שו"ת תעלומות לב חלק ד קסז

ע"א וכ"כ בספר גנזי חיים אות ג' גט ל"ה שנכתב בתיו ולא בטי"ת ובהא לבסוף וכ"כ בספר חיים לעולם אה"ע סימן ל"ד ס"א שכל שנגזר מלה"ק כותבים בתיו ועיין מ"ש בספרי תע"ל ח"ב דיני גטין סי' יו"ד וי"א

כח שרינה במה"ג כ"י מצאתי כתוב סארינא בסמ"ך ואל"ף באמצע ואל"ף בסוף והוא טעות הניכר וצריך להיות שרינה בשי"ן וחסר אלף באמצע ובה"א לבסוף יען נגזר משם שרה. ואם קורין אותה סרינא הסמ"ך בצירי והוא שם לעז. ואז צריך לכותבו באל"ף לבסוף אך צריך לכותבו חסר אל"ף אחר הסמ"ך או סירינא ביו"ד אחר הסמ"ך ודוק

כט ששבונא שזבונא אם לכותבו בב' שיני"ן או בשין וזיין ואם צריך אל"ף אחר השי"ן. עיין בי"א שהאריך בזה. ועיין חיים ושלום ח"ב דקכ"ג. ובספר טיב גטין מודעי סימן י"ט העלה לכותבו שאזבונה עי"ש. ובקונטריס כ"י כתוב שאשבונא

אות ת

א תברה עיין ויקרא אברהם בשדה מגרש סי' ז'

ב תותה שם זה הובא בק"פ במה"ג באות יו"ד בשם יהודה

ג תורך שם אשה הובא בחיים שאל ח"א סי' ל"ח

ד תוג'אר שם זה מ"כ הי"א בקה"ג למהרש"ו

ה תורה קיצור שם אסתר עיין שד"מ שבס' ויקרא אברהם סימן ד' ה' ק"ג

ויו תורונג'ה בתי"ו ובה"א לבסוף. הובא במה"ג למהרא"א וכתב הי"א דאולי נגזר משם תורונג' שכן קורין הישמעאלים לנאראנג'ה ולכן הוא בה"א לבסוף. עי"ש שהאריך בענין נתינת ב' גטין בשביל הרפ"א

זין תמר דמתקריא תמרוג'א הובא במה"ג שבספר רב דגן סימן ד' סתע"ז באל"ף לבסוף ונראה שהוא ט"ס וצ"ל בה"א לבסוף דלא גרע מאסתר אסתרולה רחל רחלוג'ה וכדומה. ועיין לעיל בשם שרהג'י

ח תנתן הוא כינוי וכתבו אסתר המכונית תנתן. חיים שאל ח"א סימן ל"ח.

ט תרבונה בקה"ג למהרש"ו הובא שם זה ולא ידענו מקורו

יוד תרכייה כן הוא האמת ויש מי שכותב תורכייה בוי"ו ואם כתב טורכייה בטי"ת כשר. י"א בשם קונטריס הגטין למהר"ש ויטאל ז"ל. ועיין להרב הוראה דב"ד אות זה שכתב שראוי לכתוב ביו"ד אחד ולא בשני יודי"ן עי"ש. ועיין לעיל באות ט'

סימן מ"ד

זאת תורת שלמה בחכמתו הרה"ג כמהר"ש חזן זלה"ה בשם "צברונה" ופ'רג' ובחתימת העדים והבאנו דבריו להיות דובב שפתי ישנים

