שו"ת תעלומות לב חלק ד קעה

והנה בעתה נד"מ ס' שערי עזרה לא' חכם מרבני דמשק יע"א יהי מכירו ברוך. ובפותחי עמדתי מרעיד כי ראיתי שם בחיו"ד סימן א' שהביא דברי אלה בקיצור נמרץ והשיב עליהם כיד ה' הטובה עליו. והגם שהוא נר"ו לא הזכיר שמי בפירוש (אולי מפני כי ידע שלא זו הדרך דרכה של תורה להשיב על דברי חבירו שבאו לידו זה יותר מל' שנה ולהדפיסם בטרם שלח אליו דברו) וה' כמהרי"א נ"י כתב עליו הסכמתו וסמך שתי ידיו עליו באומרו כי אנכי לא דקדקתי בענין זה ואותי לא הודיע מזה דבר. ואם אמרתי עתה אבא העיר להשיב ע"כ דבריו, הרי זו מעלה ארוכה ואני עסוק בענינים הנוגעים לדבר הלכה. ע"כ אמרתי להדפיס דברי כמו שהיו כתובים מאותו זמן למען ירוץ הקורא בו ויבין דבר מתוך דבר והמעיין יבחר ויקרב. ואם יהיה אלהים עמדי אשובה אשנה פרק זה בורר

ועם היות כבר מלתי אמורה שאין עתותי בידי לחזור על הראשונות ומלתא מני אזדא. מ"מ לפוטרו בלא כלום א"א ואם אין אני לי מי לי. לכן אבא העיר על מה שהפליא פלא והצ"ע דברי. וז"ל שם בדנ"ז ע"א ונוראות נפלאתי במ"ש דבטבח העיקר המקום דלא מהני חזרתו במקומו אפי' בב"ד שא"מ אותו ובמקום אחר די אפי' במכירין ע"כ, ואיך אפשר לו' כן דבטבח במק"א מהני חזרתו אפי' מכירין דהרי כתבו התוספות בפירוש וא"צ לילך למקום שא"מ זולתי הטבח הרי שכתבו בפירוש שהטבח צריך שילך למקום שא"מ וכו' ועוד כיון שהליכתו למק"א הוא משום חשש הערמה א"כ מה יושיענו אחר שמכירין וכו' ותו איך אפשר זה דהוא נגד סוגיא דפז"ב שאמרו שילך למקום שא"מ אותו וכו' וצ"ע עכ"ד נר"ו. ובמעט התבוננות בדברי המבין יבין את כונתי, ולהפיק רצונו אני אפרש ותכל תלונותיו הן הן נוראותיו. כי הנה ידוע שהאוסרים והמתירים הפוסלים והמכשירים הם ב"ד של אותה המדינה. שהם מקבלים עדות לפסול ולהכשיר אותו האיש. ולכן במוע"ש כתבו בפירוש שילך לב"ד שאינם מכירים אותו. ונראה לי שה"ה בעד זומם צריך שב"ד המכשירים אותו כאשר נתנו לו ממון חשוב להעיד שקר ולא קבל. צריך בב"ד שא"מ אותו שהוא עד זומם כיון שאם מכירים אותו בלא"ה לא יקבלו עדותו. ואיך יתברר שחזר מחמדת ממון. ולכן כתבתי שבכונה כתב הטור עד זומם שהלך למקום וכו' ולא כתב שילך כמו שביאר בטבח. לפי דס"ל שדי ג"כ בעירו בב"ד שא"מ אותו כמו מועלי שבועות. (וכתבתי שאפשר לפרש שמ"ש וכן כל כיוצא בזה שר"ל כיוצא ממקום שא"מ אותו והוא גם הוא ב"ד שא"מ אותו וה"ה הי"ו תמה על זה שאינו פשט הדברים) שדין אחד להם בזה

מה שאין כן בטבח שלחומר עונו הצריכוהו לילך למקום שא"מ אותו ללבוש שחורים ולהתעטף שחורים ויחזיר אבדה או יוציא טרפה כי בעשותו כל אלה אין בו חשש הערמה. ואז גם אם הב"ד מכירים אותו לית לן בה כיון שאנשי העיר א"מ אותו. והם יבואו ויעידו בפני ב"ד שעשה כל אלה. ובזה חוזר לכשרותו. והם דברים ברורים. ודי כעת בהערה קטנה זאת

