שו"ת תעלומות לב חלק ד קסא

טכ סעוד סעדה סיעידה סעדונה עיין שם וצריך לדקדק בעיקר השם אם הוא קיצור או געגוע. ובקונטריס כ"י הביא ג"כ שם סועידה סעאדאת. ועיין בקונטריס שדה מגרש שבספר ויקרא אברהם סי' ס"ב. ובגט הניתן פה ע"י הרב מהר"ש חזן ז"ל בשנת התקצ"ב כתב סעידה דאתקריאת מסעודה והאריך בזה

ל סראקיס הובא בשמה"ג למהריק"ש והי"א הביא משם מהרש"ו שם זה בכ"ף סראכיס ועוד סרכאס סרכס עי"ש

לא סרור עיין גו"ר כלל א' סימן כ"א שכתב שהוא לשון שמחה. ואם עיקר שמה שרה ע"ש. ועיין מה שציין הי"א אות זה

לב סת אל אהל הובא במהריק"ש ומהרש"ו ופירושו בלשון ערבי גברת המשפחה וצריך לכותבו בג' תיבות בחד שיטה. ואם כתבו בב' שיטות עיין ג"פ סימן קכ"ט ס"ק קל"ד

לג סת אל בית פירושו בערבי גברת הבית. עיין י"א אות זה

לד סתיתה ביו"ד אחד ובה"א לבסוף וחסר וי"ו בין סמ"ך לתי"ו כ"כ המני"ח בסו"ס הלק"ט ובמזה"ג למהרש"ו. אך מהריק"ש ה"ד הי"א אות זה כתב סותייתא בוי"ו ובב' יודי"ן ובאל"ף לבסוף ובקו' כ"י שבידי הביא שם סותייתה בה"א לבסוף

לה סת כתב מהרימ"ט שהוא לשון גברת (בערבי) וצריך לכותבו סת ולא סתי וכר"ל דזה תלוי במבטא שאם קורין אותה מהעריסה סתי כותבים כן כי פירושו גברתי. ועיין בי"א אות זה שהביא כמה סברות יש כותבים סיטי ויש כותבים שיטי בשי"ן ע"ש ועיין בהוראה דב"ד שהאריך בזה

לו סתורה קיצור שם אסתר. שם זה נהוג בערי המערב

לז סת אל בנת שם זה הובא במהריק"ש ופי' בלשון ערבי גברת הבנות ובשה"ג למהרש"ו כתב סת אל בנאת באל"ף בין נו"ן לתי"ו ע"ש. הו"ד בי"א אות זה. ונראים דברי מהרש"ו לכתוב בנאת בתוספת אל"ף כדי לחלק בין יחיד לרבים עי"ש

אות ע

א עוץ עווץ עוויצא עיוש עייא שמות אלו הובאו במהריק"ש ומהרש"ו ובשה"ג שבסו"ס הלק"ט ציינם הי"א אות זה

ב עדילה בה"א לבסוף. ועי"ל אות א' בשם אדילה

ג עויזה בה"א לבסוף כי הוא שם ערבי וכן הביא הי"א אות זה אמבוהא דספרי שהסכימו לכותבו בה"א לבסוף. ועיין הוראה דב"ד אות זה: ד

ד עידה בה"א לבסוף כמשפט לשון ערבי ה"א במקום ציר"י, כ"כ במנהגי מצרים דטו"ב ע"ב ודע דיש שם אידא לשון איטאלקות ואותו שם צריך לכותבו באלף בתחילה ואלף בסוף. ואם נסתפקו בו כותבים בה"א לבסוף. דטפי עדיף הכי כמ"ש הרב עז"ן ז"ל בשם עקיבה. וכן עשינו מעשה בתשרי תר"ן. ועיין לעיל באות א'

ה עישה ביו"ד אחד ובה"א לבסוף כמ"ש ה' חיים שאל ח"א סימן ל"ח ושם זה בערי מערב הפנימי כותבים אותו באל"ף לבסוף. כמ"ש בספר זכות אבות הו"ד בקונטריס הוראה דב"ד אות זה. ובמנהגי מצרים דט"ז ע"ב כתב שלא נמצא שם זה בספרים ילמדו משם איש עי"ש

ויו עלו שם זה נהוג בערי המערב וכותבים אותו חסר אל"ף. כ"כ הי"א משם הפה"א ח"א ח"א דע"ט ועיין מזבח אדמה דל"ב ע"ג

זין עליה שם אשה בלשון ערבי שלשם לאה קורין עליה. וכתב בהלק"ט דנ"ה ע"ד שכותבים בה"א לבסוף. והי"א הביא משם המני"ח בסו"ס הלק"ט שכתב עליה ואפשר שנשפטו בה"א לבסוף ושרשו משורש אליה וקוץ בה והחליפו אל"ף בעי"ן. ועיין להרב הוראה דב"ד בשם זה שהאריך הרחיב בזה. ועיין בס' אזן אהרן להרב מהר"א עזריאל ז"ל במה"ג סימן ה' שכתב עאליה בה"א לבסוף ובאל"ף אחר העי"ן מפני שהיתה מערבית והמבטא שלהם מלעיל ע"ש

ח עמאס כתב הי"א שראה שם זה בשמה"ג למהרש"ו ז"ל ולא ידע פי' וכן כתבנו פה נ"א בסיון התר"ו ככתוב במזה"ג

ט עפייה כתב מהריט"ץ בסימן רל"ב שהוא לשון ערבי ואין צריך אל"ף בין עי"ן לפ"א וביו"ד אחד ובסו"ד כתב בב' יודי"ן, וכתב הי"א שאולי חזר והסכים לכתוב בב' יודי"ן לתקן הקריאה עי"ש. ועיין הוראה דב"ד בשם עלייה

יוד ערבייה הובא במהריק"ש ומהרש"ו בב' יודי"ן והמני"ח בסו"ס הלק"ט כתב דבערבי נכתב ביו"ד אחד. ועיין שדה מגרש סימן נ"ב. ובקונ' כ"י כתוב בב' יודי"ן

אות פ

א פאווא בספר בארות המים כתב לכותבו בוי"ו אחת אך במה"ג למהרא"א ה"ד הי"א כתב בב' ווי"ן. וכן כתב מהר"י ן' נעים בסדר הגט. ובספר דבר משה ח"א אה"ע סימן ע"ב אות ל"ח וע"ש בי"א. ועיין טיב גטין מודעי שימן נ"ב ובהוראה דב"ד אות זה נכתב בה"א לבסוף עי"ש. ובשער אשר במה"ג סימן רפ"א ור"ץ הובא בב' ווי"ן וב' אלפי"ן. וכ"כ בפאת ים דס"ג ע"ד ודס"ה ע"ב

ב פאטא בב' אלפי"ן. כ"כ מהר"א מוטאל ז"ל ה"ד הי"א

ג פאלומבא הובא בסו"ס בארות המים דר"א ע"ב במ"ס ולא בנו"ן ועיין בהלק"ט דנ"ו ע"ב. ומהריב"ל ח"ג סימן ט'. ובספר עדות ביהוסף ח"א סימן ן' ה"ד הי"א אות זה. ועיין טיב גטין מודעי סימן ה' ובהוראה דב"ד אות זה. ובפאת ים דס"ו ע"ב ובגנזי חיים אות ג' סימן כ"ט

ד פאלומא עיין מהרח"ש ח"ג סימן ע"ה. ועיין בי"א לקמן בשם פירנה

ה פאלקונא הובא במה"ג להרב פרי מגדים ז"ל

ויו פאור פ'רנסיזה שמות אלו בגטין ישנים שניתנו במצרים הובאו