שו"ת תעלומות לב חלק ד קעח

לגרשה, אם יכול לקיימה כמדור בפני עצמה שרא יתיחד עמה

שאלה. איש אחר ששמע על אשתו שאינה מתנהגת בדת יהודית, ואחרי שחקר ודרש ונודע לו בבירור שטומאתה בשוליה. והביא האיש את אשתו לב"ד והעידו בפניה אנשים כשרים על מעשיה הרעים ונאסרה על בעלה. ויען יש לו בנים קטנים איננו רוצה בעלה לגרשה פן תלך ותנשא לאחר ותניח את בניו הקטנים. והיא אינה חפצה להשאר בעולת בעל באלמנות חיות והיא רכה בשנים ותובעת ממנו גט פיטורין. ויחדיו למשפט יקרבו

זה היה מעשה בב"ד של משה הרב המופלא דרופתקא דאורייתא ראב"ד מקודש כמוהר"ר משה ן' נאחמיאש זלה"ה בשנת התרכ"ה ואני הייתי טפ'לה עמהם סניף וסופר הב"ד. וכה אמ"ל פוק עיין בדין זה וכתבתי בזה מה שעלתה מצודתי בקיצור נמרץ. וזה החלי

הנה מבואר במסכת זבחים ד"ב ע"ב אמאי דאמרינן התם דמסתמא אשה לאו לגירושין עומדת דאפי' זינתה תחת בעלה אם ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו ע"כ ונראה כונתם דהיינו שייחד לה מדור בפני עצמה ולא יתייחד עמה. דאע"פ שנאסרה עליו והוא שונא אותה בקנאת חמת גבר מ"מ כיון שהיא מכרת ברמיזותיו יש לחוש שאם יתיחד עמה יתקפנו יצרו ויבא עליה וראיתי להרדב"ז ז"ל בחדשות סימן תשמ"ה שהביא דברי התוס' הנז' והוסיף בטעמו של דבר דכיון שאיסור תורה הוא וכיון שזינתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו ע"כ ולפי פשטן של דברי התוס' כמו שביארנו שאינם מתירים להתיחד עמה אין צורך לטעם זה ומה שכתב מדיליה שאינו רוצה לסמוך על הוראה זו דכיון שהיא מכרת ברמיזותיו ורגילה אצלו תשתדלנו לדבר ערוה וכו' ואין אפוטרופוס לעריות וכו' ודבריו נפלאו ממני דהיכן מצא רמז בדברי התוס' שהתירו להתייחד עמה כדי שתשדלנו לדבר עברה ואם יש חשש לזה יש לחוש ג"כ אחר שיגרשנה. אלא מוכרח דכיון שאסורה לו מדאורייתא וגם שונא אותה ל"ח להא כל זמן שאינה רגילה אצלו. ומה לי בגט או בהפרשה וזהו תי' שני של התוס' בפרק החולץ. וגם מהר"מ ז"ל שחלק על תי' ב' של התוס' מודה בסוטה כיון שהוא שונאה והיא שונאתו מחמת שקנא לה ונסתרה הילכך לא חיישינן לה. וא"כ בנ"ד ג"כ יש להתיר. ומה שסיים שם הרדב"ז וז"ל וכ"ש שהיא אינה שונאתו שהרי לא קנא לה דודאי חיישינן שמא תשדלנו לדבר עברה ויבא עליה ע"כ איני מבין הק"ו הזה שעיקר שנאתה אינו מפני שקנא לה לבד אלא מפני שנאסרה עליו והוא ילך וישא אחרת וצרתה בצדה. ועוד דכיון שהיא מופרשת ממנו איך תשדלנו לדבר עברה, ואפילו היא אינה שונאתו כיון שהוא שונא אותה לא ילך אחריה ואין דרכה של אשה לקדם ולבא אחריו

