שו"ת תעלומות לב חלק ד קעט

ונימוקו עמו משום בניו הקטנים. אלא שהיא האשה רוצה בקב ותפלות ותובעת גירושין. וכיון שטעמה טעם איסור ומים גנובים מוטב שתתגרש ותהיה נדונת כפנויה ובפרט כיון שבניו הקטנים ישארו אצלה. לא יבצר מהתקרבות ביניהם ראוי לחוש פן ילך אצלה לראות את בניו ותשדלנו לעברה שאין אפוטרופוס לעריות וכמ"ש הרדב"ז ז"ל. זהו הנרלע"ד לפי קיצורי. כי הדבר היה נחוץ ולא היה לי פנאי להאריך. ולמעשה הדבר תלוי בהסכמת ב"ד רבא הרבנים הי"ו וגובה להם ראב"ד מקודש הרב המופלא אדוני משה הי"ו שמהם תצא תורה. הלכ"ד החוהם פעה"ק ירושלם תוב"א בח' סיון המוכתר בכתר תורה ש' התרכ"ה ליצירה

הצעיר אליהו חזן ס"ט

וכשהרציתי הדברים לפני ב"ד הגדול שבירושת"ו הע"י נשאו ונתנו בדבר והסכימה דעתם לחייב את הבעל שיגרשנה וכן היה וגרשה בו ביום. ובהגהותי לספר ישרי לב אה"ע אות ז' כתבתי בקיצור ענין זה ונפלו בו טעיות רבים. ע"כ הבאתי פה העתק שלם ממה שכתבתי באות פרק ומסרתיו ביד רבני הב"ד זלה"ה וציי"ם

סימן ה'

ירושלים עה"ק תוב"א חשון תרכ"ח

במי שקנה דבר מחברו ונתבטל המקח מחמת אונס ולא החזיר המעות המוכר עד עבור זמן מה. אם יכול לתבוע מהמוכר ריוח המעות

בהיות ידוע כי פעה"ק ירושת"ו מימי עולם ושנים קדמוניות היתה שחיטת הבשר ומכירתה במקולין אחד לספרדים ולאשכנזים. והשוחטים היו ספרדים ואשכנזים ומתנהגים בכל חומרות מרן הב"י ורמ"א ז"ל. והיה גחבילה (מכס) על הבשר. והכנסתה היתה לכוללות הספרדים אזרחי הארץ. וממנה היו משלמים הוצאות כלליות ודורונות לאלי הארץ וכיוצא. ובכל שנה היו מוכרים אותה כוללות הספרדים בפומבי לכל המוסיף בה. וכן היתה בשנת התרכ"ז שנמכרה הגאבילה לזמן שנה אחת וקנה אותה הרב כמהר"ר נסים חיים ברוך הי"ו וחבריו. ואחד מתנאי המכירה היתה שיתנו חצי מחירה תכף. וחצי השני לעת כלות זמן הקונה הראשון. וכן היה שמסרו הקונים הנז' חצי מחיר הגאבילה ביד הרב הפקיד כמהר"ר משה ן' ויניסטי הי"ו. ובטרם כלות זמן החוכר הראשון נתעצמו אחינו האשכנזים ה"י בטענותהם ולא רצו להיות יחד עם הספרדים באגודה אחת. ועלתה בידם להפרד. ומכרו הגאבילה של הספרדים לאיש אחר, ועתה בא טעו'ן הרב כמהר"ן ברוך הנז' על כו' הספרדים שכבר עברו ט' חדשים ולא פרעו להם מה שלקחו מאתם. ואלו הם טענותיו. א' שהיו מחוייבים לפייס לאחינו האשכנזים לפחות בעד שנה זאת ולהעמיד בידם המקנה שהיתה במעמד זט"ה. ולזה השיב הרב הפקיד הי"ו כי כמה כרכורים כרכרו עם אחיכו האשכנזים. עד שהגיע הדבר להממשלה וצירי הממשלות יר"ה ולא עלתה בידם. ב' שהם היו זוכים עכ"פ בהגאבילה של הספרדים כי בכלל מאתים מנה. והשיב לזה הרב הנז' כי אחרי שנתבטלה המכירה הראשונה פנים חדשות באו לכאן ולא היה אפשר לצמצם כמה היה מגיע חלק הספרדים לבד ובהכרח היה לעשות מכירה חדשה בפומבי. והלא יכולים היו לעמוד גם הם על המקח ולקנותה. ג' טענו כי בזמן ביטול המכירה בפירוד האשכנזים הודה הרב הפקיד שיותר מחצי הסך שלקח מהם היו בעין בידו והי"ל ליתנם להם. ומדוע שלח ידו בפקדון וע"כ הם רוצים ריוח המעות מאות יום עד היום הזה. והיתה תשובת הרב הפקיד שהם לא רצו לקחת באותו זמן מה שהיה מוכן בידו. ורצו שט"ח בהתר הרבית על כל הסך ושיהיה השטר בחיוב עצמו והוא אמר להם שיתן להם שט"ח מהכולל ולא רצו. ובהיות הימים ההם ימי ניסן הוכרח לתתם לצורך חטי דפסחא. ועתה אין להם אלא מעותהם. כי הכולל אינו עוסק בסחורה ולא הרויחו בהם