סימן ב

בדין בכור אי נוטל פ"ש במלוה ובעסקא מצרים יע"א בירה זיו שנת התרכ"ד ליצירה

לקדם רבינו שבגולה עטרת זהב גדולה הרב הגדול גאון עוזנו מופת דורנו ראשון לציון כמהר"ר חיים דור חזן נר"ו יאיר והוי זהיר כאור הבהיר כיר"א

אחרי דשו"ט וקידא ת"ק כדמ"ל לפני כסא כבוד תורתו. זאת מעט'י להגיד למעכ"ת שיחל'א מעשה שהיה פה עירנו באחד מגבירי קהל עדתנו שנלב"ע וחלי"ש והניח ג' בנים והאחד הוא הבכור ולו משפט הבכורה. ויען נמצא בידו סך גדול מנכסי אביו לריוח היום בשטר העשוי כהוגן וכתחז"ל שהיה ביד אביו. והוא רוצה לעכב בידו חלק הבכורה יען שהוא מוחזק בהם. ואחיו משיבים שאין זה מוחזק לגבי אביו ולא גרע משאר מלוות דעלמא. והגישו משפטם לפני. ויען שכנגדי חלוק עלי בעיקר הדין. עלתה הסכמתנו לשאול את פי קדשו להודיענו להיכן הדין נוטה כי מי כמוהו מורה רבן של כל בני הגולה יה"ר דלא יעדי מנן הדריה וזיויה ויקריה. ולתשובתו אנחנו מצפים יפה שא"ק ושו"ט יסגה וכסא כת"ר יגדל כאות נה"ר וכנא"ה המשתחוה מרחוק ומצפה לביאת הגואל. הצעיר אליהו ישראל ס"ט

תשובה. הנה שאלה זאת עמדה ונשאת לפני מי שגדול מרן הגאון אבי אבי רכב ישראל ראש גולת אריאל ראשון לציון ח"ד בדרא נר"ו ולהיותו חלוש סב'א בעת ההיא אותי ציוה פוק עיין בדין זה ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך. וזה החלי בעזרת צורי וגואלי:

ואען ואומר הנה הרב המופלא ר"מ בעוב"י מצרים יע"א תפארת ישראל תנא דבי אליהו נר"ו סתם לנו הדברים ולא הודיענו מה טיבה של הלואה הזאת. ולפי פשט הדברים היא מלוה סתם שחייב הבן הבכור לאביו ואם הדבר כן לא ידעתי מה מקום מצא שכנגדו לחלוק עליו. והא דין פשוט וברור שכן אתה מוצא הדבר מפורש בש"ס דילן בפי"נ דקכ"ו ע"א במלוה שעמו פלגי. ופירש רשב"ם חלק בכורה יחלקו ביניהם איהו מעכב פלגא ונותן לאחיו מלוה דהו"ל ממון המוטל בספק וחולקין וכו' ואע"ג דהתוספות שם כתבו דלית הלכתא כסומכוס. מ"מ כתבו דחולקים משום דתקנת חכמים היתה ובפרושא אתמר דחולקין. וכן פסק הרי"ף והרמב"ם בפ"ג דנחלות והטוש"ע בחו"מ סימן רע"ח. באופן שאין בדין זה שום מחלוקת והדין ברור ומוסכם ועיין בספר דת ודין סימן י"ג די"ב ע"ב

לכן נראה שמעשה שהיה בעי"ת מצרים יע"א בשטר עסקא היה שהיה ביד הבן הבכור. ותחילה נובין ונדון כשהעסקא היא ביד אחרים. ואנכי הרואה מלכים מדינים זה עם זה. הרב שבות יעקב בח"א סי' קע"ב מפשט פשט"ל דבעסקא הבכור נוטל פי שנים אפילו בפלגא דמלוה והרב חוט השני בסימן א' פשיט ליה