שו"ת תעלומות לב חלק ד קעז

רבני מצרים והבית יאודה בדעתו

ועתה נחזי אנן היכי לדיינו דייני בארעא דמצרים שקבלו הוראות הש"ע. ורבנן תקיפי דארעא הרדב"ז והריק"ש והגו"ר פשיט"ל להפך. וי"ל שסוברים שכך פשטה ההוראה קודם שנתפשט הש"ע וכמו שאנו רואים שהרדב"ז ז"ל שהיה בזמנו פסק כן. ובכי ה"ג כראה דאית להו למנקט כדעת רבני העיר. אלא שאני בעוניי לא מצאתי תשו' זאת בח"א סי' רי"ד רק בסי' רט"ו דבר בענין עסקא לענין רבית. מ"מ אין לא ראינו ראיה ונאמנים עלינו הדיינים הפוסקים שכתבו כן משמו. אך ראיתי לו ז"ל בסימן תקס"ד שכתב כל בתר איפכא וז"ל סתם עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וקי"ל דאין הבעל נוטל בראוי דמלוה נקרא ראוי ואין הבכור נוטל פ"ש ע"כ. וכבר ראיתי עתה בספר יד ימין שם דקכ"ט ע"א שכתב משם הרב בני אברהם אה"ע סימן מ"ט דכ"ז ע"ג שכתב דאפשר דגם הרדב"ז יודה דהוי ראוי ע"כ ואין תפרו מצוי אצלי. ולפי"ז אפש"ל דגם הריק"ש והגו"ר ג"כ יודו דפלגא דמלוה ראוי הוא. כי דבריהם סובלים פירוש זה שמ"ש שותפות ועסקא חשיב מוחזק היינו דוקא בפלגא דפקדון. וכמו שגם בשותפות אם דמי השותפות הם בהקפה ומחוסרים גוביינא חשבינן ליה ראוי. ואין הפנאי מסכים עמי להאריך (עתה ראיתי בפ"ת סימן רע"ח סק"ד שכתב משם השער משפט בשם הרדב"ז דס"ל דפלגא דפקדון חשיב מוחזק ופלגא דמלוה חשיב ראוי)

ולענין דינא נר"ל דכגון נ"ד שהעסקא היא ביד הבכור דינא יתיב דבפלגא דמלוה הבכור נוטל חצי חלק בכורה וכפסק מרן הש"ע במלוה שעמו. ולא גרע משאר מלוה דעלמא. והא עדיפא טובא ואולי יש לדון שיקח שלשה רבעי חלק בכורה. חצי כדין פלגא דעלמא ורביע מפני המחלוקת בעיקר דינא דעסקא. ואני יודע בעצמי שאיני כדאי להורות הלכה. והיו דברי לפני מרן הגאון רשכב"ה ראש"ל אדוני זק"ן ח"ד בדרא נר"ו ואת אשר יבחר יקריב אליו: הכ"ד עבדו ותלמידו המקוה רחמי האל הזן

הצעיר אליהו חזן ס"ט

זאת להודיע כי לא נמצא אתי הסכמת הגאון מז"ה זלה"ה ובאותו פרק כתב בכתב ידו הקדש תשו' קצרה לפסק הלכה. וגם שלח להרב אליהו רבא זלה"ה את דבר אליהו זוטא והרה"ג לא השיב לי על דברתי. ויען חושש אני פן ברבות הימים ידפיסו תשובת הרב ז"ל לכן הבאתי דברי אלה כמו שהם. מאפס פנאי לחזור על למודי