אלה הם טענותיהם והקריבו משפטם לפני עט"ר מוה"ר הגדול ראש"ל ח"ד בדרא נר"ו. ומני"ר להסיר מעליו לזות שפתים שלחם אל ב"ד הזמן כדי שלא יאמרו דמקרבא דעתיה עם הכולל. ויען כי הקונים לא רצו ללכת לב"ד הזמן המה בקשו ממני לדין דין זה וכתבו וחתמו בנסח הזה

אנן בדידן החת"ל החותם הראשון הבא בכח המב"י מכוללות עה"ק. והחותם הב' בכח המב"י מחבריו הקונים של הגאבילה. מקבלים עלינו קבלה גו"ש כל מה שיגזור אומר רב ספרא הרב הכולל זרע רב כמהר"ר אליהו חזן נר"ו בכור קריא רחמנא. בין לדין בין לפשרה. מבלי שום סירוב וטו"ת כאלו נגזר מב"ד הגדול שבירושלים וכדין קבלת צבור ס' איזה פוסק והכל בקגו"ש כמדל"ב כתחז"ל שקנו אחרים מידינו והיה זה בש"א לח' כסליו שנת התרכ"ח ליצירה ושויב וקיים

הצעיר משה ן' ויניסטי ס"ט. הצעיר חיים נסים ברוך ס"ט

תשובה. עם כי ידעתי מעוט ערכי עלי ומי אני להורות הלכה ובביתי אין לחם לאמה של תורה. אך אחרי שברוב ענותנותם פנו אל האזוב אשר בקיר וקבלו עליהם מה שתעלה מצודתי. וגם היתה עלי, יד הקדש עט"ר מז"ה הגאון נר"ו. והוא פקד עלי אשנה פרק זה. הנני בא בקצר אמיץ יען הטילו עלי חובה להשיב להם דבר שבוע זאת. וזה החלי וה' אלהים יעזור לי

ואבא היום להשיב על ראשון ראשון. מה שטענו הקונים שהיו חייבים הכולל לפייס את אחינו האשכנזים ולהעמיד המקנה בידם תמיהני על הרב הטוען הי"ו אשר גלוי וידוע לפניו ולפני חבריו הקונים כמה טירחות טרח הרב הפקיד ה"י ודישרן סמיכין עלוהי וכמה לילות עמל מנו לו בענין זה. וכל טירחתם ועמלם היה לריק כי הם באחת חפצו הפירוד ולא רצו בשום אופן להתפיס. ואטו תרקבא דדינרי הו"ל למתב להו, ומה היה להם לעשות. ובפרט שמרן הגאון