המגרש ישראל המכונה צרונה (אבו ארון) בן חי שמו ושם אביו פשוטים. וכתבנו המכונה צרונה אעפ"י שלא ידענו מה פירושו וגם לא נמצא בספר כינוי זה מפני שחקרנו ודרשנו על סינוי זה והוגד לנו שבדירנא ון' גאזי וטראבלוס. כל מי שנקרא בשם ישראל מכנים אותו בשם צרונה ושם ישראל לא יזכר ולא יפקד זולת בעלית ס"ת. וכן אם יודע לכתוב חותם בשם ישראל גרידא. וכ"כ נד"ד כ"ע קורין אותו בשם צרונה רק בס"ת קורין אותו בשם ישראל ועכ"פ הקוראים אותו צרונה מידע ידעי ששמו העיקרי ישראל. ומשו"ה כתבנו ישראל המכונה צרונה דלא גרע כינוי צרונה מכינוי קורק שכתבו בגט הרב מאיר עיני חכמים בסימן, ק"ב ומכינוי בלי כמ"ש מהריק"ו בש"ו פ"ו ה"ד המקור ברוך בסימן ט' ג"פ אות ט'. ומכינוי רש וכמ"ש הפרה"א ח"א דס"ח. ומכינוי ריזו וכמ"ש הדב"מ ח"א בסימן טו"ב אות ז"ך ומכינוי שלומיקי שכתב הרב יא"ה בשמות הגטין ומ"מ שם באות פ' כינוי פפו, ובאות א' כינוי אודי. ונד"ד עדיף מכולהו מפני שבמקומות הנ"ל כל מי ששמו ישראל מכנין אותו בשם צרונה וכנז"ל וזה פשוט וברור לפע"ד

המגורשת. אסתר ברת יעקב (בריגע) שמה ושם אביה פשוטים. העד השני ישראל בן פרג (ששון) ההוא אמר ששם אביו ישועה כך היה עולה לס"ת וכך היה חותם אבל כ"ע קרו ליה בשם פרג בחיו ובמותו והוא היה איש נכבד ושם פרג היא מילה ערבית דפירו' מילת ישועה בלשון ערבי פרג ונכנסנו לבית הספק כיצד יחתום אם יחתום בן ישועה דמתקרי פרג ממ"ש רמ"א בסימן קכ"ט סח"י ובסימן ק"ל סי"א והריק"ש שם בסימן ק"ל ובארות המים דר"ז שבחתימת העדים אין כותבים דמתקרי פ' אלא אם יש להם שני שמות יכתבו שניהם יחד וזה בשמות העדים עצמם ומכ"ש בשמות האבות וא"כ לפי דבריהם לא נוכל לכתוב בן ישועה דמתקרי פרג. וגם אין אנו יכולים לכתוב בן ישועה פרג מפני ששם פרג אינו שם העצם. וא"ת נכתוב בן ישועה גרידא ודי וכמו שמשמע מדברי הרבנים הנז"ל גם זה לא הוכשר בעיני ממה שראיתי להרדב"ז בחדשות סימן תקל"א שקרע הגט שכתבוהו בשם שמריה מפני שהיו קורין אותו כ"ע מיחריז וצוה שיכתבו הגט בשם מיחריז והגם דשם העריסה הוא שמריה ושם מיחריז היא מלה ערבית שפירוש שמריה בלשון ערבית מיחריז. וא"כ נדון הרדב"ז כנ"ד ממש וא"כ עפי"ה אם בא לגרש זה העד צריך לכתוב לדעת הרדב"ז בן פרג גרידא. ומשו"ה לא הוכשר בעיני לכתוב ן' ישועה ומה גם שאינו ידוע כ"א ן' פרג ששון ולא בן ישועה ששון. והגם דאנא זעירי עמדתי בתשו' הרדב"ז הנז"ל דבתשו' אחרת מוכח מדבריו דבכגון דא צריך לכתוב מיחריז דמתקרי שמריה ולא להשמיט שם שמריה לגמרי, וגם הרב ד"א בקו' י"א סי' ח"ן הניח תשובת הרדב"ז ז"ל בצ"ע מ"מ גם בזה לא הונח לי שאם יכתוב בן פרג דמתקרי ישועה וכדעת הרדב"ז כבר אמרנו לדעת כמה מרבוותא שאין כותבין כינוין בשם העדים ודבריהם אמורים אפילו לטפל. וא"כ כיצד אנן נניח העד שיחתום הכינוי לעיקר ושם העצם לטפל זה קשה לשמוע. ואיפכא נמי לא מסתברא וכמש"ל. ועמ"ש הרב ד"א שם וע"כ אלין דהוו כתבתי