שו"ת תעלומות לב חלק ד קסה

ד רוביסה באשת חבר דקרו לה רוביסה אם כותבים אותו בגט נשאל הרב קול אליהו ח"ב אה"ע סי' כ"א וכתב דלא דמי לשם מירקאדו וחומפראדו וכיוצא דעכ"פ עולים להם לשם גמור משא"כ בשם חכם ורוביסה שהוא שם תואר ושוב חזר לאחוריו ממ"ש בג"פ סימן קכ"ט סקפ"ו בשם חכם ורוביסה ע"ש. ואין ראיה לסתור מ"ש מדברי הג"פ שם דהתם איירי בשם חכם הניתן לע"ה משום ע"כ ושם רוביסה הניתן ג"כ לאשת ע"ה אבל בתואר הנתן לחכם ולרוביסה לאשת חבר דכ"ע ידעי שהוא שם תואר ודאי דא"צ לכותבו. אך כשניתן שם זה משום ע"נ ודאי דראוי לכותבו בה"א לבסוף כיון שנגזר משם רבנית

ה רוזא רוזולא באל"ף לבסוף שהוא לעז ספרד מהר"ש הלוי ז"ל ה"ד הי"א אות זה. וצ"ל רוזולא בוי"ו אחר הזי"ן וכמ"ש בספר פאת ים דס"א ע"ג. ועיין טיב גטין מודעי סימן כ"ה ובהוראה דב"ד אות זה. ובספר מימר חיים שבספר חיים לעולם סימן ט"ל ס"ג. ויען משעת העריסה נקראת רוזולא לכן כתבו רוזולא לבד

ויו רושא באל"ף לבסוף. וכתב בספר שמות דיש לשים רפ"א על השי"ן ובמקומות שנוהגים לכתוב ב' גטין בשביל הרפא הכא סגי בגט אחד ה"ד הי"א אות זה ועי"ש מ"ש עוד. ועיין פאת ים דס"ד ע"א. וגנזי חיים אות ג' סימן ט'

זין רוינא באל"ף לבסוף. כ"כ מהר"י ן' נעים. ובספר שמות ה"ד הי"א אות זה

ח רומייה בב' יודי"ן. כ"כ הי"א משם מהרש"ו ז"ל

ט רוטה בשה"ג למהרש"ו ה"ד הי"א אות זה וכתוב בה"א לבסוף

יוד רוניקא בנון אחר הוי"ו. הובא בשה"ג ועיין מימר חיים סימן נ"ו אות י"ח

יא רחל יש שקורין אותה בלשון צרפת ראשיל ובלשון איטאלקי ראכילי. והכל הוא שם רחל רק שמשתנה המבטא באותיות צרפתיות ואיטאלקיות ואם משעת עריסה נקראת רחל ויש שקורין אותה עדיין רחל כו' רחל לבד. ועי"ל בשמ"א באות יו"ד ואות ש'. ואם נקראת רחלין או רעכלין כמו שנהוג אצל האשכנזים עיין בתשובת מהר"מ מינץ סימן י"ט. ואם קורין אותה חולה עי"ל באות ח' ועי' בסימן קכ"ט בהג"ה סל"א

יב רחמה כן נמצא למהרא"א ובמהריק"ש וכתב הי"א אות זה. ואינו ידוע אם קורין אותה רוחמה וכתבנוהו חסר או שהיו קורין אותה רחמה הרי"ש בפת"ח והמ"ם בציר"י ועיין בס' שמות שכותבים אותו מלא ומהרא"ם כתב לנוקדו בשור"ק תחת הרי"ש והעיקר לכותבו מלא כנ"ל. ובספר פרי הארץ ח"ב אה"ע סימן ו' כתב שכותבים אותו ביו"ד לבסוף וכו' עי"ש. ועיין חיים שאל ח"א סימן ל"ז שכתב ששם רחמה הוא שם נערות של רחל

יג ריחאנה באל"ף בין חי"ת לנו"ן שכן משפט כתיבתו בערבי. הובא בק"פ במה"ג אות מ' בשם משה

יד רימה בה"א לבסוף כי הוא שם ערבי. שמן המשחה אות רנ"ד ועיין אות היא לעולם מע' ג' אות ו' מה שתמה עליו ויפה השיבו ה' מימר חיים שבספר חיים לעולם סי' ט"ל ס"ד דז"ן ס"ב

