה דהנה מה שכתב בסימן ט"ל ס"ך חייב עצמו לשנים בקנין ומסר החייב לאחד את השטר אעפ"י שלא ידע האחר מזאת המסירה זכה וכו' יע"ש ומבואר מדבריו דאע"ג דלגבי המקבל האחד לא מטא שטרא