שו"ת תעלומות לב חלק ד טז

ביד הגדול שבמח"ק להתירה גם אני אהיה סניף להם וציי"ם

אחר שנים רבות נד"מ ס' פני יצחק ח"ו ושם בסוף הספר ראיתי תשובת הרה"ג המחבר הי"ו שהסכים להלכה ולמעשה להתירם לבא בקהל ה' וכדי לצאת י"ח האוסרים טרח וכתב לעשות ס"ס. ודבריו מגומגמים בהס"ס שעשה, כי עליה אנו דנים שהמתירים שהתירו הוא מטעם ס"ס כמתבאר בדברי הרדב"ז ז"ל בתשובותיו ועמש"ל. וממה שהאריך לצאת י"ח ס' מב"י ז"ל לדידי חזי כי האורך ללא צורך כי מלבד שי"ל שמה שקבלנו הוראותיו של מב"י היינו היכא שכתב בפירוש שכן דעתו להלכה. ומה שהביא סיעתא לדברי הר"ש מההיא דפרק עשרה יוחסין. אדרבא משם ראיה שסובר בדעת הר"ש שטעם ס' ממזרות הוא משום שמקדשין בעידי ישראל ופוטרין נשותהם, כמו דס"ל להרדב"ז בדעתו של הר"ש. ועוד י"ל דס"ל שהר"ש לא אסר אלא להתחתן בהם בעודם במרדם. ומשום שמא יחזרו לסורם ויפטרנה בלא גט כדת. ועיין להרדב"ז בתשו' הבאה בתשו' הרב"א סימן ג' בדי"ז ע"א שכתב וז"ל ותו שמא תתקדש בעדים שלנו כיון שהיא רבנית ותתגרש בגט שלהם שאינו כלום ותנשא באותו גט והיא א"א ובניה ממזרים ע"כ ואני אומר שאם הבעל או האשה הם מבני הרבנים בודאי שיהיו מזומנים עדי ישראל וכשרים כמובן. מ"מ רואה אני שהרב פני יצחק הי"ו פסקיה לדיניה בסכינא חריפא להתיר מבלי חקור דבר על אבות הקראית הזאת. וכעת אין הפנאי מסכים עמדי להאריך

סימן ו'

עה"ק טבריא ת"ו

בענין היתר הקראים כנז"ל

היום כ"א אדר תרס"ו

מע' תהלת הרה"ג ר"מ ור"מ סבא דמשפטים שולשילתא דבי נשיאה מופת הדור תנא דבי אליהו חזן הי"ו כסאו כשחר נכון יהיה. לע"ל כיר"א

אחרי דש"ט כדת ש"ת לשעבר ידי יסדה אר"ש לפני הדרת תפארתו בו הודעתיו שרצוני להתעלס בתורתו בפס"ד אשר ידי יסדה אר"ש בענין הקראית וסלח נא אנכי מבקש לפנות עתותיו היקרות רגעים אחדים ולעיין מר בפס"ד הנה הוא כאשר עיני צדיק תחזינה משרים ואיחר עד עתה לרגל עול הציבור והיחיד אשר השתרגו עלו על צוארי נא לשון בקשה להשיבני במכתב מאליהו תשובה מאהבה על כל דברי כאן בד"ה והנני צופה ומיחל לקבלה במהרה באהבה להעלותם על מובא הדפוס בחיבורי מפי אהרן אשר הוא עומד על מכבש הדפוס ולשוש אתו משוש ובתורתו הקדיש ה. ולהיות כי הפוכטא נחץ עלי דרך לכן קצרתי. ואומר שלום שלמא דמר יסגי לעילא מן דרגי ותנשא מלכותו כנה"ר וכנאה מוקירו ומכבדו כערכו הרם ידידו לנצח והוא אנכי אהרן אלחדיף ס"ט