הן אמת דלגירסת התוספות שכתבו לא יגרשנה ותשמשכו וכ"כ הרשב"א באלפי'ו סימן תת"מ בשם ר"י הו"ד בב"י אה"ע סימן קי"ז צדקו דברי הרדב"ז. ואולם לנוסחתו של הרדב"ז דברי התוספות הם ברורים ואין בהם נפתל ועקש. ועיין בתשובת הרא"ש כלל ל"ב סימן ס' והרב שבות יעקב ח"א סימן קי"ט והרב בני חיי דקפ"ו הביאו לשון התוספות כמו שהביאו הרדב"ז. והרב ברכ"י באה"ע סימן י"א הביא דבריהם והאריך להוכיח שהעיקר כנוסח הפסקי התוס' שתשמשנו כשפחה ובתו ס' הוא ט"ס. וקל"ט להוכיח כן ואדרבא יותר נכון לומר שט"ס נפל בפסקי תוספות ואולם הרב ז"ל שם הביא שגם מהריק"ש בהגהותיו קבע להלכה שתשמשנו כשפחה וגם הרב עבודת הגרשוני סי' צ"ג תפס כן להלכה שיכול ורשאי לקיימה לשמשו, והגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל אה"ע סימן טו"ב דל"ח ע"ב הביא דברי התוס' וכתב שהוא ט"ס וצ"ל ותשמשנו כגי' הפסקי תוספות וכתב דקשה הדבר להתיר יחוד באיסור תורה בלי שום הכרח בש"ס וכתב דההתר הוא כשהוא יחוד בעדים עי"ש. ולע"ד נראה יותר נכון גירסת התוספות וכמו שבארנו בכונתם שיקח לה מדור בפני עצמה ולא תתיחד עמו ולא תשמשנו

וחזינא להגאון הרב נוב"י במה"ת אה"ע סימן י"ב שתמה ע"ד התו' וז"ל וא"כ איך קי"ל בשלהי נדרים למשנה אחרונה דאשה שאמרה לבעלה טמאה אני לך אינה נאמנת דשמא עיניה נתנה באחר והלא אינה יודעת אם יגרשנה בעלה ושמא לא יגרשנה ולא ישמשנו ע"כ נמצא כתוב אצלי וכעת אין הספר מצוי אצלי. ואחרי המחי"ר לא ירדתי לסוף חזק קושיתו אטו כולהו נשי דינא דתוס' גמירי ולא נודע להן אלא שהיא נאסרת עליו וממילא ודאי שיגרשנה. ותו שלא אמרו התוספות שלא יגרשנה ולא יוכל לשלחה ורובא דעלמא מגרשי כי מה לו להניח רשעה בביתו ושמו נקרא עליה ועל צד הספק הזה שהוא קרוב להודאי היא אומרת כן. ועיין תוספות גטין דפ"א ע"א ד"ה אלא שכתבו וז"ל פעמים שאין הבעל שם אל לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא ע"כ ודוק שם

וראיתי בספר זכרון יצחק ח"א סימן קי"ח שה"ד הרדב"ז הנז' ותמה עליו ממ"ש בסוטה ד"ז ע"א ומוסרים לה ב' ת"ח ר"י אומר בעלה נאמן עליה מק"ו מנדה שהיא בכרת כ"ש סוטה שהיא בלאו. ולפי"ז לר"י שפיר עולים דברי התוס' דזונה אם ירצה הבעל לח יגרשנה ואין מקום לקושית הרדב"ז דניחוש שמא תשדלנו לעברה דלר"י ל"ח לזה מק"ו מנדה וכו' ע"כ. וכמה תמוהים דבריו שהרי לגירסת התוספות שהביא הרדב"ז שלא תשמשנו א"כ אין יחוד כלל ואף לגירסת הפסקי תוספות אין דמיון כלל לההיא דסוטה ומלבד שכבר הביא הרדב"ז הך דסוטה שפסקה הרמב"ם וכתב דשאני התם שהוא שונאה והיא שונאתו מפני שקנא לה ועוד דהתם יש לו פת בסלו שמצפה שתטהר ותהיה מותרת לו כנדה שיש לה שעת הכושר והוא ק"ו אמתי משא"כ הכא שנאסרה עליו עולמית דלר"י ודאי לא ס"ל הא דמים גנובים דאמרינן בש"ס וטעמו ודאי משום דמאוסה בעיניו ועי"ש בתוס' ומזה אני תמיה גם על מהר"מ מה דחי מפני ששונאים זה את זה. והא לא דמיא כלל וצ"ע. ועיין למז"ה הגדול בחק"ל שם ובתשו' גאוני בתראי סי' ס"א וס"ב פ"מ ח"א סימן פ"ט מהר"י באסאן סימן א' ועדב"י אה"ע סימן ב' ובי"א סימן י"א. ואכמ"ל

אתאן לנ"ד כי לפי כל האמור בענין נראה שלדעת רוב הפוסקים אם נותן לה מדור בפני עצמה ולא יתיחד עמה כלל נראה דשפיר דמי שלא יגרשנה ואין לחוש שעצת וימה ביניהם כיון שטעמו