סימן ג

לעוב"י מצרים יע"א

בדין יבם אם זוכה בנכסי אחיו המת בראוי כבמוחזק

בשנת התרכ"ח ליצירה שאול שאל האיש הרב המופלא ר"מ ור"מ בעוב"י מצרים כמוהר"ר

יו"ט ישראל ז"ל מאת כבוד מרן הגאון ראש"ל ח"ד בדרא זלה"ה ביבם שיבם אשת אחיו ורצה לזכות בכל נכסי המת בראוי כבמוחזק. ואולם אחיו יקטן יצא טעו'ן שאינו זוכה בנכסי אחיו אלא במוחזק ולא בראוי. וארי נעשה שואל תורה מציון להגיד לו את דבר המשפט. ואדוני זק"ן הגאון מז"ה רבינו הגדול ז"ל פקד עלי להשיב כהלכה לשואל כענין. ובאותו פרק כתבתי בדין זה תשובה ארוכה ונשלחה למעלת הרב יו"ט ראשון ולא נשאר לי העתקה ממנה. רק את זה מצאתי מ"ש בקיצור באותו פרק וז"ל הנה כראה שהיבם זוכה בכל הנכסים של אחיו בראוי כבמוחזק כדמשמע משמעתתא דפרק החולץ ד"מ ע"א. הגם שמדברי הרמב"ם בפ"ג מהלכות נחלות הל"ז היה מקום לטעות שאינו זוכה בראוי. שהרי כתב מי שיבם אשת אחיו יורש כל נכסי אחיו המוחזקים. שנראה שאינו יורש בראוי דבכור קריה רחמנא. אך כבר פי' הה"מ שם דהיינו אם מת האב אחר מתת הבן שאז אין הבן היבם נוטל בנכסי הזקן חלק המת. מפני שנכסים אלו ראוים היו למת וזה ראוי שאין היבם יורש וכן עיקר וכן העלו הרמב"ן והרשב"א ביבמות ע"כ. ופירש ג"כ ה"ה שם שבנכסי אחיו אינו חולק עם אחיו והכל שלו עי"ש ומזה נראה שבנכסי אחיו במלוה וחובות וכיוצא אע"פ שנקראים ראוי לגבי בכור היבם יורש אותם

וכן משמע מדברי מרן השו"ע בא"ע סי' קס"ג שנקט לשון הרמב"ם דמשמע דוקא בנכסי אביו אינו חולק עם אחיו בראוי, אבל בנכסי אחיו המת הוא יורש הכל כיון שאינו חולק עם שום אדם, וכן הבינו הב"ש והגר"א שם אלא שרמ"א בהגה הביא מחלוקת בזה. ופי' הב"ש די"א א' היא סז הריב"ש סימן ת"מ הובאה בב"י. וס' שניה היא ס' מהרי"ו סי' מ"א וכ' הב"ש שי"ל דלא פליגי דהריב"ש קאי על נכסי אביהם אבל בנכסי המת י"ל דמודה למהרי"ו דיורש אפי' ראוי. והכי פשט"ל להגר"א שם. ועיין למהריק"ו שורש צ"א ומהרשד"ם אה"ע סי' רל"ח מהראד"ב בס' לחם רב סימן מ"ח ובכנה"ג סימן קס"ג הגה"ט ה'. ומהר"א ששון בסימן ר"ב בני אברהם אה"ע סימן ל' וסימן נ"א ועיין למהר"ם מלובלין בסימן יו"ד בית ישחק דק"ב ע"א יבא הלוי הנד"מ אה"ע סימן ז'

והנה מהרש"ך בח"א סימן קפ"ח הגם שחלק על מהרי"ו סיים שהוא נבוך בזה ולא יסמוך על דעתו והרב מקור ברוך בסימן נ"ח האריך וסו"ד כתב בדין זה שהוא ספק והטוב והישר בעיניו הוא לפשר ביניהם וכ"כ הרב פאת נגב אה"ע סימן כ"ד ועיין בתשב"ץ סימן ל"ה. ועיין להגאון מז"ה הגדול ז"ל בחק"ל ח"מ ח"ב בסס"י נ"ב. ובתשובת הרדב"ז ח"א סימן ס"ו נרא' דעתו שבנכסי אחיו המת הוא יורש בראוי כבמוחזק. ע"כ מצאתי מצויין אצלי

סימן ד'

ירושלים עה"ק תובב"א

במי שנאסרה עליו אשתו ואינו רוצה