הגם כי תשו' זו היא שייכה לחלק אבה"ע הוכרחתי להדפיסה בחה"מ מפני שלא יכשלו בה רבים ויאמרו התירו פרושים את הדבר ויתירו את הדבר מכאן ולהבה על כל באי עולם ויסמכו על האחרונים והמכשלה הזאת תחת ידינו

וראיתי ונתון אל לבי בהאי ספרא כה"ר למעלת הרב הגדול חד בדרא הנד"מ פנ"י חלק וא"ו נרו ושם כתוב בסוף הספר להתיר הקראית ועלתה בידו ועשה מעשה ונישאת בעי"ת ביסאן תובב"א הקרובה אל עירי ואל שער מקומי עם איש הבליעל ימין ברודוגו אשר בשם ישראל יכונה ופן יחשדני שומע כי ידי תכון עמו להתיר האיסור לכן מצאתי חובה לעצמי לגלות דעתי כי חלילה לי מעשות זאת ודחקתי ונכנסתי בתחום שאינו שלי וגם אני זקנתי ושבתי וחבלי טרדין עלו על צוארי עול היחיד והצבור השתרגו הכשילו כוחי ולא אוכל לצאת ולבא בעומק ההלכה ואולם ההכרח אם לא ישובח לא יגונה ואדברה נגד זקני עמי כי חף אנכי מפשע ולדידי חזי לי כי איסורם איסור עולם כאשר אבאר. וזה החלי בעזרת צורי וגואלי גל מעלי חרפה ובת כי עדותיך נצרתי

טרם כל דבנה הנה עמך תשובת רבינו שמשון ז"ל הובאה בהרב המבי"ט ז"ל בח"א סי' ל"ח וגם מור"ם פסקה ע"ש. ואף שמרן שלא פסקה בש"ע מ"מ מדסייעיה שם בב"י והביא ראיה לדבריו מפרק עשרה יוחסין כראה מזה דס"ל כוותיה להלכה וכן ג"כ מוכח מדהביא שם בב"י לתשובת רב נטורנאי גאון וז"ל על מאיינ"י שפירשו מדרכי ישראל והם פרוצים בעריות ואין כותבים כתובות ולא גיטין ולא חולצין ולא מיבמין כיון שהיו פרוצים בעריות ולא כתבו גיטי נשים בניהם ממזרים ואי אפשר לקבלם ולהכניסם בקהל שמא יתערבו בישראל וישיאו בניהם לבנות ישראל ומרבים ממזרים בישראל לפיכך אי אפשר לקבלם כל עיקר וכתבעוד אם באים אבות וחוזרים בהם ומקבלים עליהם עול מצות כשאר ישראל קבלו אותם שנולדו מטיפה קדושה ונולדו בכשרות ובדקו בולדותיהם ודקדקו בהם, וכל מי שיש לו שמץ פסול הכריזו עליו והפרישוהו ויהיה מובדל מישראל עכ"ל. ואח"כ הביא תשו' ר"ש דנראה דמדמה אותם אהדדי ולקמן אבאר הדברים. ובהמבי"ט ח' סי' הביא להאי תשובה דרב נטורנאי הנז' למר רב משה גאון והובאו יותר בארוכה וגם הובאה בהרדב"ז החדשות חלק ב' סי' תשצ"ו דף ל"ז ע"ג לך נא ראה ומצאנו למרן בש"ע ביו"ד סי' קנ"ט ס"ב שכתב הקראים אין להם דין מומרים ואסור להלוותן ברבית ואצ"ל שאסור ללות מהם ברבית ע"כ מוכח מזה דס"ל דהקראים דין ישראל גמור יש להם וכיון שכן קידושיהן קידושין גמורים וגיטן אינו גט משום משנה ממטבע וכו' כמ"ש הר"ש וא"כ הו"ל כאילו פסקה מרן להא מלתא דהר"ש גם בש"ע. וכן יש להביא ראיה ממ"ש מרן בש"ע ח"מ סי' ל"ד סכ"ב וז"ל המוסרים לאנסים והאפיקרוסים והמומרים לעכו"ם פחותים מגוים