שו"ת תעלומות לב חלק ד קפד

קונטריס זכרון אליהו

ביאור על ספר מקח וממכר דרבינו האיי גאון ז"ל

שער א' ובו ו' סעיפים

א) הדרך הא' וכו' פשוט הוא שאין המקח נקנה בדברים כדאיתא בפרק הזהב דמ"ט דאיפליגו בה רב ור"י אי דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה מ"מ לדברי הכל אין המקח נקנה בדברים

ב) ומ"ש רבינו שיקח חפן ויתן חפץ וישלם המכר וכו' שם בפ' הזהב דמ"ח איפליגו בה ר"י ור"ל יאי דבר תורה מעות קונות או משיכה קונה וקימ"ל כר"י דדברי תורה מ"ק אלא שתיקנו חז"ל משיכה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעליה ואין לו' דרבינו ז"ל דמצריך לשני הקנינים מעות ומשיכה מדכתב שצריך שיתן חפץ ויקח חפץ וישלם המכר ש"מ שצריך שיעשה שני הקנינים דהיינו מעות ומשיכה דלכאורה קשה על רבינו ז"ל דבהדיא איתא בפי הזהב דתקנת חכמים היא שיקנה בקנין משיכה לבד וכן מבואר בדברי התוספ' ז"ל בד"ה נשרפו שהקשו בשם ריב"ן דלמה הפקיעו חכמים לקנין מעות שהיא מדאו' ליתקנו שיצטרך שניהם. ותירצו דאי משיכה לבדה לא תיקני יאמר לוקח למוכר נשרפו חיטיך בעליה יע"ש. וא"כ אי לא קני משיכה לבדה איכא למיחש לפסידא דמוכר. וכן מתבאר מדברי כל הפוסקים וכן מתבאר מדברי רבינו שער י"ג שער כסף בד' דרכים שכתב בדרך הב' דאי לא נפיק ועייל אזוזי אפילו שלא נתן לו כל המעות קנה יע"ש. ואין לומר דכאן איירי היכא דעייל ונפיק אזיזי דכל כי האי הו"ל לפרש ועוד שזה כבר בא מפורש בדבריו שם בשער הנז' בדרך הד' יע"ש. ואין לומר דס"ל דהיכא דלא נתן מעות כלל לא קנה דבהדיא פסק רבינו ז"ל שם בשער י"ג שער משיכה דל"ב ע"ב דמשיכה קונה בלא נתינת מעות יע"ש. ונ"ל שכונת רבינו פשוטה ללמוד וללמד כאן דרך כלל שהמקח נגמר במשיכה דהיינו במה שנוטל חפץ או יתן חפץ וישלם המכר היינו דבזה נשלם המכר ולאו למימרא דישלם דמי המכר דא"כ הו"ל לומר וישלם דמי החפץ וממ"ש וישלם המכר מבואר כונתו דבזה נשלם המכר ופשוט הוא

ג) ומ"ש רבינו ודבר זה במכר אבל לא במתנה לע"ד כעת לא זכיתי להבין דבריו שהרי קי"ל בטש"ע ח"מ סימן רמ"א דגם מתנה אין המקבל זוכה בה אלא באחד מהדרכים שהקונה זוכה בהם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' זכיה ומתנה וכתב ה"ה ז"ל דבר זה פשוט בהרבה מקומות וא"כ קשה במ"ש רבינו ז"ל דבמתנה אינו כן וצ"י

ד) ומ"ש רבינו הדרך הב' מה שאדם נותן ונוטל ואינו קרוי מכר כגון הממשכן חפץ לחבירו. דבר זה פשוט דמלוה על המשכון אינו קרוי מכר ועיין בשיטה דקידושין לא נודע למי לדף י"ו שנסתפק אי במלוה על המשכון אי מחל לו על הלואתו אם יכול לחזור בו כל כמה דתפיס במשכון כדין עבד עברי דאמרינן גופו קנוי ופשיט ליה דאין יכול לחזור דע"ע שאני דגופו קנוי להשתמש בו משא"כ לגבי משכון דאינו אלא לבטחון בעלמא יע"ש

ה) ומ"ש רבינו הדרך הג' וכו' פשוט הוא דשכי' ליומיה ממכר הוי האמנם אינו מכר עולם דסופו לחזור לבעלים ואי שכירות מטלטלין נקנה במעות לבד אף בלי משיכה כן הוא דעת הר"ן פסקו מרן בשו"ע ח"מ סימן קצ"ו ס"ו יע"ש

ו) ומ"ש רבינו הדרך הד' אתה מוצא וכו'. תנן בב"ב דקס"ז ע"ב כותבין שטר למוכר אעפ"י שאין לוקח עמו ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו וכן כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו. לכאורה יש לדקדק על רבינו דלמה נקט להך חלוקה דכותבים שטר ללוה וכו' מאחר דבהדיא מתניא במתני' בדין מוכר דכותבים שטר למוכר ויותר הו"ל להביא הך חלוקה דכותבים שטר למוכר דבמכר עסקינן. אמנם נראה לע"ד דכונת רבינו פשוטה שבא ללמד דעת את העם דבדין זה צריך שני תנאים האחד שיודה המוכר איך קבל המעות מיד הלוקח דאי לאו הכי איכא צד חובה ללוקח דאפשר שאינו רוצה הלוקח