טו ריבצא שם אשה הובא במהר"מ מינץ סי' ל"ז

טז ריקא באל"ף לבסוף כן נמצא בגטין של מהר"ש הלוי. ובמהריק"ש. ובשמות למהרש"ו. וכתב דאית מאן דאמר ריכא בכ"ף (וזה תלוי במבטא המקומות) ובגט אחד למהר"ש הלוי כתיב בה"א לבסוף משום שנגזר משם רבקה. וכ"כ בספר שמות משם הריק"א הו"ד בי"א אות זה. ונראה פשוט שאם עיקר שמה רבקה ולקיצור או לגעגוע קראו אותה ריקה צריך לכותבו בה"א. ואם עיקר שמה ריקא שפירושו עשירה והוא לעז ספרדי כותבים באל"ף לבסוף והוא פשוט. ועיין הוראה דב"ד אות זה בשם ריקא ריקה ובגנזי חיים אות ג' סימן מ"ט ושם כתב ריקוג'א ג"כ באל"ף לבסוף. ועיין חיים ושלום ח"ב סימן ס"ה

יז ריקיזא חיים שאל ח"א סימן ל"ח

יח ריינא בב' יודי"ן ואל"ף לבסוף כמ"ש בתורת נזיר. וכ"כ רבני עה"ק במ"ש בהוראה דב"ד אות זה. ואם נקראת ריג'ינא כותבים ברפ"א רחוק מעט כשם פריגא

אות ש

א שאטולה כתב הי"א אות זה שאפשר שהוא שם שטילא שהביאו הלק"ט בדנ"ו ע"ד וכתב שהוא שם כוכב בלשון איטאליא. ואם הוא כן צריך לכותבו באל"ף לבסוף וכ"כ הבארות המים דרי"א ע"ג או אפשר שנגזר משם סיתי והאריכו אותו וקראו אותה סאתולה וצריך לכותבו בסמ"ך ותי"ו או טי"ת ובה"א לבסוף לכן צריך לחקור אחר עיקר השם ונר"ל שאם הוא משם כוכב צריך לכותבו סטילא בסמ"ך ולא בשי"ן ובמה"ג שבספר שער אשר סימן ק"ז וקי"ח כתוב שאטולה ועיין לעיל באות סמ"ך

ב שאלווא כתב מהרא"ם ז"ל לכותבו בב' ווי"ן שאם יכתבנו בוי"ו אחת יהא משמעותו שלוה ושלום ואינו כן כי משמעותו של שם זה הוא נושעת. ולא ידעתי אם הוא בוי"ו איך יהיה פירושו שלוה או שלום כיון שנכתב באל"ף אחר השין ובאלף לבסוף ומהרש"ך בספר שמות ה"ד הי"א אות זה כתב שאם חוטפים הלמ"ד שיכתבו שלוה. ושם הביא משם הרב בארות המים דרי"א ע"ג שכתב בסמ"ך ווי"ו אחת סאלוא. ובספר דבר משה כתב שיש מחלוקת איך לכותבו בשין או בסמ"ך בויו אחת או בב' ווי"ן. וציין עוד להמטה יוסף אה"ע ח"א סימן ג' ופה"א דפ"ט ע"ד בח"א. ועיין דברי אמת קונטריס ט"ו סימן נ"ו ועיין מקום שמואל אשכנזי סימן צ"ז דק"ב הו"ד בק"פ בשה"ג באות ט' בשם טיסלאווא

ג שאמה שם זה הובא בשה"ג שבסו"ס מנהגי מצרים וכתב הרב המחבר שכן משפט כתיבתו עפ"י חכמי הגוים והברתו השי"ן בפת"ח והמ"ם בציר"י ובגט הניתן ע"י הרב מהרש"ח ז"ל בשנת התקצ"ט כתב כן. וביאר שקריאתו מלעיל וניקודן השי"ן בקמ"ץ והאל"ף כחה והמ'ם בציר"י. וציין להרב פרי הארץ ח"ב סימן ו' ושבט בנימין סס"י קמ"ה

ד שאקרה באל"ף אחר השי"ן ובערבי נכתב שקרה חסר אל"ף והוא מלשון צהובה.